טעם של פעם, מודל 2012: בית ברמת השרון
הבית הזה תוכנן בהשראת הסגנון הבינלאומי, עם חללים מרווחים ונוחים, קווים ישרים וחלונות עגולים. הוא נדמה צנוע, אך מראה העיניים מתעתע: רוב הרהיטים תוכננו והוזמנו עבורו במיוחד, והוא אינו בולט בגודלו משום שקומת חדרי הילדים נמצאת מתחת לקומת הכניסה, הודות למגרש המשופע
לבית הזה ברמת השרון שני מאפיינים מיוחדים. הראשון הוא הפריסה שלו: כמו הרבה בתים פרטיים משפחתיים, הוא בן קומתיים – קומת כניסה שבה החללים המשפחתיים המשותפים, וקומה שמיועדת בעיקר לחדרי שינה. רק שבמקרה זה, בניגוד למקובל, קומת חדרי השינה לא נמצאת מעל קומת הכניסה, אלא מתחתיה.
עובדה זאת תורמת למראהו הצנוע יחסית של הבית, שנמצא בשכונה ותיקה: מהרחוב הוא אינו בולט לעין. בכלל אין בו אלמנטים מנקרי עיניים: הוא תוכנן בהשראת הסגנון הבינלאומי, שדוחה קישוטיות מיותרת ומעדיף על פניה מעשיות ונוחות. יחד עם זאת, לא מדובר בבית זול: רוב הרהיטים נעשו עבורו בהזמנה מיוחדת ובהתאמה מרבית לצרכי הדיירים, והוא כולל פריטי מעצבים ידועים, כמו גופי תאורה של אינגו מאואר.
עץ הצאלון הגדול בחזית הבית היה הסיבה להתאהבותם של הדיירים, זוג עם שלושה ילדים, במגרש הישן. הוא גם הפך לנקודת המוצא של התכנון: זוג אדריכלי הפנים - קרן רוברטס דגן וצביקה דגן, שנפטר מאז – יצרו פתח עגול בגג שמסוכך על הכניסה לבית, כך שנופו היפה של הצאלון מתמזג עימו. לגג העניקו צורה זוויתית המרמזת לציפור מרחפת, ש"מושכת" אותו אל השמיים ומעניקה לבית מראה קליל ואוורירי.
הפתח העגול חוזר כמוטיב בקומת הכניסה, שבה כמה חלונות עגולים (שוב, בהשראת הסגנון הבינלאומי). פתח עגול נפער גם בתקרה שמעל גרם המדרגות. הוא מחפה על היעדר חלונות בקיר המשותף עם הבית השכן ויחד עם החלונות הנדיבים סביב מציף את החללים המרווחים באור.
על תכנון הבית השפיעו שני נתונים: היותו חלק מבית דו-משפחתי, והמגרש (380 מ''ר) השיפועי, שאיפשר חלונות בקומה התחתונה, המוקדשת לחדרי הילדים והמשפחה. "מגרש מדורג הוא יתרון בעיני", אומרת רוברטס דגן. "אני לא אוהבת שבתים מתנשאים מעל העצים ולא נעימים לסביבה. המגרש המדורג איפשר לנו לתכנן בית רגוע, שמשתלב בשכונה ואינו 'מתנפל' על ההולך ברחוב. בזכות המגרש המדורג יצרנו גינה אחורית ומוגנת עבור הילדים".
11 מדרגות מפרידות בין הרחוב למפלס הכניסה של הבית. את הבאים מקדמת רחבת דק גדולה, עשויה עץ איפאה לא מטופל בכוונה תחילה, כדי שיקבל גוון אפור מיושן. את הגינה תוחמים מעקות זכוכית ורשת לולים, עליהן יטפסו צמחים. במרכז הרחבה, מול סלון הבית, מוקם שולחן אוכל גדול עשוי בטון, עם רגלי נירוסטה (''ארטאן רשפון'').
