על הכביש הצר והמתפתל בין חוף תל ברוך לקאנטרי קלאב, בואכה המכללה למינהל ופרויקטים לעשירים חדשים כמו "סי אנד סאן" ועמיתיו, קובייה גדולה מופיעה על הקרקע החולית. בתוך הקובייה הזו, שתשמש את בית הספר והניסויי של צפון-מערב תל אביב שייחנך בסוף הקיץ, מתרחש בימים אלה יריד האמנות "צבע טרי".
היריד נודד בכל שנה בין מתחמים יוצאי דופן ברחבי תל אביב-יפו, והשנה הוא מאפשר מבט ראשון על המבנה ועל השטח הענקי סביבו, שמהווה את עתודת הקרקע המשמעותית של העיר.
בית הספר החדש זוכה להתעניינות רבה מאז שהוחלט על הקמתו, וההתעניינות מן הסתם תגבר עם פתיחתו, משום שהוא מסתייע בטכנולוגיה מתקדמת ואמור לאפשר לתלמידים להיעזר במערכות לימוד דיגיטליות ולימוד מרחוק, "ללא ספרים וללא מחברות" כפי שאוהבים לכתוב עליו, עם מקסימום שימוש במחשב אישי לכל תלמיד (דבר שכבר קורה בבתי ספר מסוימים ברחבי הארץ). מאחר שהמנהל הוא רם כהן, שניהל את תיכון עירוני א' ונחשב לדמות דומיננטית, מתוקשרת ומעוררת סערות פוליטיות, מידת העניין בפרויקט רק גוברת.
כל שכבה בצבע אחר
שטחו של בית הספר כ-11 אלף מ"ר (בעבור אולם הספורט, שייחנך בנובמבר, מתוכננים 4,000 מ"ר נוספים) והוא משתרע על 12 דונם קרקע. המבנה מייצר דופן עירונית ולכן כמעט ואין גדרות סביבו – חלק מהתפיסה החינוכית שלו. חיצונית, מדובר בעוד משכן אפשרי של חברת היי-טק: החזיתות מחופות בזכוכית, בפלדה וב-hpl (פורמייקה עבה בגוון חום), ורפפות מצלות על החלונות מפני השמש.
שלוש מסות עיקריות מרכיבות את קמפוס בית הספר: שני מבני כיתות, וכן מבנה ציבור ובו הספרייה, חדר המורים והאודיטוריום, שאמור בשעות הערב להישאר פתוח ולשמש כתיאטרון. "פעיל ביום עבור הילדים, ובערב עבור הקהל הרחב", מסביר האדריכל המתכנן, אלי אליקים. שני מבני הכיתות מוקמו בצורת האות ר', והכל מחובר בגשר מחופה קיר-מסך מקומר. "תכנון המרחב הוא לחולל מפגשים. ההולך ברגל רואה את הצועד בציר תחתיו", אומר אליקים.
מי שמגיע ל"צבע טרי" יבחין במהרה במדרגות העולות ויורדות. מדובר בשני גרמי-מדרגות המלופפים זה בזה, ומאפשרים ירידה ועלייה ממקומות שונים עם מבטים ביניהם. לכל שכבת גיל מיועד מפלס אוטונומי המסומן בצבע מסוים - צהוב, ירוק ואדום - כשאלמנטים כמו דלתות וחללים שונים מסומנים בגוון השכבתי. בכל קומה יש גם "כיתה שקופה", שהיא החלל הטכנולוגי (מסומן בירוק) ו"סלון", מקום שהייה ציבורי ואינטימי. במסדרונות מפוזרים ספסלים, שגם אותם תיכנן משרד האדריכלים. החזית הפנימית "תלת ממדית", משום שחלק מהמסה שקועה, והחדרים בולטים החוצה כשהמסדרון נדחס לכיוון השני ומקבל הדגשת צבע חיצונית. במרכז יש חצר, ופרגולות בטון מחפות חלקים ממנה. על תכנון זה אחראית אדריכלית הנוף טל רוסמן.
ציר עירוני יעבור בתוך בית הספר
בשנת הלימודים הקרובה עתידים להתחיל תלמידי שכבת ז' את הלימודים במתחם, ובכל שנה תתוסף שכבה צעירה עד שכל הכיתות יתמלאו. בית הספר אמור להשתלב ברובע הצפון-מערבי העתידי של תל אביב. תוכנית המתאר מבקשת לחבר אותו למרקם העירוני ההיסטורי, כהמשך לשדרות הישנות ולרחוב אבן גבירול. וכך, במרכזו של בית הספר עובר ציר ציבורי של הולכי רגל ואופניים, שבינתיים אין לו התחלה ואין לו סוף, ובסמוך אליו מתוכננת כיכר.
"מדי שנה אנחנו מחפשים חלל חדש שיאתגר את עבודת האוצרות", מסביר אוצר-המשנה של "צבע טרי", מתן דאובה, "חלל שיפתיע את הקהל ויהיה בית הולם ליריד נודד". השנה מציגים כאן 56 אמנים ו-25 גלריות, כשגולת הכותרת היא "החממה", פרויקט שמאפשר לאמנים בתחילת דרכם לפרוץ להכרה מקצועית וציבורית רחבה ולזכות בפרסים. המציגים התמקמו ב-42 הכיתות ובכך נוצרה שוויוניות ביניהם.
