1. בית עם גג משופע שנראה קצת אחרת
מיקום: טוקיו
אדריכלים: ON Design
האם אפשר לבנות גגות משופעים מבלי להיראות כמו שווייץ, וחלונות מקושתים מבלי להיראות כמו קלישאה אוריינטלית? שני האלמנטים האלה מתחברים היטב בבית היפני בן שלוש הקומות שהוקם על קצה גבעה בפרברי טוקיו.
הואיל והמגרש צר וארוך, נדרשה יצירתיות מצד משרד האדריכלים ON Design שתיכנן את הבית. חזית אחת היא באורך 4.5 מטרים, ואילו השנייה ארוכה פי ארבעה: 16 מטר. הגג ממשיך את הקו של הגבעה באופן שנראה טבעי, והוא ממשיך גם מעבר לבניין כדי ליצור שטח מקורה בקומת הקרקע, סביב המבנה.
הקומה העליונה מאכלסת את הסלון והמטבח, שמקבלים אור טבעי דרך החלונות המקושתים. הקומה האמצעית נטולת חלונות, מאחר שהיא משמשת לאחסון (ארונות בגדים, בעיקר). בקומת הקרקע נמצא חדר השינה, שמתוך המבואה שלו מתעקלות מדרגות ברזל אל הקומות העליונות. פרט משובב נוסף בבית הם החורים בגג, שנפערו כדי לאפשר לעצים לגדול ללא הפרעה. זאת, על פי בקשת הזוג שרכש את הבית, שחס על העצים שהיו במגרש.
2. להכניס את הנוף הביתה
מיקום: טוקיו
אדריכל: קאיז'י אשיזאווה
שטח קטן, ובקשת הלקוחות ליהנות מהרבה חללים פתוחים, הובילו את קאיז'י אשיזאווה לתכנן בית קטן וחכם במרכז הבירה היפנית, שבו כל אחת משלוש הקומות נפתחת לגינה או למרפסת. "ניסיתי להכניס את הנוף אל תוך הבית", הוא מסביר, "באמצעות יצירת חללי-חוץ רבים". הוא קרא לבית הזה S, על שמו (האות הראשונה) של הלקוח.
בקומת הקרקע יש סלון וחדר אוכל, וממנה יוצאים לגינה קטנה. התקרה של הקומה הזאת עשויה עץ, שדומה לדק של הגינה הסמוכה. לקומה העליונה עולים בגרם מדרגות שנראה תלוי באוויר, ובקומה הזו יש ארבעה חדרי שינה. גם היא נפתחת החוצה, הפעם למרפסת עמוסת צמחייה. קומת הגג נקטעת באמצע על ידי מקטע פתוח, שגם הוא מכיל צמחייה רבה.
חומרי הגמר שבהם בחר האדריכל הם "שקטים אך בעלי זהות", לדבריו, כמו תקרת העץ, החזית הכהה והמדרגות המרחפות. הוא אחראי באופן אישי גם לעיצוב ידיות הדלתות, המדרגות והחלונות. החזית שפונה לרחוב כהה ונטולת חלונות, מה שמעניק לבית הילת מסתורין. כשלומדים שפעם התגורר בשטח הזה סמוראי, המסתוריות מקבלת משנה תוקף.
3. קובייה בתוך קובייה בתוך קובייה
שטח: 150 מ"ר
מיקום: אואיטה
אדריכל: סו פוג'ימוטו
שלוש קוביות ניצבות זו בתוך זו, כמו בבושקה ארכיטקטונית, ויוצרות בית מיוחד להפליא בעיר אואיטה, שבו גר זוג עם כלב. השכבה הראשונה היא המעטפת החיצונית – קובייה מרובעת בעלת פתחים, אך לא מדובר בחלונות זכוכית אלא בפתח אמיתי – שבה נמצאת הגינה. בתוך הקובייה הראשונה נמצאת המעטפת השנייה, שהחלונות שלה כן ניתנים לסגירה ולפתיחה, ובה חדרי השינה. הקובייה הפנימית מהווה את מרכז הבית, ובה נמצא הסלון וחדר האוכל.
סו פוג'ימוטו, שתיכנן את הבית וקרא לו N, רצה לקרוא תגר על ההפרדה המסורתית בין הרחוב לבית. הוא ביקש ליצור הפרדה הדרגתית, וכך יצר בית שחלקים ממנו קרובים לרחוב ואף פתוחים אליו, ואילו חלקים אחרים רחוקים ממנו ומוגנים מפניו בלא פחות משלושה קירות. "רציתי ארכיטקטורה שלא עוסקת בחלל ובמבנה אלא בשכבת הביניים", הוא אמר. "העיר והבית אינם שונים זה מזה במהותם, אלא רק בגישות שלהם כלפי אותו הנושא - החיים האנושיים".
עוד בתים יפניים בערוץ האדריכלות של Xnet:
