הבניין הכי ירוק בשכונה
"וילה ולפלו" ההולנדית היא דוגמה יוצאת דופן לבנייה ירוקה: החזיתות מחופות קרשי עץ שפורקו מצינורות תעשייתיים, מסגרות החלונות נלקחו ממפעל לייצור קרוואנים, ארונות המטבח עשויים משלטי חוצות ישנים והחיפויים בחדרי הרחצה מכוסות קפה ממוחזרות. רק אוסף האמנות והרהיטים מקורי
בנייה ירוקה היא נושא חשוב מאין כמותו, וגם טרנד לא קטן, אבל אין הרבה דוגמאות מרשימות כמו הבית הזה: וילה מודרנית ומעוצבת, שנבנתה בפרבר הולנדי עירוני מחומרים ושאריות שנאספו במפעלי ייצור שכנים. מה שהופך אותה למעניינת אף יותר היא העובדה שהחומרים האלה עברו עיבוד מינימלי, כלומר, הם לא איבדו את צורתם המקורית, ואפשר לזהות מהיכן נלקחו.
השותפים במשרד האדריכלים 2012Architects שתיכנן אותה - Jan Jungert, C'esarePeeren, Jeroen Bergsma – הרבו להשתמש בחומרים משומשים וממוחזרים גם בפרויקטים קודמים שלהם. כשהתאפשר, העדיפו תמיד לשמור את חומרי הגלם, שפורקו בדרך כלל ממבנים ישנים, בתצורתם המקורית, ולא "להתיך" ולעצב אותם מחדש.
בתערוכה "גן עדן טפיל", לדוגמה, שהתקיימה ברוטרדם בשנת 2003, בנו ביתן מחזיתות של מכונות כביסה, דלתות מקררים, צמיגי מכוניות ואריגי מפרשים משומשים. מאוחר יותר הותאם המיצב לשימוש והפך לקפיטריה לסטודנטים לארכיטקטורה באוניברסיטת דלפט (Delft).
רומביק (Roombeek) הוא פרבר בעיר אנסחדה (Enschede), על גבולה המזרחי של הולנד. בבנייתה של "וילה ולפלו" (Villa Welpeloo) התנסה המשרד לראשונה בבניית מבנה קבוע מחומרים ממוחזרים. העובדה שהווילה נבנתה בפרבר שעלה בעבר לכותרות בעקבות פיצוץ במפעל לזיקוק, הגבירה את נחישות האדריכלים לבנות ירוק ככל הניתן.
בבואם לבחור את חומרי הגלם החליטו לא לחרוג מרדיוס של 15 קילומטרים מאתר הבנייה, במטרה שלא להוסיף לזיהום האוויר כתוצאה משינוע במשאיות. הפרבר ידוע כמרכז של מפעלי טקסטיל, עובדה שהקלה על מציאת חומרי גלם משומשים בקרבת מקום.
התוצאה - מבנה קובייתי - בולטת בין הבתים הקלאסיים בסביבה, על גגות הרעפים ומשולשי הגמלון שלהם. במבט על נדמה כי הבית בן שתי הקומות מורכב מכמה קופסאות בגדלים שונים, שחוברו יחדיו. הוא מאופיין בקווים נקיים ובשימוש מועט יחסית במספר חומרי הגלם.
70% מחומרי הבנייה של הווילה ממוחזרים. החזית חופתה בקרשים בגוון אדום חום, מחוזקים בפסי פלדה אופקיים. הקרשים פורקו מצינורות עץ גדולים, שעליהם מגלגלים כבלי תעשייה (הצינורות נקראים בשפה מקצועית "תוף הכבל"). החלונות נראים כאילו נחתכו מתוך קופסת המבנה. רובם יוצרו מפסולת זכוכית שנאספה במפעל זכוכית מקומי. מסגרות האלומיניום סביבם נלקחו ממפעל לייצור קרוואנים.
ארונות המטבח, הצבועים לבן מבריק, מורכבים משלטי חוצות ישנים. כאשר פותחים את הדלתות והמגירות מתגלה עברן הצבעוני. בחדרי האמבטיה שולט הצבע השחור בחיפויי הקיר והרצפה. האריחים הכהים והמשטחים הסינתטיים עשויים כוסות קפה ממוחזרות. הכלים הסניטריים הלבנים שנבחרו הם של חברת דורוויט שידועה ב"חשיבה ירוקה" (את מוצריה אפשר להשיג בארץ כאן), והם בין המרכיבים בבית שלא נאספו מפחי האשפה של המפעליים השכנים. השירותים, אגב, עוצבו על ידי פיליפ סטארק.
האדריכלים חשבו על כל מעגל החיים של הבית, ואפילו על יום פירוקו, אם יגיע: היסודות - שעשויים מפלדה שפורקה ממכונות לייצור טקסטיל שיצאו משימוש - תוכננו כך שבאמצעות הברגה פשוטה ניתן לפרקם, ואולי אפילו לעשות בהם שימוש אחר, בפרויקט עתידי.
עוד פרויקטים יוצאי דופן:
>> לוקחים את רכבת ההרים בהליכה: אטרקציה חדשה בפארק גרמני
>> פולשים בסטייל: חלל מגורים מתקפל ונייד, שאפשר לפתוח בכל דירה
>> ומדריך הארכיטקטורה של Xnet לאמסטרדם: לאן ללכת
