ביום רביעי השבוע, 29 באוגוסט, ייפתח בוונציה האירוע המשמעותי ביותר בעולם האדריכלות: הביאנלה ה-13 לאדריכלות - התערוכה הבינלאומית המתקיימת כל שנתיים ומקבצת את מיטב האדריכלים מרחבי העולם. המדינות המשתתפות, כ-50 במספר, מציגות בביתניהן פרויקטים הנוגעים בתכנון עירוני, דיור, טכנולוגיה ותפקידה של האדריכלות בעיצוב החברה.
Kowloon East, מתוך התערוכה של הביתן ההונג-קונגי בביאנלה
אדריכלות עם דגש חברתי
האדריכל הבריטי דיוויד צ'יפרפילד,
חתן פרס האדריכלות הרשמי של האיחוד האירופי ב-2011, נבחר השנה לכהן כמנהל התערוכה המרכזית. צ'יפרפילד הגדיר את הנושא המרכזי של הביאנלה "מכנה (או שטח או קרקע) משותף" (Common Ground) ו-112 אדריכלים, צלמים, אמנים מבקרים וחוקרי אמנות מציגים 65 עבודות המתייחסות לנושא זה.
בחירת הנושא חיזקה את שיתופי הפעולה הרב-תחומיים הנהוגים בתערוכות כאלה, בזכות הדחיפה להסתכלות רחבה על מקורות ההשפעה של האדריכלים הפועלים היום; חיפוש מאפיינים שיגדירו את המרחבים הציבוריים המשותפים לכלל האוכלוסייה (Common ground, כאמור, מתפרש גם כקרקע משותפת, שטחי ציבור); ופישוט של האדריכלות לנושאים יומיומיים הנוגעים לכולם, כחלק מהשיח החברתי המתעורר בנקודות שונות ברחבי הגלובוס.
בראיון למגזין de-zeen מסביר צ'יפרפילדכי הדגש מושם על התרבות האדריכלית הנוצרת ממה שיש לבני האדם במשותף. לא מבחר של אדריכלים בודדים, כישרוניים ככל שיהיו, המוצגים זה לצד זה, אלא שיתופי פעולה ודיאלוגים על בסיס רעיונות דומים, והתייחסות נרחבת למסורת העשירה של הדורות הקודמים המשפיעה, ממוחזרת ומשתכללת כיום (ועדיין, אפשר להניח שהשמות הנוצצים שמככבים גם השנה ימשכו את עיקר תשומת הלב).
Peep, עבודה של סטודיו MK27, המייצג את ברזיל
הנציגות הבריטית בולטת במיוחד. בנוסף לצ'יפרפילד ולביתן הבריטי הקבוע, לא פחות מ-14 עבודות בביאנלה מגיעות מרחבי הממלכה. בכניסה תוצג עבודה של אדריכל-העל נורמן פוסטר (בשיתוף האמן הפיני צ'רלס סנדיסון) שבחר להקרין מאות שמות של אדריכלים, מעצבים, אדריכלי נוף ומתכנני ערים כדי להרכיב פאזל של תולדות האדריכלות. על התקרה יוקרנו ברצף תמונות מתחלפות של אתרים ומונומנטים מהעולם, משחר ההיסטוריה של העולם המערבי ועד לערים שצצות באסיה ובדרום אמריקה כיום, על גורדי השחקים שלהן לצד שכונות העוני. השמות המרצדים בתנועה מתמדת, אל מול הדימויים האדריכליים, אמורים לבטא את הפרשנות הכפולה למושג "Common Ground" – ידע שעובר מדור לדור ומרחב ציבורי משותף, ומעלים שאלות בנוגע ליישום של העקרונות האדריכליים ה"קלאסיים" בימינו.
זאהה חדיד, האדריכלית המפורסמת בעולם - אף היא בריטית (ממוצא עיראקי) - יצרה אובייקט בצורת משפך העשוי קליפות מקופלות ממתכת קלת משקל, שנראה כמו פרח אוריגאמי ענקי. העבודה, ARUM, נועדה להראות כיצד ניתן להמשיך מחקרים שערכו אדריכלים קודמים, דוגמת פריי אוטו הגרמני, בעזרת הכלים הממוחשבים העומדים לרשותם של אדריכלים כיום.
הדמיית תהליך פיתוח המיצב של חדיד
אוטו, שחקר ותכנן מבנים וקירויים נמתחים כמו האצטדיון האולימפי של מינכן ב-1972, השתמש בצורות אורגניות באופן שמעניק להן חוזק מבני ועושר צורני יחד עם משקל נמוך. חדיד, שכבר תיכננה בעבר מבני מתיחה ומזוהה עם הקו העיצובי של הצורות האורגניות הזורמות, החליטה לשלב בין שני העולמות. באמצעות שילוב תובנות ממחקריו של אוטו ושל אדריכלים נוספים במסגרת האדריכלות הדיגיטלית המובהקת שמאפיינת את עבודתה, חדיד יוצרת, כך נראה, מבנה בעל חוזק עצמי גבוה ושפה עיצובית יוצאת דופן.
