במבט הראשון, שמגלה בלוקים ארוכים, אפורים, גבוהים ושותקים, הכניסה לקיראון מזכירה סצינות מטרידות מהסרט "תפוז מכני",
בעיקר אלו שצולמו בעיר ת'יימזמיד (שהוקמה
אגב באותה תקופה). אבל כאן מסתיימת ההשוואה, לטובת קיראון. המבט עולה לגובה הבניינים ונעצר על מסדרון פתוח ושופע צמחייה, שממוקם במפתיע לאורך הקומה החמישית, ולמטה, בין הבניינים, גן מוצל ופורח. קומת העמודים במפלס הקרקע מספקת מעבר קצר וקל בין החצרות, מאפשרת קשר-עין הנוסך ביטחון על עובר אורח בודד, ומזרימה אוויר - מקום זמני לברוח אליו כדי להתחמק מהחום המעיק.
ב-20 ביולי 1962 הונחה אבן הפינה לפרויקט שהפך את קרית אונו מכפר מוקף פרדסים ושדות לעיר מודרנית, ויישר קו עם תכנון ערים בעולם באותה תקופה. שר המסחר והתעשייה פנחס ספיר גזר את הסרט הכחול, ובסוף הטקס נטע את עץ הבכורה על הגבעה הריקה שבין סביון למחנה תל השומר, גבעה שעליה יוקמו יותר מאלף יחידות דיור. קיראון (שמה של החברה הקבלנית שבנתה את הפרויקט - שילוב של "קרית אונו" עם המלים המבטיחות "קיר" ו"און") לא הסתפקה בהקמת מבני המגורים בשכונה, שהשתרעה על 410 דונם, אלא בנתה גם את המרכז המסחרי החדש של העיר, את מוסדות החינוך ואפילו את מרכזיית הטלפונים.
קיראון שווקה לציבור כחלופה למגורים בתל אביב: הסיסמה "ליד תל אביב, בין רמת חן לסביון" ליוותה את מסע הפרסום שנמשך כמעט חמש שנים, ובתוך שנה כבר נמכרו על הנייר 750 דירות, ברובן כדיור ציבורי במימון המדינה. הכוונה הייתה ליצור מתחם מגורים עם זהות מקומית שתושג באמצעות מבנים ייחודיים ועיצוב נופי הולם, שתאחד בין התושבים, תעניק להם איכות חיים גבוהה ומענה לאקלים המקומי. זו הייתה שיטה שונה מהפתרונות המקובלים שהציע הדיור הציבורי, ושהתבססו ברובם על פתרונות מדף ללא מחשבה עודפת על הקהילה והסביבה המקומית, ובכך מזכירה קיראון שכונות אחרות שנבנו ברחבי הארץ בשנות ה-50 וה-60 בניסיון לאתגר את תכנון המגורים המקומי (כגון רמת אביב, יזרעאליה בחיפה, שיכון ה' בבאר שבע, רובע גליקסון בקרית גת ורובע יעלים בערד).
Xnet מנתח שכונות ברחבי הארץ. תכירו את:
קיראון נבנתה סביב פארק מרכזי המוקף מבני ציבור ומתחמי מגורים. האחרונים היו מבני שיכון, חלקם סטנדרטיים וחלקם בתכנון אדריכלים בכירים שתיכננו וילות בסביון הסמוכה. מתחם קיראון, או בשמו "האיריס", היה היחיד ששווק לשוק החופשי ולא נמכר לקציני קבע או לזכאי הדיור הציבורי. למתחם זה שתי כניסות רשמיות ממערב: האחת מובילה אליו דרך שביל רחב במיוחד, והשנייה מובילה לגינת משחקים וחורשה צמודה. מדרום כניסה רשמית נוספת דרך גן זיכרון קטן. שלוש הכניסות פונות לרחוב צה"ל, שבתוכנית האב המקורית לקרית אונו - שלא מומשה לבסוף (בעריכת האדריכלים רם כרמי, ישראל לוטן והאמן ואדריכל הנוף יצחק דנציגר) - נועד לתפקד כשדרה עירונית מרכזית.
