יובל בשן ביקש לבנות למשפחתו - אשתו מירב, שני ילדיהם והוא עצמו - בית צנוע במושב מעלה גמלא שברמת הגולן. אחרי ששמע מידידה שלו על בנייה בטכניקה של "באלות קש" (לבנים גדולות עשויות קש), חבר בשן ל"קבוצת בוץ",
המתמחה בתכנון ובביצוע של בנייה טבעית ברחבי הארץ.
על תכנון הבית הופקד האדריכל רני אוחנה ועל הביצוע חברי הקבוצה, כשבשן לקח חלק פעיל בבניית הקונסטרוקציה ובעבודות האינסטלציה, החשמל והנגרות. התוצאה טבעית ומשכנעת במקוריותה ובקסמה: בית קטן, בן קומה אחת, ששטחו 83 מ"ר (עם אופציה להרחבה ל-160 מ"ר) ובו ארבעה חדרים. הבנייה עלתה עד כה 550 אלף שקלים, בעיקר בזכות החיסכון באנשי מקצוע. לצורך השלמת מלאכת הבנייה והגדלת הבית, יידרש תקציב נוסף של 150 אלף שקלים.
>> מתכוננים לשנת הלימודים בערוץ האדריכלות: הצצה ראשונה לגני הילדים החדשים, בתי ספר מעוררי השראה בעולם ועוד
היישר ממלחמת הכוכבים
בעולם הפלדה, הגבס ונורות הלד, בנייה באדמה עשויה להזכיר סצינות מ"מלחמת הכוכבים" (הבית של לוק סקייווקר צולם במטמטה, עיר בטוניס שחלקה חפור באדמה) והיא מציתה את הדמיון. תחת השמש היוקדת של אוגוסט נסענו לקיבוץ נווה איתן, באדמה החמה של עמק בית שאן, כדי להתרשם מהעשייה של "קבוצת בוץ".
בתוך האנגר דל שוכן חלל עבודה מרתק: "באלות קש" לצד קירות במבוק, דוגמאות לאריחים ולסוגי טיח שונים, ושאריות קש על הקרקע. מדי פעם אפשר לראות ''אמבטיית'' בוץ, ומדובר בחרסית - אחד מחומרי הבנייה העיקריים כאן. האתר משמש כחלל תצוגה לתוצרי עבודתם של חברי הקבוצה, ונראה כי זה המקום הטבעי ליצור, להציג ולתכנן (למעט אגלי הזיעה, שהזכירו היכן אנחנו נמצאים באמת).
ב"קבוצת בוץ" חמישה חברים: דנה דוויק, כפיר סאדה, יוסף אמארה (קונסטרוקטור), כפיר וקס (אדריכל) וסיון סופר. כולם, פרט לווקס, התגוררו בעבר בקיבוץ לוטן שבערבה, שם נלמדות תורות הבנייה בבוץ והחקלאות האורגנית. חברי הקבוצה יוצרים ברוח הבנייה המסורתית, בכמה אופנים: בחבילות קש, בלבני אדמה ובקירות במבוק. הם מלווים חלק מהפרויקטים משלב התכנון, ולעתים מצטרפים בשלב עיצוב הפנים בלבד ותורמים בעבודות טיח או באלמנטים אחרים.
כשבונים כך, חומרי הגלם מגיעים מהטבע: קש, חרסית ואדמה. בשונה מבנייה ירוקה סטנדרטית, התהליך כאן הוא טוטאלי - וזו הבנה המתגבשת עם הזמן גם בקרב הלקוחות: "מי שגר בבית מאדמה חי אותו בכל רגע", אומר כפיר וקס. "לא מספיק לבנות קיר מבודד, יש צורך גם להשתמש בזכוכית בידודית. בבנייה כזו הבתים 'חוזרים' לטבע במצבם המקורי, בשונה מחומרים ממחוזרים שלא חוזרים למצבם הראשוני". תהליך הבנייה, מסביר וקס, הוא מהיר יותר מתהליך הבנייה הסטנדרטי, אך מכיוון שחומרי הביצוע מתייבשים לאט יותר, השיטה אינה חסכונית יותר בזמן. וככל שמעטפת הבית סגורה והרמטית יותר, כך השימור באנרגיה יעיל יותר. הן החומרים והן הבנאים, מבהיר וקס, "מגיעים כולם מארץ הקודש".
