הכניסה לא הבטיחה טובות: דירת קרקע מתפוררת ומוזנחת בבניין ערבי לשימור, שנבנה בירושלים ב-1933. אבל בני הזוג שראו אותה – היא סופרת בתחילת דרכה, הוא מסעדן ירושלמי – נשבו בקסם התקרות הגבוהות, המרצפות המצוירות והחלונות הגדולים האותנטיים. על השיפוץ היסודי, שבמהלכו נוצל גובה החלל כדי לבנות גלריה גדולה ליחידת הורים מרווחת, הופקדו מעצבות הפנים טלי רצהבי וגליה גלעדי מ"סטודיו taga", שכבר עיצבו ללקוח שלוש מסעדות.
התוצאה היא דירה מוארת בת 180 מ''ר, שבה משובצים פריטים מאוסף הרהיטים העתיקים והאמנות שמחזיקה משפחתו של בעל הבית. הסגנון לא אופייני למשפחה צעירה, אבל חלוקת החלל הולמת את צרכיה: במפלס הכניסה תוכנן חלל גדול לסלון בעל קיר מעוגל, מטבח ופינת אוכל, שמאחוריה כניסה לאזור פרטי, שכולל שלושה חדרי שינה לשלושת הילדים (בני שלוש עד תשע), חדר טלוויזיה בתווך וחדר רחצה (ראו תוכניות למטה). בדיוק מעל אזור הילדים נבנתה גלריה, שבה חדר שינה גדול להורים, וסביבו חדרי רחצה, ארונות ועבודה.
עוד בתים מיוחדים בירושלים:
הדירה משלבת ישן וחדש: דלת הכניסה המיוחדת הושארה, ופיתוחי הברזל שלה נצבעו בגוונים חדשים. על החלונות המקוריים הולבש אלומיניום בלגי בצבע שחור, ולרצפה נבחרו אריחים בגדלים שונים של אבן. פינת האוכל מוקמה על "שטיח" מרצפות ירקרקות מקוריות, שהיה בחלק אחר של הדירה והמעצבות החליטו לשמרו. במהלך העברתן נשברו מרצפות רבות וגלעדי מצאה את עצמה מרכיבה פאזל חדש, בהתאם לאלה שנותרו שלמות.
בחירת הרהיטים נעשתה בידי בעלי הבית. בסלון, למשל, העדיפו המעצבות להציב ספה עגולה בקווים מודרניים, שתכניס ניחוח עכשווי לחלל, אבל בעלי הבית העדיפו ספה עתיקה שרופדה בבד קטיפה אדום.
המטבח משלב ישן וחדש: המקרר "מוסגר" בשתי דלתות ישנות מסוריה, שנקנו בשוק הפשפשים ונגר חיבר ביניהם באמצעות עץ מיושן, כדי ליצור נישה. "אי" הישיבה והעבודה במטבח הוא שולחן נגרים מאביו של בעל הבית. כיריים על משטח אבן קיסר משלימים ומרחיבים את האי. ארונות המטבח – סרגלי עץ שנצבעו לבן – תוכננו בקו מודרני. התאורה עדכנית: פסי צבירה פונקציונליים שמאזנים את הנברשות העתיקות שנתלו ברחבי הבית.
חדר ההורים שבגלריה משקיף על קומת הכניסה, לפי בקשתם של הדיירים, שרצו לראות את המתרחש גם כשהם נמצאים במרחב הפרטי שלהם. במרכזו של החדר רחב הידיים הוצבה מיטת קש לבנה. בחדר הרחצה של ההורים בולט אלמנט של דמקה, באריחים בגוני לבן ומוקה. הקיר חופה באריחים קטנים והרצפה בגדולים יותר - 60 על 60 סנטימטרים. את התמונה משלימים שני מדפים מסיביים עשויים עץ אלון, ומראות שאחת מהן מוסגרה בזהב.
בחדר הרחצה של הילדים החליטה האם לשלב מפה שצוירה על אריחי קרמיקה, מפה שהיא ראתה בנחלת שבעה. החדר רוצף באריחי צפחה בגודל 15 על 15 סנטימטרים, והמפה שובצה בקיר המקלחון. מעל לכיור שובצה תמונה נוספת, שניתנה לבעלת הבית במתנה על ידי האמנית.
ערבוב של ישן וחדש אפשר למצוא גם במסעדה החדשה של הדייר, "לוצ'נה" בקניון ממילא, שאותה סיימו רצהבי וגלעדי לעצב במקביל לעבודות שיפוץ הדירה. בעוד שהכניסה אל המסעדה נעשית מהקניון החדש, חלקה האחורי נמצא בבניין עות'מאני ישן שהוכרז כמבנה לשימור.
המעצבות השאירו כמה מהחפצים והאלמנטים שנמצאו בדירה הישנה, כמו מדפי אבן ושלוש קשתות פנימיות, מחופות באבן חברון לבנה ובאבן חברון אדומה (שכבר לא ניתן להשיג). הקשתות שומרו ומפרידות בין החלק החדש של המסעדה – שעוצב בסגנון של רחוב איטלקי, עם אבן אפורה, פנסים, עצים שעליהם עשויים משי ומזרקה – לבין החלק הישן, שרוצף בשחור ולבן.
>> לאתר של סטודיו taga.
