לבית הזה ברמת השרון שני מאפיינים מיוחדים. הראשון הוא הפריסה שלו: כמו הרבה בתים פרטיים משפחתיים, הוא בן קומתיים – קומת כניסה שבה החללים המשפחתיים המשותפים, וקומה שמיועדת בעיקר לחדרי שינה. רק שבמקרה זה, בניגוד למקובל, קומת חדרי השינה לא נמצאת מעל קומת הכניסה, אלא מתחתיה.
11 מדרגות מפרידות בין הרחוב למפלס הכניסה של הבית. את הבאים מקדמת רחבת דק גדולה, עשויה עץ איפאה לא מטופל בכוונה תחילה, כדי שיקבל גוון אפור מיושן. את הגינה תוחמים מעקות זכוכית ורשת לולים, עליהן יטפסו צמחים. במרכז הרחבה, מול סלון הבית, מוקם שולחן אוכל גדול עשוי בטון, עם רגלי נירוסטה (''ארטאן רשפון'').
רצפת אבן למעלה, פרקט למטה
דלת הכניסה האדומה היא מסימני ההיכר של רוברטס דגן: "מגוחך להביא דלת ממנזר תאילנדי או מכנסייה אתיופית. רצינו סטייטמנט ולא לבן בנאלי או עץ", היא אומרת. פנים הבית תוכנן בקווים ישרים, "ללא מניירות". לצד מבואת הכניסה שירותי אורחים, שבהם חוזרים שני המוטיבים: חלון עגול ונגרות בצבע אדום.
לקיר הסלון הפונה החוצה יש גובה כפול, והוא עשוי זכוכית שצופתה במתכת בלתי נראית (LOW E) , שמפחיתה את קרינת השמש החודרת. מאחורי קיר מבואת הכניסה מוקמו מטבח ומזווה גדול, מוסתר בדלתות זכוכית חלבית בצבע הקיר. ארונות המטבח – דלתות מחורצות מעץ מלא – נצבעו בתכלת בהירה, והם מקיפים אי עבודה שעליו משטח נירוסטה. מעל האי ספוטים בעיצובו של אינגו מאואר. דלתות המקרר, הממוקם מול האי, נצבעו בצבע הקיר כדי להצניעו ככל האפשר. רוב הרהיטים תוכננו והוזמנו בעבורו במיוחד. קומת הכניסה רוצפה באריחי אבן פורטוגלית בהירה בגודל 80 על 80 ס"מ, וקומת הילדים בפרקט עץ אלון מסיבי. בסלון ספה בצבע תכלת, שתי כורסאות עור בעיצובה של איילין גריי ושולחן קפה שנקנה בשוק בצרפת והובא מהבית הקודם. מול פינת הישיבה נבנתה ספרייה מעץ מהגוני חום, שממסגרת את מסך הטלוויזיה. ברום הספרייה פאנל נירוסטה שמסתיר את המסך, ובמרכזה הוצבה שידה צבועה שחור מבריק שתוכננה על ידי רוברטס דגן ומהווה רהיט זמני, עד שיימצא פריט מתאים. לצד הסלון ומול המטבח הוצבה פינת אוכל לשישה, שנפתחת במקרה הצורך. השולחן הלבן, בעל רגל מרכזית, מוקף כסאות וספסל.
בכל חדרי השינה מקיף את הקירות מדף נמוך ושימושי. בחדר השינה של ההורים בולטים גוף תאורה של מאואר – שני כבלים מתוחים לרוחבו של החדר – ומנורה עומדת של Flos. המיטה הזוגית מוקמה מול חלון רחב ידיים, שדרכו נשקף נוף ירוק. ראש המיטה ושידות הצד עשויים עץ מהגוני חום. קירות חדר הרחצה של ההורים חופו באריחי קרמיקה לבנים וגדולים, והרצפה באריחי פסיפס בצבע תכלת. בצמוד מוקם חדר עבודה לשניים.
"בבית הזה אין שום דבר טרנדי", מצהירה רוברטס דגן. "בית צריך להיות אישי ומזוהה עם מי שגר בו. הוא מקום שאליו חוזרים ואין תחליף לאוסף תמונות ורהיטים איכותיים שאוהבים".
בקומה התחתונה שלושה חדרי ילדים, שני חדרי רחצה, חדר משפחה, חדר שירות וממ"ד. את בעיית אוורור חדרי הרחצה, שיצר הקיר המשותף, פתרו בעזרת ונטה שיוצאת לגג. בחדר המשפחה שבמרכז הקומה ספה גדולה שרופדה בד משובץ בצבעי בורדו, סגול וכתום, ולצידה כורסת "אימס" קלאסית שחורה. מול הספה ספרייה לבנה, שבתוכה חבויים מערכת השמע ומזגנים. החלל מתחת גרם המדרגות נוצל לחדר כביסה. מהקומה אפשר לצאת לחצר אחורית מחופה דק, שבשוליו דשא ומטפסים.
ובעלת הבית מסכמת: "מבחינתנו הבית הוא 'בול'. הוא לא גדול כמו שהוא נראה. אנחנו לא מרגישים שצריך עוד ס"מ אבל לא היינו מוותרים על אף ס"מ. הכל בול".
>> איך זה לגור בתוך ניסוי אדריכלי? מסע בשכונות באר שבע
>> ואיך ייראה היכל התרבות בתל אביב לאחר השיפוץ?