הבניינים
המתחם מורכב משבעה מבני בטון בתכנון האדריכל ישראל לוטן (מי שתיכנן בין השאר את בית "יד לבנים" בתל אביב), המאורגנים כמו כנפי טחנת רוח במטרה להפנות את מירב הדירות אל הנוף הפנימי והחיצוני. הם מתנשאים לגובה שש קומות על קומת עמודים, וכוללים 260 יחידות דיור בסך הכל. הגוון האפור של המבנים מתאזן עם הצבעוניות שמעניק הגינון העשיר, המורכב מעצים תמירים וממדשאות שמציצות במרווחים הצרים שבין הבתים.
המאפיין המרכזי בבניינים הם קווים אופקיים המודגשים בחזיתות באמצעות פסי חלונות רציפים. את האופקיות שוברות ארובות המעליות והמדרגות הבולטות מקו החזית, שבחלק מהמבנים אף נפרדות לחלוטין מהבניין ומקושרות רק באמצעות גשרון צר. גגות הבטון המשופעים שוברים גם הם את האופקיות, והם שאיפשרו כבר בתחילת שנות ה-70 הנחת קולטי שמש להוזלת חימום המים.
המרכיב החדשני במבנים היה אותו "רחוב באוויר" שהוזכר בפתח הכתבה: מסדרונות ארוכים הפתוחים מצד אחד אל הנוף, ומצד שני מקשרים אל דירות-גג שבהן הסלון (בחלק מהבניינים) מתנשא לגובה קומתיים, ובעוד שהמטבח סמוך לסלון בקומת הכניסה, חדרי השינה שוכנים בקומה העליונה ומשקיפים על הסלון. "רחובות" פתוחים אלה הם שטחים משותפים שזוכים לטיפוח יוצא דופן מצד הדיירים, מה שמעיד על הזיקה ההדוקה שלהם למקום.
לצד הפארק הוקם אחד ממגדלי המגורים הראשונים בישראל, המתנשא לגובה 12 קומות (בתכנון האדריכלים ורנר יוסף ויטקובר ואריק באומן בשיתוף ישראל לוטן). הפרויקט שווק כמגדלי יוקרה, ולבד מגודל הדירות החריג שהגיע ל-140 מ"ר לדירת 4 חדרים, היה זה בניין המגורים הראשון בארץ שבו שולבה בכל דירה מערכת מיזוג אוויר מרכזית. גם היום, כמעט 50 שנה לאחר השלמתו, נותר המגדל במתכונתו המקורית, הבולטת בזכות פסיפס הטורקיז המעטר כל חלון והקרמיקה הצבעונית המעטרת את חזית קומת הכניסה.
המרחב הציבורי
נעים לטייל בקיראון. ממכוניות לא צריך לדאוג. שטחי החניה הגדולים נמצאים בשולי השכונה, כך שניתן לנוע בביטחון בכל שטח השכונה. במקור תוכננו אף גשרונים ומעברים תת-קרקעיים מעל ומתחת לכבישים המקיפים את השכונה, כדי שמספר תאונות הדרכים ירד לאפס, אך הם לא נבנו. "במעט מאוד מקומות יש רמת גינון כמו שתמצא פה", מתגאה אחת הדיירות המתגוררת כאן מאז 1965. "כשהיו לי ילדים קטנים, היינו יושבים הרבה על הדשא, והם היו הולכים לבד לגן חובה ואחר כך לבית ספר, כי לא היה כביש לחצות".
דרך החצרות הפנימיות נכנסים לחורשת עצי אורן, המתהדרת בעצים בגובה כ-20 מטרים שנועדו לשמש כרצועת חיץ בין בתי המגורים לפארק השכונתי (המכונה "פארק צה"ל" בגלל 11 מבני השיכונים הסמוכים שאוכלסו באנשי קבע). הפארק בן 30 הדונם מוקף בבתים נוספים שהקימה "קיראון" בשנות ה-60, ומסביב לו ניתן למצוא גם גני ילדים, בית ספר (בתכנון האדריכלים אורה ויעקב יער), מכולת שכונתית ובהמשך גם את המרכז המסחרי (שנהרס, ובמקומו עומד מאז 2002 קניון קרית אונו).