בניין אחרי הפצצה הוא מרתק
גם לאדריכלות ולסביבה יש קומץ מציגים כאן. באחת הכיתות מציג אמיר תומשוב, אדריכל בוגר הטכניון, עבודות מופשטות הדנות במושגים "אדריכלות", "עיר" ו"בניין". "אחד הדברים שמפחידים אותי, זה שמישהו יתקשר אליי יום אחד ויבקש ממני לבנות לו בית", מודה תומשוב, שכבר בהיותו סטודנט לאדריכלות הבין שהוא נמשך לאמנות. ועם זאת, הרקע האדריכלי שלו הוא חלק בלתי נפרד מהעבודות העשויות קרטון, גבס וחומרים אחרים.
חלקן דו ממדיות, ונראות כמודלים אדריכליים מדויקים עד כדי אובססיה. הקרטון נראה כחתוך בלייזר, אך הוא מעשה ידיו של תומשוב (והסכין היפנית שלו). "אני מניח את האדריכלות על שולחן הניתוחים ומבתר אותה", הוא אומר על עבודתו "אנטומיה אורבנית", שחושפת את השכבה התת-קרקעית של העיר, חולצת את קרביה ומתבוננת בהם.
תומשוב אוהב לעסוק באקטואליה. כך, למשל, הוא בחן את בניין המגורים הישן בכיכר העצמאות בנתניה, שנהרס אשתקד בפיצוץ הקטלני של בלון הגז. "בניין אחרי הפצצה הוא מרתק, הקרביים יוצאות החוצה והוא משול לאדם שהטחול שלו התפוצץ", הוא אומר, ובעבודה הזו כמעט ולא מבחינים במבנה ההרוס, שמוצג כמערום לבנים המשורטט בקפידה. "אני מחפש את כל מה שמכוער בעיני אחרים בעיר ורואה בו דבר יפה", אומר תומשוב, שמנסה לעורר את הקהל ולא מנסה להיות מעודן מדי. "היום לא מספיק לטפוח למישהו על השכם, צריך לבעוט לו בביצים", לדבריו.
"אפס בית" בחצר
בחצר של בית הספר פוגשים את המיצב-מיצג "אפס עיר", בית ששטחו 18 מ"ר ושהוקם לרגל היריד כיצירה משותפת שיזמו הפעילה הסביבתית תמי צרי והאדריכל יוסי קורי. "התרבות המערבית נמצאת בתקופת מעבר, לא נוכל להמשיך לחיות כך עוד הרבה שנים", מזהירה צרי, "במקום לתקן את העולם צריך לחיות בהתאמה למשאבים".
לבית מגיעים אחרי שפוסעים על שביל של אבנים פשוטות וחציר. הקונסטרוקציה מורכבת מקורות עץ אורן פשוטות, הרצפה מורכבת מדלתות משנות ה-20 וה-30 שנאספו מבתים תל אביביים (על ידי יעקב ששון), והכניסה היא דלת סמלית, נמוכה מהסטנדרט המקובל, שהרכיב מעצב הרהיטים יאיר משיח מדלת שהוא מצא ברחוב ביאליק. הגג עשוי מיריעות שמשונית שנלקחו מפסולת בתי דפוס. מכאן מגיע גם שמו של הבית – "אפס" – כלומר "אפס טביעת רגל אקולוגית". בחלק האחורי נמצא אזור השינה המוגבה, והחלק הקדמי מיועד למפגש חברתי, וכאן מארחת צרי שלושה אנשים בלבד בכל פעם, כשאת החפצים מפקידים לפני שנכנסים. "מעניין אם יהיה תור של אנשים הבאים לשוחח עימי", היא תהתה כשביקרנו כאן לפני הפתיחה.
"היום אנחנו זורקים כל דבר, ובמה שאנחנו זורקים אפשר לעשות שימוש חוזר", סבור קורי. בתכנונו המקורי הבית היה בן שני מפלסים וגדול יותר, אבל "עם הזמן הבית הותאם למידותיה ולצרכיה של תמי". היא, מצידה, חושבת ש"בעולם החדש" מסתמכים על אנשים ולא כל דבר נקנה בכסף. מדובר בניסוי בחיי קהילה: לכל אחד ב"בית אפס" יש תפקיד - יש מטפלת, תופרת, הילרית וצרי היא העובדת. "אנחנו יוצאים למסע של שנתיים, ובכל מקום שנציג אני אגור בבית. גם בזמן היריד יהיו שינויים במבנה", היא אומרת.
האם היריד ישאיר מזכרת לבית הספר? "החיבור בין האמנות לבית הספר נהדר בעיניי, זו החגיגה הגדולה ביותר שיכולה להתרחש במוסד חינוכי", מתלהב האדריכל אליקים. "אני מקווה שלאחר היריד יישאר משהו במקום, זו תהיה האמירה המשמעותית ביותר".