רצפת אבן למעלה, פרקט למטה
דלת הכניסה האדומה היא מסימני ההיכר של רוברטס דגן: "מגוחך להביא דלת ממנזר תאילנדי או מכנסייה אתיופית. רצינו סטייטמנט ולא לבן בנאלי או עץ", היא אומרת. פנים הבית תוכנן בקווים ישרים, "ללא מניירות". לצד מבואת הכניסה שירותי אורחים, שבהם חוזרים שני המוטיבים: חלון עגול ונגרות בצבע אדום.
לקיר הסלון הפונה החוצה יש גובה כפול, והוא עשוי זכוכית שצופתה במתכת בלתי נראית (LOW E) , שמפחיתה את קרינת השמש החודרת. מאחורי קיר מבואת הכניסה מוקמו מטבח ומזווה גדול, מוסתר בדלתות זכוכית חלבית בצבע הקיר. ארונות המטבח – דלתות מחורצות מעץ מלא – נצבעו בתכלת בהירה, והם מקיפים אי עבודה שעליו משטח נירוסטה. מעל האי ספוטים בעיצובו של אינגו מאואר. דלתות המקרר, הממוקם מול האי, נצבעו בצבע הקיר כדי להצניעו ככל האפשר.
רוב הרהיטים תוכננו והוזמנו בעבורו במיוחד. קומת הכניסה רוצפה באריחי אבן פורטוגלית בהירה בגודל 80 על 80 ס"מ, וקומת הילדים בפרקט עץ אלון מסיבי. בסלון ספה בצבע תכלת, שתי כורסאות עור בעיצובה של איילין גריי ושולחן קפה שנקנה בשוק בצרפת והובא מהבית הקודם. מול פינת הישיבה נבנתה ספרייה מעץ מהגוני חום, שממסגרת את מסך הטלוויזיה. ברום הספרייה פאנל נירוסטה שמסתיר את המסך, ובמרכזה הוצבה שידה צבועה שחור מבריק שתוכננה על ידי רוברטס דגן ומהווה רהיט זמני, עד שיימצא פריט מתאים.
לצד הסלון ומול המטבח הוצבה פינת אוכל לשישה, שנפתחת במקרה הצורך. השולחן הלבן, בעל רגל מרכזית, מוקף כסאות וספסל.
בכל חדרי השינה מקיף את הקירות מדף נמוך ושימושי. בחדר השינה של ההורים בולטים גוף תאורה של מאואר – שני כבלים מתוחים לרוחבו של החדר – ומנורה עומדת של Flos. המיטה הזוגית מוקמה מול חלון רחב ידיים, שדרכו נשקף נוף ירוק. ראש המיטה ושידות הצד עשויים עץ מהגוני חום. קירות חדר הרחצה של ההורים חופו באריחי קרמיקה לבנים וגדולים, והרצפה באריחי פסיפס בצבע תכלת. בצמוד מוקם חדר עבודה לשניים.
"בבית הזה אין שום דבר טרנדי", מצהירה רוברטס דגן. "בית צריך להיות אישי ומזוהה עם מי שגר בו. הוא מקום שאליו חוזרים ואין תחליף לאוסף תמונות ורהיטים איכותיים שאוהבים".
בקומה התחתונה שלושה חדרי ילדים, שני חדרי רחצה, חדר משפחה, חדר שירות וממ"ד. את בעיית אוורור חדרי הרחצה, שיצר הקיר המשותף, פתרו בעזרת ונטה שיוצאת לגג. בחדר המשפחה שבמרכז הקומה ספה גדולה שרופדה בד משובץ בצבעי בורדו, סגול וכתום, ולצידה כורסת "אימס" קלאסית שחורה. מול הספה ספרייה לבנה, שבתוכה חבויים מערכת השמע ומזגנים. החלל מתחת גרם המדרגות נוצל לחדר כביסה. מהקומה אפשר לצאת לחצר אחורית מחופה דק, שבשוליו דשא ומטפסים.
ובעלת הבית מסכמת: "מבחינתנו הבית הוא 'בול'. הוא לא גדול כמו שהוא נראה. אנחנו לא מרגישים שצריך עוד ס"מ אבל לא היינו מוותרים על אף ס"מ. הכל בול".
>> איך זה לגור בתוך ניסוי אדריכלי? מסע בשכונות באר שבע
>> ואיך ייראה היכל התרבות בתל אביב לאחר השיפוץ?
