האדריכל צבי לישר היה חייל מילואים בגדוד הסיור 134, באוגדה 36, כאשר פרצה מלחמת יום הכיפורים והוא נשלח להילחם ברמת הגולן. הגדוד הוקם רק שנתיים קודם לכן. שמונה מחבריו נפלו מדרום לקיבוץ עין זיון שבצפון הרמה, מפגיעה ישירה ב"זלדה" שבה היו. הרכב הפגוע נשאר במקומו, לא הרחק מ"צומת הטנק", ולימים הפך לחלק מאנדרטה ללוחמי היחידה שנפלו בקרבות הבלימה והפריצה במלחמת יום הכיפורים. ימיו של הגדוד היו קצרים: שנה לאחר המלחמה הוא פורק.
לישר תיכנן למעשה שתי אנדרטות סמוכות. הראשונה נמצאת בחניון הקרן הקיימת לישראל בעין זיון, והיא מנציחה את 33 לוחמי היחידה שנהרגו אז. באנדרטה שולבו מכסי צריחים של זלדה ושל טנק שנפגעו בקרבות. במרכזם נשתלו ארזים רכים שגדלו מאז (עד ממדי הקוטר הפנימי של אותם צריחים).
באנדרטה משולב פסל שיצרה רבקה קרן ממושב קדרון, אמו של סרן אילן קרן ז"ל, קצין ביחידה שנפל בקרבות הפריצה למובלעת הסורית. ביצוע האנדרטה הושלם ב-1974, שנה לאחר המלחמה.
הרעיון של שילוב הארזים בצריחים עמד גם בבסיס הרעיון של האנדרטה השנייה. זו נעשתה ללא תכנון וללא תוכניות. שם, במקום שבו נהרגו שמונת הלוחמים בזלדה, נשתל עץ ארז בחור שנפער ברצפתו של הרכב המשוריין שספג את הפגיעה.
"זוהי אדריכלות של רעיון, ללא תוכניות", אומר לישר. "נראה לי שהעוצמה והסמליות של הרעיון, כפי שמשתקפים במראה הזלדה עם הארז הפורץ ושולח מוטת ענפיו, נובעים ללא מלים".
- לאתר ההנצחה של הגדוד
