ישן מפני חדש תוציאו: בית ברמת השרון

עודד חלף הוא אחד האדריכלים הידועים בארץ, בייחוד בגזרת הרצליה פיתוח-סביון. הוא בונה בתי מידות לעשירי הארץ, בסגנון שבדרך כלל אינו מנסה להיות צנוע או "שקט" (הבית שכיכב בסדרה "מסודרים" הוא דוגמה מפורסמת). סיגל שכטר היא אדריכלית פנים שבתיה ידועים בקוויהם האקלקטיים ובשימוש בחומרים פשוטים. עבודתם של השניים נפגשת בבית ברמת השרון, שאותו תיכנן חלף ב-1994 ושכטר שיפצה 15 שנים מאוחר יותר, והתוצאה הרמונית לחלוטין. החיבורים - גם בין המתכננים וגם בין החומרים החדשים לחלל - אינם מורגשים.

בעלי הבית, זוג עם שני ילדים, נדרשו לשיפוץ כולל של הבית לאחר שסבל מבעיות רטיבות קשות. באותה הזדמנות החליטו לשנות את מבנהו ומראהו. את מבנהו' משום שילדיהם גדלו - במקום שני חדרים שהיו צמודים לחדר ההורים באותה קומה, "עלה" אחד מהם קומה והשני הורחב. שניהם גם קיבלו חדרי רחצה פרטיים. את המראה החליטו הדיירים לעדכן, כך שיהיה נקי ככל האפשר.

"בעלת הבית חששה לקחת אותי כאדריכלית כי העבודה שלי ידועה בקוויה האקלקטיים", מספרת שכטר. "רק אחרי שהראיתי לה פנטהאוז 'נקי' שתיכננתי כמה שנים קודם לכן, היא השתכנעה. הבית היה צבוע כולו בגוונים של בז'-צהוב-כתמתם, על קשת הגוונים החמים. בעלת הבית אמרה שהיא כמהה לקרירות של האפורים. החלפנו את סקאלת הצבעים– של הקירות, הרצפה, החלונות, החיפויים".

• וילה מרהיבה בחיפה - וזו רק ההתחלה בגלריית הבתים של Xnet

  
  

שכטר חיפשה דרך להעניק לבני הבית את תחושת הניקיון שהם ביקשו, מבלי לאבד את החמימות שאיפיינה אותו. כך, למשל, המטבח - שנצבע בגוונים הלבנים ביותר של "קולקציית" האפורים שנבחרה - מתחמם בזכות תקרת העץ שלו, שהיא תחתית הגלריה.

השינוי המבני הגדול ביותר נעשה בחלל המשותף: בשנות ה-90 תוכנן המטבח כחלל נפרד, סגור, שלצידו נמצא מזווה. שכטר הורידה את הקיר ופתחה את המטבח לסלון. על המזווה היא יכלה לוותר בזכות תכנון החללים הנדיב של חלף: "יכולתי לעשות במעברים ארונות קיר שהחליפו את המזווה, ועדיין המסדרון רחב מהמקובל". עומק הארונות הוא 40 ס"מ: "נהדר לאפסון. כשמתכננים עמוק יותר, מחפשים מה נפל מאחור". במקום הקיר והמזווה תיכננה שכטר אי, שמשמש לעבודה, לאירוח ולאחסון מצד המטבח.

את הקיר התומך החליפה שכטר בקורת ברזל צבועה לבן, שממלאת כמה פונקציות: היא תומכת בקונסטרוקציה של הגלריה, משמשת בסיס למעקה ומסתור לתאורה. "מעבר לפונקציונליות שלו, משמש הפרט אלמנט עיצובי שלא צובט את העין, כמו בלרינה שעומדת בקלילות על קצה האצבעות", אומרת שכטר. את המעקה תיכנן חלף, והוא היה צבוע שחור. שכטר צבעה אותו אפור והחזירה אותו למקומו, לאחר שהמדרגות הוחלפו ממדרגות עץ לאבן.

גם פינת האוכל מוקמה במקור בחדר סגור. הפתרון היצירתי של שכטר היה פשוט: "לא יכולתי להגדיל את השטח הנתון. פתחתי חלון ענק בצד וגידלתי על הקיר צמחייה, שנותנת תחושה של מרחב בעיניים". הריהוט שהוצב - שולחן, כסאות וגוף תאורה - שקוף ומסייע לקבלת תחושה של קלילות.

בכל פרטי הבית הסכימו היא ובעלי הבית "להימנע מהתייפייפות": אין קישוטים מיותרים, אין ספי חלונות ומשקופים, והתאורה כולה היקפית, כזו שגופי התאורה שלה כמעט נסתרים. "מה שחשוב בה הוא הצורה שבה החלל מואר, ולא גופי התאורה עצמם. הם לבנים ופשוטים", מסבירה שכטר, ששמה דגש על חיבורים נסתרים ככל האפשר בין משטחים וחומרים. הרצפה עשויה אבן ג'ת אפורה שתפריה כמעט בלתי נראים.

חמשת חדרי הרחצה הולבשו בתלבושת אחידה, שכוללת משטחי קוריאן, טיח מרבליט (אבנים גרוסות עם דבק, שמורחים ומלטשים על הקיר עד שהוא נראה כמו קיר צבוע), ורצפות גרניט פורצלן אפורות וענקיות בגודל מטר על 1.60. קיר נמוך מסתיר את מיכל ההדחה, ובחלק מחדרי הרחצה הונחה תמונה.

גם הצמחייה בחוץ הפכה לחלק מעיצוב הפנים: כך בפינת האוכל, כך בחדר השינה של ההורים, שמתחת לחלונו נשתל עץ שזיף, וכך גם החצר, שרוצפה בדק והושארו בה פתחים שבהם נשלו עצי פרי עונתיים – דובדבנים, לימונים, שקדייה. "חשובים לי חילופי עונות, רציתי שבכל פעם ילבלב עץ אחר, זה הנוף של השוהים בבית", מסכמת שכטר.