את הפארק הזה תיכננו ליפא יהלום ודן צור, מבכירי אדריכלי הנוף בישראל וזוכי פרס ישראל, שבימים אלה יצא לאור ספר המסכם את פועלם. בדומה לפרויקטים אחרים שיצאו תחת ידיהם - כמו פארק הזיכרון בכפר סבא (1951), גן העצמאות בפתח תקוה (1958) וגן סאקר בירושלים (1960) - גם כאן יצרו יהלום וצור גינה שכונתית שמציגה מגוון מרחבי מעבר ושהייה: מקומות פתוחים למשחק או מפגש קבוצתי, לעומת מקומות אינטימיים להתבודדות. שבילי הכורכר רכים, מתפתלים, מתחברים ומתפצלים, עולים על גבעה מוצלת וגולשים אל מדשאה רחבת ידיים עם מתקני משחק תחת צל עצי האורן. גן של פעם. לכאן עדיין לא הגיעו מרצפות הבטון הוורדרדות, לא האספלט ולא הברזנטים שלפעמים מחממים יותר משהם מצלים. זוהי לא רק ריאה ירוקה אלא מקום שבו דיירי השכונה נפגשים, ילדים ומבוגרים. לא במקרה הרעיון והמראה מזכירים קיבוץ - יהלום וצור היו יוצאי קיבוץ ותיכננו ברבים מהקיבוצים.
יהלום וצור תיכננו את כל השטחים הציבוריים בקיראון. האדריכל זאב דרוקמן, המתגורר בקיראון כמעט 35 שנה, מציין את איכות התכנון הנופי כאחד משני הגורמים העיקריים בהצלחתה המתמשכת של השכונה: "כשמתכננים פרויקט במכה אחת ומבצעים אותו בשלמות עם כל הרעיונות, יש לו המשכיות ואפשרות לפעול טוב. מערכת היחסים בין השטח הפתוח לשטח הבנוי, והעובדה שהשטח הפתוח טופל כבר מההתחלה, העניקו תדמית של מקום טוב וסייעו משמעותית להצלחה. עובדה, בשכונה שמעבר לרחוב זה כבר לא נראה כך". דרוקמן גם מציין את האכלוס האיכותי שנעשה בשנות ה-60 כיתרון, כמו גם את דירות הגג הייחודיות: "כשיש לך חלק עליון מתוחזק ונחשק, כל מה שמתחתיו נהנה מהיוקרה". גם המגוון הרחב של יחידות הדיור איפשר משיכה של קהל רחב ומשתנה, מה ששמר על הטרוגניות חברתית ועל אפשרויות ניוד בתוך המתחם.
ועדי הבתים
דיירים שאיתם שוחחנו מציינים כי התחזוקה הגבוהה נובעת מתקנון קשוח המונהג על ידי כל ועדי הבתים. התקנון, שנמצא בתוקף מאז אכלוס הבניין הראשון ב-1964, מחייב את הדיירים לשלם את חובות אחזקת המבנים ומקשה עליהם להתחמק מתשלומים. רינה לנדסמן, אחת הדיירות הראשונות, טוענת כי "הסוד של המקום הוא בוועדי הבתים החזקים ובתקנון". בחלוף השנים התחלפו חלק מהדיירים ונכנסו צעירים שהתקנון הקשוח נראה להם מיושן והם ביקשו לשנות אותו, אך לטענת לנדסמן, הדיירים הוותיקים שהכירו בערכו של התקנון כגורם מרכזי בשמירה על המקום סיכלו את הרעיון וכך ממשיך המתחם להיות מתוחזק היטב גם חמישים שנה לאחר שהוקם.