כשהקיר הופך למדף: בונים בלבני קש
הבניה ב"באלות קש" מרשימה משלב הביצוע ועד הגימור. ראשיתה במדינת נברסקה בסוף המאה ה-19, כשמצוקה כלכלית גרמה לתושבים לחפש חומרי בנייה מקומיים וזולים. לשיטה זו יתרונות בולטים: החומר טבעי, היעילות התרמית שלו גבוהה, והקירות יכולים לשמש כקירות נושאים (נטולי קונסטרוקציה). בפועל, חומר זה משמש בעיקר כמילואה (קיר התחום במסגרת קורות ועמודי השלד ונושא רק את משקלו העצמי). החיסרון הוא עובי הקירות, שרוחבם המינימלי כ-40-50 סנטימטרים ללא טיח. דווקא בבית במעלה גמלא חיסרון זה התגלה כיתרון סביב הפתחים, שכן תחת כל חלון נוצר "מדף" טבעי.
עדות לשיטת הבנייה מתגלה, לדוגמה, במה שקוראים לו "חלון אמת" - מוטיב חוזר בבנייה באדמה, שאותו אפשר לפגוש במבנים שונים בעולם. במקרה הנוכחי מדובר בחלון בעל קשת מחודדת, הממוקם בסלון ומעוטר בשברי קרמיקה, כשמעבר לפתח נראות 'באלות הקש'. בסמוך נמצא ספסל בנוי מקונסטרוקציית ברזל שחופתה באדמה, ומעל אלמנט תאורה טבעית מבקבוקים ממוחזרים.
המזרונים והכריות נתפרו בהזמנה אישית אצל רפד בירכא, שולחן הקפה בנוי ממשטח בזלת שנמצא באקראי, מחובר לקונסטרוקציית ברזל. בעל הבית, שאחראי על עבודת הנגרות במטבח, הניח משטח דיקט ועליו אריחי אבן על הארונות התחתונים, העשויים עץ אורן. ארון האמבטיה נבנה באופן דומה, והכיור מ"פנטזיה מרוקאית". לצד השירותים נישה לגליל נייר טואלט, שתלוי על ענף עץ שיטה ותחתיו משטח בזלת.
הנה פרויקט נוסף שנבנה בשיטה זו: יחידות אירוח ביישוב אבן ספיר (תכנון מיכל ויטל). הקירות העבים הופכים מבחוץ למבנה למחיצות, שבסיסם הופך לספסל.
קירות שנושמים ביחד עם הדיירים: בונים בשיטת ה"במבוקיר"
"במבוקיר", השיטה ששימשה לבניית קירות הפנים בבית משפחת בשן במעלה גמלא, היא שיטה בת כ-6,000 שנה שהתפתחה במקומות שטנען בעולם, ומכונה Wattle and
daub (עץ וטיח). מבני הבמבוק העתיקים היו עשויים מגזעי עצים ומענפים מקומיים, ובמרוצת השנים השיטה השתכללה. קירות ה"במבוקיר" יכולים להחליף את קירות הגבס והבלוקים, ומשמשים כמילואה לקונסטרוקציות, בטון, פלדה או עץ. בין שני מישורי הבמבוק מחדירים קש, שהוא חומר מתחדש. בשונה מקירות הגבס, מדובר בקיר נושם שאינו אטום, מאחר שיש מעבר של לחות ואוויר. בתהליך הייצור החומר אינו עובר תהליך של שריפה, ולכן אינו פולט גזים. יתרונה של השיטה הוא עובי הקיר הדק יחסית ומהירות הבנייה. החומרים טבעיים, והקש הוא תוצר עודף של תעשיית המזון שהפקתו אינה צורכת אנרגיה.
הנה למשל מרכז היוגה באבן יהודה, שתוכנן ונבנה בשיטה זו על ידי "קבוצת בוץ". שטחו של הסטודיו, שנבנה על גבי חניה מקורה שהיתה מורכבת משני קירות פתוחים, הוא 42 מ"ר ובנייתו עלתה ב-60 אלף שקלים. החלל החדש בנוי מקונסטרוקציית עץ אורן, הקירות מ"במבוקיר", ושכבת טיח אדמה מחפה את החוץ והפנים.
