1. בית הלוויות והקרמטוריום של קדאיניאי
מיקום: קדאיניאי, ליטא
אדריכלים: G.Natkevicius & A.Rimselis
שנה: 2011-2012
לא מדובר במבנה גדול ומרכזי: בניין של קומה אחת ששטחה 770 מ"ר, באזור תעשייה של העיירה Kėdainiai, המאכלסת 31 אלף תושבים. העניין במבנה טמון בייעודו: כאן שורפים את גופותיהם של כל אזרחי ליטא שביקשו להישרף אחרי מותם. זהו הקרמטוריום היחיד במדינה הבלטית, שנבנה חרף התנגדויות רבות של אנשי דת ובזכות עקשנותו של רופא אחד, בעל מודעות סביבתית חזקה, שהצליח לשכנע את הליטאים ששריפת גופות אינה חטא, אלא ההיפך.
צמד האדריכלים הליטאים ג'י. נטקביסיוס וא. רימסליס, ביקשו ליצור איכות אסתטית במקום שהפעילות בו שנויה במחלוקת. על אף ממדיו הקטנים, נדמה שהמבנה מדויק. החזית מורכבת מקיר בטון, זכוכית וגבס לבן ועליה פזורים חלונות כאילו באקראי. הארובה, שיוצרת את האסוציאציה המרתיעה ביותר, נחבאת בתוך מסגרת הבטון שמקיפה את המבנה. הפנים תואם את החוץ המינימליסטי - כמעט ואין צבעים והכול מורכב מאותו בטון חשוף, שאליו מתוסף עץ גולמי.
החזית מסתירה את החצר הפנימית של בית הלוויות. המינימליזם של החצר, יחד עם החלונות האקראיים (שמזכירים את פיזור החלונות בבית הספר לניהול ועיצוב בצולווריין, שתיכנן המשרד היפני SANAA), יכולים להתפרש כמחווה לאדריכלות היפנית, ובעיקר לבתי לוויות וקרמטוריומים ביפן (אחד כזה, מוכר במיוחד, נמצא בטוקיו ותוכנן על ידי טויו איטו).
2. מרכז עירוני, תחנת משטרה ושדה תעופה
מיקום: מסטיה, גיאורגיה
אדריכלים: .J.Mayer H
שנה: 2011-2012
ההרים מסביב היוו השראה לשני המבנים האלה, שמשמשים כתחנת משטרה ומרכז עירוני לתושבי העיירה מסטיה, גיאורגיה.
"בית הצדק", שמשמש כמרכז אזרחי, נעטף בארבעה משושים שיוצרים את ארבע חזיתות הבניין. בפנים יש שתי קומות, הזוכות באור טבעי דרך הזכוכית שמכסה את מרכז המשושים.
סמוך אליו נבנתה תחנת המשטרה של העיירה, הממוקמת בצפון-מערב גיאורגיה. זהו בניין בן חמש קומות שנראה כמו מלבן שהתעוות – הזוויות לא ישרות והחזית אינה אחידה, אלא מורכבת לסירוגין מזכוכית ובטון במה שנדמה כבועות לבה. את שני המבנים תיכנן האדריכל הגרמני הצעיר והמצליח יורגן מאייר, בעל משרד האדריכלים J. Mayer, שאחראי בין היתר למטרופול פראסול בספרד. מאייר ידוע בחיבתו לאדריכלות דיגיטלית ואקלקטית, שעושה שימוש בצורות וחומרים שונים באותו מבנה.
מאייר והעיירה מסטיה מנהלים שיתוף פעולה פורה, שהתחיל לפני שנתיים בשדה תעופה קטן. השדה מורכב משני מלבני זכוכית המשתלבים יחד ומתעקלים כלפי מעלה. שדה התעופה נועד לעודד תיירים להגיע לחופשות סקי בעיירה, והוא נבנה במהירות יוצאת דופן: שלושה חודשים בלבד.
3. פסל באוויר
מיקום: ערים שונות בעולם
אמנית: ג'נט אקלמן
שנה: 2005 והלאה
הפסלת האמריקאית ג'נט אקלמן בילתה
כמה חודשים בהודו. באחד הלילות התבוננה בדייגים בכפר מבליפוראם, המכינים את רשתות הדיג לפני שהם יוצאים אל הים. המראה הזה הצית בה את הרעיון ליצור פסל עצום מרשתות דיג. אקלמן תפרה יחד, בשיטות מסורתיות ומודרניות, רשתות דיג לכדי פסל אוורירי בגודל של בניין, שנע עם הרוח ומואר בצבעים ססגוניים. היא קראה לו "דיוקן עצמי: ירכיים רחבות" והציגה אותו בכפר הדייגים.