מחירי נדל"ן
על יציבות הקהילה המקומית ניתן ללמוד מעסקאות הנדל"ן. אילן אפשטיין ודורון תגר מהסניף המקומי של חברת "אנגלו-סכסון" מספרים כי במגדל המגורים, למשל, לא מתבצעות בכלל עסקות. "אנשים אוהבים לגור כאן ולכן הם מטפחים את המקום ולא עוזבים", מסביר תגר את הסיבה שהוא אינו יכול להציג עסקות שהתבצעו בשנים האחרונות במגדל. גם במתחם הדרומי והייחודי יש תנועה חלשה של מכירה וקנייה, ושוב טוען תגר ש"מי שאוהב את המקום לא עוזב". אפשטיין מזכיר, לעומתו, כי המבנים כבר ישנים, אין מרפסת שמש והמעליות אינן מגיעות לכל הקומות - מרכיבים שמרתיעים את הקונה המצוי. דירת דופלקס בת 4.5 חדרים בשטח 134 מ"ר תימכר בכ-1.6 מיליון שקלים, בהתאם למיקומה בפרויקט. דירה סטנדרטית בת 4 חדרים בקומות התחתונות תימכר בכ-1.4 מיליון שקלים.
עתיד השכונה
בשנים האחרונות, קריית אונו היא כר פורה ליזמים של פרויקטי פינוי-בינוי ותמ"א
38 לחיזוק
מבנים בפני רעידות אדמה. פרויקטים רבים כבר מומשו וחלק מצויים בתהליך, והעיר משנה את פניה. לאחרונה ערכה העירייה רשימת מבנים לשימור, שטרם קיבלה מעמד חוקי (סטטוטורי), וקיראון נכללת בה כמתחם לשימור. לטענת העירייה, "לאור הערכים האדריכליים של הבניינים והערכים הסביבתיים של הפארק, מנחה תוכנית המתאר המקומית שעברה ועדה מקומית אך טרם הופקדה, שבמתחם זה ניתן יהיה לממש את תמ"א 38 באמצעות עיבוי ולא באמצעות הריסה ובנייה מחדש".
אחד הבניינים במתחם, הכולל 50 דירות המחולקות לחמש כניסות, עומד לעבור שינוי במסגרת תמ"א 38. מנכ"ל חברת "קרסו מבנים 38" שמתכננת את הפרויקט, חמי שאול, משער שתוך כשנה יתקבל ההיתר מוועדות התכנון. במסגרת הפרויקט, שאותו מתכנן האדריכל רשף גבאי, יתווספו 2.5 קומות וקומת העמודים במפלס הקרקע תיסגר לטובת דירות גן. בתמורה כל דירה תקבל ממ"ד, בחלק מהדירות יורחבו חדרים, יוקמו מרפסות שמש ומעליות, יורחב הלובי, יוקמו מחסנים לדיירים, חדרי עגלות וכן חדרי אשפה על פי תקנים עדכניים. התשתיות והחזיתות יחודשו והמבנה יחוזק בפני רעידות אדמה. את הדמיית הפרויקט ברחוב החבצלת אפשר לראות כאן.
בימים אלה נמצאת החברה במו"מ עם דיירי הבניין הסמוך, ועם כמה ועדים במבנים אחרים בסביבה. "אנחנו לא נכנסנו לתמ"א 38 היות שצריך לקבל אישור מ-100 דיירים, וזה נשמע מפלצתי", מבהיר אחד מראשי הוועדים במתחם. "אנחנו מחכים לראות כיצד הפרויקט יתפתח במבנה שהתקשר עם החברה היזמית, ואחר כך ננסה לקדם את התמ"א גם אצלנו".
שאולה הייטנר, יו"ר ועד בית אחר במתחם, טוענת כי סיכוי המימוש של תמ"א 38 בשאר המבנים במתחם הוא נמוך, בגלל בעיות חניה ובגלל שההרחבה תפגע במדשאות ובשטחים הירוקים. לדעתה, הבניין שבו מתוכנן מימוש התמ"א הוא מוזנח יחסית ונבנה באיכות נמוכה יותר, ולכן דייריו מצאו לנכון לקדם את התמ"א. "תסתכל על חדר המדרגות שלהם ותסתכל על שלנו ותבין את ההבדל", מדגישה הייטנר. "צריך להיות משוגע כדי להיכנס לפרויקט הזה - הבתים טובים וכדי שתהיה מוטיבציה צריך שהבתים יהיו במצב לא טוב".
