לפני כחודש סיפרנו כאן על דירה מחולקת ומוזנחת במרכז תל אביב, ששופצה כליל בתקציב של 400 אלף שקלים והפכה לדירה מלאת קסם – 87 מ"ר מנוצלים היטב – של משפחה צעירה. גם הפעם אנו מביאים לכם דירה מוזנחת ומחולקת, הפעם בשכונת פלורנטין שבדרום תל אביב. קנה אותה זוג צעיר, ששיפץ אותה ללא הכר. המטראז' דומה: 85 מ"ר. אלא שהתקציב נמוך בהרבה הפעם: 150 אלף שקלים.
יש לכך כמה סיבות: מאחר שמדובר בבניין חדש יחסית, בן עשר שנים, לא היה צורך בהחלפת תשתיות כמו צנרת וחשמל. המבנה הבסיסי של הדירה נשמר, וכמעט לא נבנו בה קירות חדשים. אבל גם סגנונם האישי של בעלי הבית הוזיל את התקציב, לאור העובדה שחלק ניכר מהפריטים נאספו ברחוב ושופצו במו ידיהם של בני הזוג.
זוהי דירתם הראשונה של דנה גוטמן ובן זוגה, רותם סולרצ'יק – שניהם בוגרי החוג לעיצוב בפנים ב-HIT (המכון הטכנולוגי חולון). חתימת ידם ניכרת בכל פרט בדירה. גוטמן התמודדה עם שני אילוצים: מבני - גובה תקרה סטנדרטי; ושימושי – כיצד לשלב בדירה את הסטודיו שלה כמעצבת פנים, כך שתוכל לקיים פגישות עם לקוחות וספקים.
כאמור, המבנה המקורי לא שונה בהרבה (ראו תוכניות "לפני" ו"אחרי" בתחתית הכתבה): שתי דירות בנות 2 חדרים כל אחת, מוזגו לכדי דירה אחת בת שלושה חדרים, כששני קירות מרכזיים נהרסו וקיר חדש נבנה. שני המטבחים פורקו, ומטבח חדש נבנה במיקום אחר.
מבואת הכניסה היא הקדמה, שמתארת את אופי הדירה: רגלי מכונת תפירה ישנה נצבעו בשחור, ויחד עם פלטת עץ הפכו לשידה. מעליה נתלה גוף תאורה שהכינו בני הזוג, כשחיברו חוט אדום לנורה שנקנתה ב"רטרו" (יהודה הלוי, תל אביב). לאורך הקיר ניצב ספסל שבנה סולרצ'יק בעצמו, ועליו ציור מורכב בחריטת לייזר. מימין למבואה נמצא החלק הפרטי של הדירה (על בסיס אחת הדירות המקוריות), עם שני חדרי שינה וחדרי רחצה ושירות. משמאלה נמצא חלל פתוח שבו סלון, שולחן אוכל, מטבח, פינת עבודה מרווחת ושירותי אורחים.
רצפת החלל הפתוח חופתה פרקט מעץ אלון, שנצבע בלבן מבריק. גוטמן בחרה בצבע זה בגלל הגובה הסטנדרטי של התקרה. "רצפה לבנה מייצרת תחושה של ריחוף ומטשטשת את בעיית הגובה", היא מסבירה. "שיקול נוסף היה אהבתי לחומרים שמתיישנים היטב. אשמח כשהרצפה תשתפשף והצבע יתקלף. זה ייצור מראה משובח יותר".
הסלון פונה לדרום-מערב, הכיוון האהוב על השניים. התריסולים המקוריים הוחלפו בתריסי רפפה לבנים. ספת עור חום במראה משופשף, שאותה תיכננה גוטמן, הוזמנה ברפדייה סמוכה, בכמחצית המחיר המקובל לספה כזו בשוק - 9,000 שקלים. לצד הספה הונח כיסא "ואסילי" שחור - ממתק עיצובי שנמצא בפח אשפה בפלורנטין ושוחזר בידי בני הזוג. עוד כיסא עץ שהושלך לזבל שויף ונצבע בלקה.
שולחן הקפה בנוי מרפסודת קרשים מלבנית, שהשניים אספו מאתר בנייה, חיברו לה גלגלים והניחו עליה פלטת זכוכית החושפת את החותמות, השפשוף והחלודה המקוריים - ניגוד מעניין לרצפה המבריקה. את התמונה משלימה שידה אדומה מאיקאה, שמספקת כתם צבע בחלל.
מול הסלון מוקמה פינת אוכל, שבמרכזה שולחן "טוליפ" לבן. סביב השולחן הוצבו כסאות מתקפלים שנאספו ברחוב, ושכל אחד מהם זכה ל"טיפול" מיוחד מסולרצ'יק: אחד צופה בפיסות נייר מחוברות קומיקס, על מושבו של השני הונח פרספקס שבו חריטות לייזר של פרסה, שלישי נצבע לבן אפוקסי עם מושב ומשענת גב מפרספקס אדום, והרביעי – "בהשראת הערס הישראלי" – נצבע זהב, עם דוגמת מגן דוד. מעל פינת האוכל נתלתה מנורה בעיצוב סטודיו ONON, שבו עבד בעבר סולרצ'יק כמעצב גופי-תאורה וטקסטיל (היום הוא בעליו של בית הספר לגלישה "טופסי"). על הקיר מוסגרו ונתלו הזמנות למסיבות של קבוצת הגרפיטי "ברוקן פינגאס". גם הן, איך לא, נאספו ברחוב.
