הבית הזה בכפר יהושע אינו מושך את העין בזכות קווי המתאר שלו. גם עיצוב הפנים שלו אינו יוצא דופן. מה שמיוחד בו הוא אלמנט שולי לכאורה, אבל כזה שראוי במקרה הזה לתשומת לב. אלה הם התריסים שתוכננו, עוצבו ויוצרו בעבורו - תריסים שמאפשרים לדייריו להיות "רואים ובלתי נראים" כלפי הרחוב, ושעוזרים לקירור הבית מפני החום של עמק יזרעאל הלוהט.
בעלי הבית – לימור ואייל הנדל – גדלו בעמק. בשנים האחרונות חיפשו בית חדש לגדל בו את שלושת ילדיהם הקטנים, ושמחו כאשר הוצאו למכירה קרקעות בכפר הוותיק (מעט על ההיסטוריה התכנונית של הכפר – בהמשך הכתבה). אייל למד אדריכלות ועבר להנדסה, אך מתקופת לימודיו הכיר את האדריכלית רונית ברקול, וכך בחר בה ובשותף שלה למשרד SAAB, לוסיאנו סנטנדראו, לתכנון הבית החדש. "היינו מאוד מגובשים ורצינו שנקודת המוצא של כל התכנון תהיה אקולוגית", אומרים בני הזוג הנדל.
הבית נמצא על מגרש פינתי שטוח, בצומת רחובות במרכז היישוב, מיקום "סואן" יחסית לכפר השקט והאינטימי. האדריכלים התבקשו לתכנן בית יעיל וקומפקטי (170 מ''ר על מגרש של 700 מ''ר), שיתייחס לאקלים החם ויאפשר פרטיות מפני החולפים בצומת, שנמצא מצפון-מערב לו.
לכן החליטו למקם בחזית הצפונית, הקרובה לרחוב, חדרים שהשהות בהם קצרה יחסית, כמו המטבח וחדרי הרחצה. הסלון, פינת האוכל וחדרי השינה מוקמו בצדו הדרומי של הבית, הפונה למרחב ירוק ופתוח. לבקשתם של הלקוחות, הבית עוצב בקווים פשוטים ונקיים – שני מלבנים ניצבים זה לזה. החזיתות הארוכות פונות לצפון ולדרום, והקצרות פונות למזרח ולמערב, שם השמש חזקה יותר. הקירות החיצוניים כפולים, להגברת הבידוד התרמי, ובבית משולבת מערכת להפרדת מים אפורים. הצבעים האפרפרים והחומרים שנבחרו משתלבים בסביבה ושואבים השראה ממבני הסילו (מגדלי התבואה) והתעשייה בכפר.
התריסים
הסילו של הכפר נתן את הרעיון לייצר את התריסים של הבית מפח גלי מחורר. לחורים יש שני יתרונות: ראשית, הם מאפשרים אוורור גם כשהם סגורים. שנית, הם הופכים את הדיירים לרואים ובלתי נראים: מבחוץ הבית נראה אטום, אבל מבפנים רואים היטב החוצה והבית שטוף אור.
ברקול וסנטנדראו הקדישו מחשבה לאופן הפתיחה והסגירה של התריסים. מצד צפון, שאינו חשוף לשמש ישירה בדרך כלל, תוכננו תריסי הזזה שנכנסים לכיס צדדי. מצד דרום, הפונה לשמש רוב שעות היום, התריסים נפתחים כלפי מעלה, על ציר. כך אפשר לפתוח אותם וליהנות מאור ומאוויר בלי להכניס שמש ישירה לתוך הבית (ביצוע: "אלומיס").
צפו בווידאו כדי לראות איך זה עובד:
בשעות הלילה נהנית הסביבה ממשחקי האור שבוקע מבעד לפח. הכיסים של חלונות ההזזה, למשל, נעשו מפח גלי אטום, וכך נוצר אפקט של שחמט מקוביות האור והקוביות האטומות.
תקציבו של הבית היה מצומצם מאוד ולכן פנים הבית צנוע. הרצפה חופתה גרניט-פורצלן אפור. המטבח ושאר האלמנטים של הנגרות נבנו בידי "אורן הנגר". הבית מונוכרומטי בגווניו, למעט "זריקות" מרעננות של כתום במטבח ובחדרי הרחצה והשירותים. חדרי השינה חופו פרקט למינציה בהיר. מאחר שהילדים עדיין קטנים, בני הזוג החליטו שלעת עתה עדיף שיגדלו בחדר משותף גדול. בעתיד ייבנה במרכזו קיר הפרדה, ולכן תוכננו בו שני פתחים. "הרעיון היה של הדיירים, עכשיו, אני 'מוכר' את ההברקה הזו לכל לקוח", אומר סנטנדראו.
ההיסטוריה של כפר יהושע
לריכרד קאופמן, אדריכל ההסתדרות הציונית, היה חזון אוטופי לעמק יזרעאל: הכלאה בין "עיר הגנים" האנגלית של אבנעזר הווארד לבין הסוציאליזם המקומי. הצורניות המקורית של כפר יהושע עדיין ניכרת בו, אבל מהחזון נותרו בעיקר רצפת פסיפס המוקדשת לפועלו הנרחב של האדריכל ושדרה שבמרכזה מגדל מים ועליו חקוקות באותיות אבן שנת הקמתו - תרפ"ט (1929).
מגדל המים ניצב בנקודה הגבוהה ביותר בכפר, ומולו בית העם המרשים שתיכנן האדריכל גדעון קמינקא. ממעוף הציפור מזכיר הכפר יישוב אוטופי מפורסם אחר, נהלל. ותיקי הכפר מספרים שכאן ביצע קאופמן תעלול עיצובי, כשתיכנן את היישוב בצורת האות "יוד", מחווה ליהושע חנקין, שעל שמו הוקמה האגודה השיתופית ב-1927.
האגודה פורקה מאז, כמובן, החקלאות הפכה לא כדאית, וקרקעות הכפר הפכו למוצר נדל"ני. כמו יישובים כפריים רבים המבקשים לשרוד, תוכננה בו הרחבה מצועצעת, שבתיה שונים מאוד זה מזה ושתכנון רחובותיה אינו מתיישב עם הקו ההיסטורי המקורי. "בין הבתים היום מתקיימת תחרות סמויה למי יש בית גדול ויפה יותר, והפשטות נעלמה", מתרעם רפי יריב, תושב הכפר (יליד 1943) ומדריך סיורים ותיק. הוא מסכם במעט אופטימיות: "יש כמה בתים שעדיין שומרים על הצניעות", כמו ביתה של משפחת הנדל.
>> לאתר של SAAB אדריכלים.
עוד בערוצי העיצוב והאדריכלות של Xnet:
>> האם בית הספר ללימודי הסביבה באוניברסיטת תל אביב יהיה הבניין הירוק בישראל?
>> וילה שכולה מחומרים ממוחזרים: ארונות המטבח משלטי חוצות וחיפויים מכוסות קפה
