"רעיונות וטכנולוגיות מסורתיות הם בעלי מעמד נצחי ואוניברסלי", קובע אדריכל הנוף היפני נאקאנה שירו (ביפנית כותבים את שם המשפחה לפני השם הפרטי). כשמביטים בגנים פרי תכנונו מבינים למה הוא מתכוון: הגנים היפניים האלה נראים כאילו היו שם מאז ומעולם, וברור שיפרחו שם תמיד.

גנים יפניים באופן כללי, וגניו של נאקאנה בפרט, מותירים תחושה של על-זמניות. הם שואבים את השראתם ממסורת בת אלפי שנים, ומוקמים בשיטות עכשוויות. "אני מקפץ בין הישן לחדש", הוא מסביר בראיון שנעשה בהתכתבות מקוונת. "כאשר הטכניקות והחומרים הנוכחיים דלים לצרכים שלי, אני חוזר אל המקור - ולהיפך. היסודות שלי הם הגנים הקלאסיים, אבל העיצוב שלי גמיש ומתאים עצמו לצרכים העכשוויים".

הגנים מופיעים בספרות היפנית כבר בשנת 720 לפני הספירה. בתחילה הם שימשו את הקיסרים והאצילים בלבד, אבל היום הם מעטרים את כל יפן ואת מרבית העולם, ורבים מהם פתוחים לציבור הרחב. השורשים הרוחניים שלהם נעוצים בשינטו, ושואבים אלמנטים רעיוניים רבים מתורת הזן. יש סוגים שונים של גנים יפניים. אחד מהם הוא קארסנסוי (Karesansui) – גן סלעי שמבוסס על משחקי טופוגרפיה ושימוש רב בטחב, הצומח על הסלעים באופן טבעי. סוג אחר הם גני רוג'י (Roji), שמתאפיינים בפשטות ובפראות מסוימת, ומציעים בדרך כלל גם בית תה מסורתי. גני קיו-שיקי-טיין (Kaiyu-Shiki-Teien) הם גני הליכה, שמציעים למבקרים שביל מסומן שעובר בסוגי נוף מתחלפים. ולבסוף יש את גני הזן הנודעים, שנועדו למדיטציה ומחשבה, ובהם משטחים של חול לבן מחליפים את רכיב המים שמופיע בסוגי הגנים האחרים.

נופים משתנים הם מרכיב מרכזי בגנים יפניים, כפי שמתאר זאת נאקאנה: "אחד מרעיונות הזן שמופיע בגנים היפנים הוא הצגה סימבולית של העולם כולו בשטח קטן ותחום. בגנים שלי אני מנסה לתכנן מנעד רחב של נופים באמצעות חמישה אלמנטים בלבד – צמחייה, מים, סלעים, חול וטחב".

מרצה פופולרי, בקרוב גם בישראל

נאקאנה הוא בנו של אדריכל נוף נודע, נאקאנה קינסאקו. מאז שהיה ילד, לדבריו, הוא הלך בדרכי אביו והביע עניין עמוק בתכנון גנים יפנים מסורתיים. על הלימודים מבית הוסיף גם לימודים רשמיים של אדריכלות נוף באוניברסיטה, וכיום הוא מנהל את משרד אדריכלות הנוף "נאקאנה". התוצאות פזורות ברחבי העולם, ובין השאר אפשר למצוא את הגנים היפניים שלו בגן החיות במלבורן, במוזיאון האמנות בבוסטון, בגלריית האמנות הלאומית בוושינגטון, באטלנטה, באוסטריה, בגרמניה, בסין, במונקו ועוד. על אף זרותם התרבותית, הם משתלבים באופן טבעי בכל תפאורה, תהיה זו עיר יפנית שוקקת או פארק אירופי רחב ידיים.

נאקאנה מתבטא בבהירות ובפתיחות, מה שהופך אותו למרצה פופולרי במקומות רבים בעולם. גם לישראל הוא יגיע בקרוב, כמרצה אורח בוועידת "אלפרסקו" לענף הנוי והנוף שתתקיים בנובמבר בים המלח. כותרת ההרצאה שלו היא, איך לא, "תכנון גנים יפניים עכשוויים". זו לא הפעם הראשונה שהוא מבקר בישראל: קדמו לה שני ביקורים, שבהם הציג שתי הצעות לגנים יפניים – האחד בפארק הלאומי ברמת גן והשני בפארק רעננה. שתיהן לא יצאו לפועל.

איך מתכננים גנים יפניים מסורתיים במקומות שאינם יפן? משתמשים בצמחייה מקומית או יפנית, למשל?

"גנים יפניים מסורתיים תוכננו על ידי אבות אבותיי בעקבות ההערצה שלהם לטבע, ולכן הם מבוססים על אידיאל של יופי טבעי. כשאני מתכנן במקום שאינו יפן, הדבר הראשון שאני עושה הוא לחוות את הטבע המקומי ואת הנוף הטבעי של המקום. רק אחר כך אני מתחיל בתכנון. את בחירת הצמחייה אני עושה בשיתוף פעולה עם הלקוח, לפי הצרכים והדרישות הספציפיות".

גנים יפניים תמיד נדמים שבריריים. הם דורשים תחזוקה מוגברת?

"אנשים מהעולם קוראים לגנים היפניים 'גני נוף טבעי', אבל הכותרת הזו מעניקה רושם מוטעה כאילו הגן היפני זקוק לפחות תחזוקה. בטבע הצמחייה מחזיקה מעמד גם כשפועלים עליה כוחות חזקים כמו רוח, שלג או אדמה ענייה במינרלים. בגנים מלאכותיים, ובמיוחד בגנים יפניים, הצמחים פחות עמידים ולכן צריך לשמור עליהם באופן מוקפד ולתחזק אותם בצורה הדוקה".

מה האלמנט שמבדיל יותר מכל את הגנים היפניים מהגנים האירופיים?

"בניגוד לאירופים, אנחנו לא מעוניינים למלא כל פינה בגן בירוק. אם יש חלקה שבה הצמחים לא גדלים, אנחנו משאירים את זה כך. אבל אנחנו כן דואגים שהמשטח יהיה נקי מאוד. בדרך כלל הטחב הטבעי ימלא בשבילנו את החללים הריקים המוצלים האלה, אבל זה כמובן לא קורה מיד, אלא בחלוף הזמן".