עבודה נוספת שמעוררת עניין היא "מוזיאון ההעתקה" של המשרד הבריטי FAT. זהו ניסיון לחקור את תופעת החיקוי וההעתקה הנפוצה בקרב אדריכלים כפעולה חיובית ואפילו חשובה, גם אם לעתים הזויה. המיצב המרכזי הוא העתק בגובה חמישה מטרים של וילה רוטונדה – אחד האייקונים הבולטים של הרנסנס האיטלקי שתיכנן פלאדיו במאה ה-16 בוויצ'נזה, לא רחוק מוונציה. וילה רוטונדה עצמה מורכבת מהעתקים של מקדשים יווניים ורומיים, שאורגנו מחדש כדי ליצור טיפולוגיה חדשה של בתים פרטיים. יתר על כן, זהו מבנה סימטרי בעל ארבע חזיתות זהות, שמשכפל את עצמו. וילה רוטנדה שימשה מקור השראה למבנים רבים לאורך ההיסטוריה, שחיקו את עקרונות התכנון שלה או העתיקו אותה בשלמותה, כמו אחוזת אל מסרי שברשות הפלסטינית.
המודל עשוי משני חלקים שנוצרו בטכנולוגיות מתקדמות: תבנית של רבע מהמבנה המקורי שנחתכה במדפסת CNC, ומודל מחומר פלסטי שהותז לתוך התבנית. שני החלקים, התבנית והמילוי, מוצבים אחד כנגד השני ומייצגים את היחסים בין חוץ לפנים ובין המקור לשכפול.
שיתוף פעולה נוסף נרשם בין שלושת משרדי האדריכלים הלונדוניים Haworth Tompkins, Lynch Architects ו-Eric Parry Architects. אלה בחרו להציג אזורים שונים בבירה הבריטית, ולהביא את החוויה היומיומית של רחובות לונדון לוונציה. כל אחד מהם שיחזר בתערוכה חזית או אלמנטים ממבנה תרבות בתכנונו – תאטרון, ספרייה וכדומה - המהווה תפאורה להתרחשות האמיתית שמתרחשת שברחוב.
האדריכלים גראהם האוורת' וסטיב תומפקינס, למשל, העבירו חלק אמיתי מחזית תיאטרון Young Vic לחלל התערוכה, שם הוא הופך לאובייקט המוצג, ומעברה השני של החזית מוקרנים סרטים ועבודות שהשפיעו על עבודתם לאורך השנים. זו הפעם הראשונה שמבנה קיים מפורק, מועתק ממקומו ומורכב מחדש בביאנלה. החלקים החסרים בבניין בלונדון, ומודעת ה"תיכף אשוב" שנתלתה במקומם, מהווים גם הם סוג של מוצג זמני, ויוצרים זיקה בין שתי הערים, הרחבה נוספת של השיח המשותף.
תערוכות נוספות שמעוררות עניין בביאנלה הן שתי העבודות שמציג המשרד ההולנדי המצליח MVRDV. האחת מורכבת מ-676 מגדלים בקנה מידה של 1:1000 הבנויים מלבני לגו. השנייה היא עיר אוטופית שנקראת Freeland ובוחנת פתרונות דמיוניים בתכנון עירוני. במאי הקולנוע וים ונדרס צפוי להציג את סרטו התיעודי המלווה את האדריכל השוויצי פטר צומטור בתהליך תכנון פרויקט מתחילתו ועד סופו. האדריכל הגרמני אולה צ'ירין יקים מחדש את הקולנוע הצף שלו - Archipelago Cinema שהוקם לראשונה בפסטיבל הסרטים בתאילנד. הקולנוע הנייד יוצב בנמל העתיק של ונציה, ויוקרנו בו סרטים תיעודיים. פרס "אריה הזהב" למפעל חיים יוענק לאדריכל הפורטוגלי אלוורו סיזה, שממשיך ליצור עד היום מבנים פורצי דרך, או כפי שהגדיר זאת צ'יפרפילד, "הוא מתכנן בתבונה בעזרת הביטחון שבידיעה, והחוכמה שבהטלת הספק".
הביאנלה תיפתח לקהל ב-29 באוגוסט ותינעל ב-25 בנובמבר.
עוד פרטים באתר הרשמי של הביאנלה