את הנכנסים בפתח הסטודיו מקדמים דק אורן טבעי ודלת כניסה מעץ אורן שנצבע באדום, המחופים בסככת במבוק. הרצפה עשויה יציקת אדמה ומוחלקת בשמן פשתן, ובכניסה אריחי "גלוסקא". ברחבי החלל גומחות המשמשות להנחת חפצי נוי וספרים, כשבבסיס כל גומחה מונח משטח אבן קיסר. משקופי החלונות עשויים עץ שנצבע בתכלת והתקרה מחופה בלוחות "נוטפדר". בחדר האמבטיה שולבו גומחות למראה ולכלים, ונעשה שימוש בפסיפסים עשויים שברי קרמיקה בגווני כחול ולבן.
בחוקוק הלכו על קש: בונים בשיטת "קש קל"
בשיטת ה"קש-קל" משתמשים בשלושה חומרים בלבד: קש חיטה יבש, חרסית ומים. הקירות נבנים ביציקה של תערובת קש ואדמה לתבנית; הקש מחליף את האגרגטים (אבנים קטנות המשמשות כחומר מחזק לבטון), והברזל והאדמה החרסיתית מחליפים את המלט. בדומה לטכניקות בנייה מבטון, גם כאן יוצקים את התערובת לתוך תבניות כקיר או כלבנים.
בבית פרטי בחוקוק נעשה שימוש בשיטה זו בשילוב "במבוקיר" (תכנון החללים: ירון פרידלנד). ברחבי הבית נבנו נישות השקועות בקירות ומטויחות באדמה, בצורות ובגדלים שונים. המטבח הוזמן מנגריית עופרי בחוקוק, ואת דלתות העץ הכין הנגר-אמן תומר פרטוק. על חלונות העץ הופקד הנגר עבד חארימי. האריחים (סוג ב' ועודפים) בחדר השירותים הגיעו מ"גלוסקא".
עיצוב פנים בשיטה הטבעית
לעתים, כאמור, חברי "קבוצת בוץ" מצטרפים לפרויקט בשלב עיצוב הפנים הסופי, כשהקירות כבר מוצבים במקומם. כך קרה בבית בגן שורק בתכנונה של נורית זעירי (בפרויקט השתתפו גם ניצן איסרוביץ וירון פרידלנד). בפנים הבית נעשתה עבודת טיח מגוונת במרקמים ובגוונים משתנים.
הנישות נחפרו בקיר הקיים וטויחו באדמה. האח בסלון נבנה מלבני שמוט וארובת פח וחופה באדמה. ארון המדפים (ספרייה) נבנה בשיטת ה"קש-קל" ומעליו עבודת תחרה מברזל שטויחה באדמה. אלמנט דומה נראה גם מעל לשירותי האורחים.
חברי הקבוצה ביצעו עבודת גמר נוספת ב"מעשייה", בית לקהילות יוצרות ביפו. הקירות חופו בטיח אדמה ובחלל נראה כיסא הבנוי משלד קש שכוסה בבוץ, ועיצובו אינטואיטיבי.
חרף העובדה ששיטת העבודה ידידותיות לסביבה ולדייר, ואף שהפרויקטים המוגמרים מרשימים, בנייה כזו עדיין נדירה בישראל. יש לציין כי אין בישראל תקן בנייה באדמה, ולבונים בה אין צורך באישורים מיוחדים, מלבד האישורים הרגילים (הבנייה באדמה, למשל, עומדת בתקן אש). עלותה כ-1,500 דולר למ"ר (מחיר סטנדרטי ממוצע בכל שיטת בנייה - לא יקר וגם לא זול במיוחד). לפי וקס, "ניתן אפילו לבנות מבנים גבוהים בשיטה זו ועלותם גבוהה רק במעט מהשיטות הקבלניות המוכרות. הכל עניין של תדמית ופתיחות".
>> צדק משפחתי: איך משפצים דירה המיועדת לשתי משפחות?
>> ועוד דירות שהפכו את פניהן בשיפוץ - כאן
