תכירו: לופט עם חצר

דיירי הבית הזה, זוג עם ארבעה ילדים, העדיפו תמיד לגור בלב תל אביב, אך שיקולים כלכליים כיוונו אותם לרמת השרון. מהאדריכלית קרן מיכלברג-פורת ביקשו לשמור על אווירה אורבנית, מראה צנוע ותקציב שפוי.

"שמרנו על מסגרת התקציב הודות לבחירת החומרים", אומרת מיכלברג-פורת. "החלטנו לעבוד עם חומרים לא מעובדים, כמו שהם, החלטה שנבעה גם מראייה ירוקה. כשמזכירים בית אקולוגי אנשים חושבים על בית בוץ בגליל. הבית הזה מוכיח שאפשר לשלב עקרונות אקולוגיים גם בסגנון חיים אורבני".

עוד בתים יפים:

>> מהפך: בית ישן בלבוש חדש בכוכב יאיר

"מישמש" בין הציבורי לפרטי

בני הבית חלמו על תכנון לא קונבנציונלי, אבל כזה שיאפשר לבית להתאים לכמה מחזורי חיים, ללא צורך בהריסות ושיפוצים. התוצאה היא בית שהיום משרת שש נפשות, אבל הסגנון הלופטי שלו יכול להתאים גם לזוג. מרכז הבית הוא קובייה מצופה עץ שפורק ממכולות, ומתנשאת לגובה ארבעה מטרים. בתוך הקובייה רוכזו פונקציות שירותיות - מזווה, חדר כביסה, שירותים, אמבטיה וארון חשמל - וסביבה מוקמו שלושה חדרי שינה.

"ביקשתי לחלק את החלל באופן שונה מהמקובל", אומרת מיכלברג-פורת. "למצוא לייאאוט שישבור את הקונבנציה. הדרך היתה לקחת את חלקי הבית, הציבורי והפרטי, ולעשות 'מישמש'. הבית מסתובב סביב קובייה מונומנטלית בגלל ממדיה – 4 מטרים גובה, 5.20 אורך ו-2.60 רוחב - שמעניקים תחושה מוזיאלית". בתוך הקובייה נבנה גרם מדרגות מתפתל וצר, שמוביל לקומת הגלריה. על גג הקובייה מוקמה פינת עבודה עם קירות תוחמים נמוכים, כדי להשאיר פתוחה אל החלל המשותף. גשר מחבר בין פינת העבודה לחדר השינה של הבכור - היחיד שנמצא למעלה.

תכנון אקולוגי וחיסכון אנרגטי

המטבח מורכב משתי יחידות נפרדות: חלק אחד עשוי פורמייקה לבנה, והשני, הצמוד לקובייה, עשוי נירוסטה. שולחן האוכל הגדול הוא פלטת עץ שמונחת על קונסטרוקציית מסגרות. הכסאות נקנו דרך ebay.

ספרייה גדולה באורך חמישה מטרים מהווה אלמנט מרכזי בחלל הסלון. רצפת בטון טבעית, שלא גוונה, מהווה רקע לספות בצבע אפור כהה. רהיט משנות ה-50 נקנה בשוק הפשפשים ועליו הונחה הטלוויזיה. את התמונה משלימות שתי כורסאות ישנות מהביטאט, שהובאו מהבית הקודם.

חדרי האמבטיה חופו בדק טבעי ובאריחי קרמיקה לבנים. דלפק בטון וכיור כובסת משלימים את האווירה.

חדר השינה של ההורים כלוא בין הקיר המשותף עם הבית השכן, הממ"ד והחלל המשותף שבמרכזו הקובייה, ואין בו חלונות (ראו תוכנית סכמטית של הבית למטה). אור נכנס לחדר הודות לפתח שהושאר בין קיר הממ"ד לתקרה. מאחר שהממ"ד בנוי מבטון, השאירה אותו האדריכלית חשוף, כאלמנט דקורטיבי בחדר השינה.

קיר הבטון החשוף בחדר ההורים (צילום: טובי הוכשטיין)

גג משופע הותאם לאדריכלות הרחוב, המאופיין בבתי מושבה ישנים. הגג הורכב מפנלים מבודדים, המשמשים במבני תעשייה. למרות שהבית דו משפחתי, הדיירים ביקשו ליצור תחושה של נפרדות. התוצאה הושגה בעזרת גג אחורי ונמוך יותר, הצמוד לבית השכן, וגג "עיקרי" גדול, שיוצר את אשליית הנפרדות. בעלת הבית מרוצה מהתוצאה ומהתהליך, ומעידה שלמרות אווירת הכפר השורה ברחוב, בבית היא מרגישה כמו בניו יורק.

פינה אהובה?

"האמבטיה בחדר השינה. יש בה רצפת עץ צפה, המים יורדים למטה וזה פרקטי, נעים וכיפי. כולנו משתמשים בה, גם הילדים".

על מה לא ויתרת?

"הגישה התעשייתית היתה חלק בלתי נפרד מתכנון הבית. הגדרנו את הצרכים והרצונות העיצוביים שלנו. לא רצינו עוד בית כפרי בפרברים, אלא לופט בניו יורק. רצינו שהכל יהיה מינימליסטי וחכם כקונספט. מבחינת תכנון ותרבות, אין בבית דברים מתייפייפים, הכל בסיסי".

טיפ לבונים?

"להיות כמה שיותר מסודרים מבחינת התכנון, הכמויות, סוג החומרים והרצונות. כך אין הפתעות בדרך וכך היה אצלנו - ידענו למה אנחנו נכנסים באופן מפוכח".

• לאתר הבית של האדריכלית