היא לא שיערה לאילו מרחקים תגיע היצירה שלה. מה שהחל כפסל סביבתי מקומי הפך ללהיט עולמי. אחרי הופעת הבכורה בכפר הדייגים, קיבלה אקלמן בקשות רבות ליצור לו העתקים במקומות אחרים. ב-2005 הופיעה במדריד, למשך שבוע ימים, גרסה שנייה ומרשימה (הרשתות הכילו הפעם מיליון וחצי לולאות).
רבבות אנשים ראו את הפסל במדריד, אחד מהם היה מהנדס העיר פורטו, שביקש מאקלמן להכין גרסה קבועה של הפסל שתוצב בנמל הגדול של העיר. במשך שנתיים היא חיפשה חומר יציב ועמיד, שיהיה נינוח ואוורירי מספיק כדי להתנועע ברוח. בעזרתו של מהנדס תעופה היא הצליחה למצוא את החומר המיוחל וגם את הטכנולוגיה ליצור אותו, והפסל אכן מתנופף בגאון בכיכר המובילה לנמל. צפו בו:
כעבור ארבע שנים שייט פסל נוסף בפיניקס, אחר כך בסידני, משם הועתק לדנוור, גם לריצ'מונד בקנדה ולאחרונה הוצג בסן פרנסיסקו. כל גרסה מעט שונה אבל העיקרון זהה: רשתות (עשויים מחומרים שונים לפי הצורך של המקום) מחוברות בחישוקי מתכת עצומים, שמרחפות באוויר בתנועת מדוזה. קוטר החישוקים משתנה בהתאם למרחב שבו נמצא הפסל, וצבעי הרשתות מנסים להעביר מסר מסוים, בהתחשב במיקום: באריזונה הרשתות הוארו באורות מדבר צהבהבים, ובסידני באור כחול בוהק. סן פרנסיסקו היא העיר היחידה שבה הפסל הוצג בתוך מבנה ולא בחוצות העיר, אבל גם אז נשמר העיקרון של הופעה במרחב ציבורי. הייתה זו תחנת הרכבת, שאירחה שלוש מדוזות אדומות שהשתלשלו מתוך שלושה חורים בתקרה, ונעו בהתאם לתנועת האוויר שיצרו העוברים והשבים.
ההצלחה הגדולה של אקלמן הפתיעה גם אותה. בהרצאת TED מעניינת שהעניקה לאחרונה, סיפרה אקלמן שאף מכללה לאמנות לא הסכימה לקבל אותה – שבע במספר – וכך נאלצה להפוך לאמנית אוטודידקטית. במשך שנים עסקה בציור והתפרנסה בדוחק מהאמנות שלה, עד שהגיעה לכפר הדייגים ההודי שבו חוותה את ההארה, תרתי משמע.
4. משחק אדריכלות
יוצרים: NEXT Architects
שנה: 1999, 2009, 2012
תחביב ידוע של אדריכלים, אולי בעיקר באירופה, הוא התרברבות על מידת הידע האדריכלי שברשותך: טריוויה ופכים קטנים על מבנים ידועים, רכילויות קטנות על אדריכלים גדולים. עכשיו יש דרך לבחון את הידע הזה באופן רשמי. משחק חדש, שמורכב משאלות טריוויה העוסקות באדריכלות מודרנית ובלוח משחק, מזכה את העונים נכונה בצעדים על הלוח ואת השחקן המלומד ביותר בניצחון. הכלים על הלוח הם מודלים זעירים של מבנים מודרניים מפורסמים.
"משחק האדריכלות המודרנית" (The Modern Architecture Game) נמכר בחנויות מזכרות של מוזיאונים לאדריכלות, באתרי אינטרנט (בהם "אמאזון"). הוא נוצר במשרד האמסטרדמי NEXT Architects, שמתמחה בתכנון ערים ומבני ציבורי, כשיתוף פעולה ראשון מסוגו בין כל השותפים במשרד (שבדרך כלל מחלקים את הפרויקטים ביניהם).
מהדורה ראשונה ומצומצמת של המשחק יצאה בהולנדית כבר ב-1999, אך היא התמקדה בארכיטקטורה הולנדית. לאור התגובות הנלהבות נוצרה ב-2009 מהדורה מסחרית, עדיין בהולנדית; המהדורה הנוכחית כבר כתובה באנגלית, ושאלות על מבנים הולנדיים נשארו רק אם הן עוסקות בקאנון העולמי, כמו יצירותיו של רם קולהאס.
מתנה מושלמת לאדריכלים, לסטודנטים לאדריכלות (בעיקר לפני הבחינות) ולכל אוהב ארכיטקטורה.