שני קירות במטבח יוצרים סוג של נישה גדולה, שבתוכה נתלו הארונות. אחד מהן נצבע בצבע שמן מגנטי שחור, שדוחה רטיבות ומאפשר להדביק עליו פתקים, תמונות ותזכורות. במרומי הנישה, מעל הארונות, תוכנן צוהר מוארך שסגור בזכוכית מחוסמת ומשמש כגוף תאורה. "כשהתאורה באזור הציבורי פועלת והמסדרון חשוך נהנים חדרי השינה מפס אור, ולהיפך". אומרת גוטמן.
ארונות המטבח עשויים עץ לבנה צבוע לבן. משטח העבודה עשוי נירוסטה והוא חף כמעט מחפצים, בזכות מדף עץ מאסיבי שנתלה מעליו. גוטמן ניצלה את הרווח המפורסם בין המקרר לארונות, כדי לשבץ מדף למגבות נייר.
שולחן שנקנה בשוק הפשפשים הוגבה והפך ל"אי" המשמש לארוחות היומיומיות, בעזרת "גרבי" נירוסטה, גלגלים ומדף רשת. לצידו שרפרפים גבוהים מאיקאה והוא נשען על עמוד רחב מבטון חשוף, שבתוכו כוורת לבקבוקי יין. "נכנסנו לבניין חדש ולא היה מה לגלות בקירות – לא לבני סיליקט, לא קירות בטון. לכן יצקנו בעצמנו אלמנט מבטון חשוף", מסבירה גוטמן.
מול ארונות המטבח מוקמה פינת עבודה לשניים, שמופרדת מהסלון באמצעות חצי קיר שמעליו הוצבה מחיצת זכוכית. גם שולחן העבודה נבנה על ידי בני הזוג, מפלטת שבבי עץ ורגלי ברזל. על הקיר האלכסוני המשותף עם הבניין השכן הוצבו מדפי ספרים תעשייתיים, שמעניקים לקיר צבע ועניין.
בהמשך לספרייה מסתירה דלת צהובה עם צוהר עגול את שירותי האורחים בשחור-לבן: את הכיור הזול מאזן סיפון שחור יקר שיובא מאיטליה, והברז יוצא חשוף מהרצפה, עוגן לקרי בעזרת צינורות אינסטלציה חשופים ומשמש גם כמתלה למגבת הידיים.
בחדר השינה נצבעה רצפת הפרקט בשחור, במטרה ליצור אווירה שונה ועוטפת. מוט שחובר מצינורות אינסטלציה משמש מתלה לווילון כותנה לבן, במטרה להאריך ולרכך את החלון. מתחת לחלון, על בסיס מברזל חלוד, הונח שז-לונג ממתכת חשופה וחוטי גומי, שנקנה בשוק הפשפשים. מעל המיטה נתלה ציור גדול מעשה ידיה של גוטמן – מחווה לזוגות האופניים שנגנבו ממנה ברחובות העיר – ומולה שידה אינדונזית על גלגלים.
בכניסה לחדר הרחצה, שרוצף בלטות בטון שחורות עם עיטור ("רוחמה שרון"), דלת שחורה. האמבטיה נוצקה מבטון מוחלק בגימור אפוקסי, ועוצבה עם כוורת לגלילי נייר טואלט ובמה שנמשכת עד הקיר.
ארון האמבטיה עשוי עץ לבנה ובעל ידיות אינטגרליות. המדף מתחת לכיור חושף סיפון, משמש למגבות מקופלות ותורם לקלילות בחלל הקטן. כדי להשלים את מוטיב השחור נבחרו לחצן הניאגרה ומכסה האסלה בשחור. דלת מזכוכית אסיד מובילה למרפסת השירות, ומכניסה פנימה אור טבעי.
רחובותיה של פלורנטין מציעים שפע אדיר של הזדמנויות לעיצוב יחיד במינו - לאו דווקא בחנויות העיצוב, אלא דווקא בפריטים הישנים שנזרקים, בשאריות החומרים מבתי המסחר והתעשייה הקטנים, ובאתרי הבנייה שמשנים את פניה של השכונה הרועשת. בטעמם המקורי, גוטמן וסולרצ'יק מדגימים הלכה למעשה מהו עיצוב בר-קיימא, בהתבסס על מקסימום טיפול בחומרים קיימים ומינימום רכישות מיותרות, ובאותה הזדמנות הם יצרו בית שאין לטעות במיקומו: הם הכניסו את פלורנטין הביתה.
>> ליצירת קשר עם דנה גוטמן ורותם סולרצ'יק לחצו כאן.
>> עוד דירה צעירה בפלורנטין: רווק בדירת 46 מ''ר מסוגננת:
>> ואיך הפכה דירת מגורים משעממת בחולון לבית אישי מלא אור?