חשיבות עולמית לשימור המתחם
לאחרונה השלימה האדריכלית נעמה שבתאי-ציזר, תושבת קרית אונו, עבודת גמר במסגרת לימודי תואר שני באדריכלות ובשימור בטכניון. המחקר, בהנחייתה של פרופ' ניצה סמוק, עוסק באדריכלות המגורים של שנות ה-50 וה-60. מקרה המבחן שבו בחרה להתמקד היה מתחם קיראון (האיריס). שבתאי-ציזר מצאה ששכונת האם-קיראון, ומתחם קיראון שבתוכה, הם מודל מייצג לתרבות המגורים של שנות ה-60, משום שהוא עונה על שישה הבטים המגדירים תרבות מגורים זו מבחינה היסטורית, חברתית, עירונית, אדריכלית, טכנולוגית ונופית. "סיפורה ההיסטורי של קריית אונו אינו יכול להיות שלם ללא סיפורה של שכונת קיראון. לכן, חשוב שתרומתה לעיר, מבחינה אדריכלית ותרבותית יבואו לידי ביטוי", היא אומרת.
שבתאי-ציזר סבורה כי מתחם קיראון ניחן בחשיבות בינלאומית, משום שכמותו נבנו שכונות ומתחמים בודדים בעולם, שזכו מיום הקמתם למעמד מיוחד, ולכן היא קוראת לשמור על המתחם הייחודי במתכונתו המקורית. מאחר שהמתחם עונה על כל המרכיבים המגדירים אותו כאתר מורשת ישראלית, מבחינתה השינויים האפשריים הם רק כאלה שאינם פוגעים בערכי המקום אך מאפשרים את התאמתו לצרכים העכשוויים של הדיירים, כמו תוספת מעליות או חנייה תת קרקעית.
"מתחם קיראון משמש עד היום מודל מגורים חברתי, שחסר מאוד בתרבות המגורים העכשווית השואפת למקסם רווחים על חשבון איכות החיים המתמשכת של הדיירים והסביבה", מזכירה שבתאי-ציזר. "באמצעות סכימת הבינוי, קנה המידה האנושי, הרחובות באוויר, המרחבים הציבוריים המשותפים והצפיפות היחסית גבוהה, נוצרו תנאים ליצירת קהילה רב-גילאית ומגוונת תוך שמירה על פרטיות ואינטימיות מרבית".
כעת, עם הנטייה לממש הרחבות בנייה במסגרת תמ"א 38, ההרמוניה שהתאפשרה הודות לאיזון ביחסים בין המרחב הפרטי והסגור לבין המרחב המשותף והציבורי הפתוח עומדת בסימן שאלה. הרחבת הבתים עלולה לפגוע באיזון. היא אולי תגדיל את הדירות ותשפר לכמה שנים את החזות הכללית של המבנה, אך היא עלולה לפגוע בו בטווח הארוך.
מבנים בולטים אחרים בקרית אונו
• מגדל המים בפסגת אונו (אדריכל משה קופמן)
• מרכז מסחרי דרכטן (אדריכל נחום זולוטוב)
• בית הוועד המקומי (אדריכל אריה שרון)
• שכונת רימון (אדריכל ישראל לוטן ואחרים ואדריכלי נוף יהלום-צור)
• גן הגיבורים (אדריכל נוף יחיאל סגל)
• בית הכנסת המרכזי (ארתור ובלהה שרגנהיים)
• בית הספר ע"ש יעקב כהן (אדריכל זאב דרוקמן)
• קניון קרית אונו (יסקי-מור-סיון אדריכלים)
• בית הספר ע"ש אביגדור ורשה (אדריכלית בתיה מלול)
