"סוג של מוזיאון פתוח" – מגדיר אדריכל הגנים והנוף חיים כהנוביץ את "גן המנהיגים" שאותו השלים לאחרונה בשכונת כצנלסון (בנות חיל) ראשון לציון. ואכן, זהו שטח ציבורי גדול ופתוח, המעוצב בחלקו כמסלול חווייתי, שדרכו אפשר ללמוד על שבעה ממנהיגי ישראל. אל הגן מגיעים תושבים, משפחות ובודדים אך גם כיתות ואורחים, כחלק מתוכנית לימוד על שבעת המנהיגים שפועלם מונצח כאן.
עיצוב גנים הוא חלק בלתי נפרד ממערך של מיתוג עירוני, ויותר ויותר עיריות מבינות זאת. ההתיישבות היהודית בישראל, שהתאפיינה בתכנון מודרניסטי שדגל בשכפול ואחידות, יצרה גנים חסרי ייחוד שלא הצליחו לעצב אופי מקומי לסביבתם. הקשר התודעתי היחיד אליהם התחיל ונגמר בנוסטלגיה. בשנים האחרונות, גם מתקני המשחקים נראים כאילו יצאו מאותו פס ייצור.
אלא שבראשון לציון בחרו במוצר יותר קיצוני, שקשה להישאר אדיש כלפיו. אי-אפשר להחמיץ את גן המנהיגים, שבו הושקעו 10 מיליון שקלים, ולא רק משום שהוא סמוך למחלף ראשון לציון, אלא בגלל 33 הדגלים המתנוססים על תרנים בכניסה אליו. אלה הם דגלי המדינות שתמכו בהקמתה של מדינת ישראל, בכ"ט בנובמבר.
בעמוד האש תמשיכו ישר לז'בוטינסקי
המסע מתחיל בכיכר רחבה, שבמרכזה מזרקה בצורת מגן דוד ענק, וכאן מקבלים המבקרים הסבר קצר על ההיסטוריה של עם ישראל. בשולי הכיכר הוקם מבנה שירות, עם כיתת לימוד חצי שקופה ומזנון. מהכיכר יוצאת תעלת מים המקשרת לכיכר שנייה, שבמרכזה פסל "עמוד האש". לאורך התעלה, המדמה נחל וניזונה מהמים המוזרמים מהמזרקה, פזורות אבנים החוסמות לרגע את זרם המים ובכך מרמזות על הקשיים העומדים בדרכם של מנהיגים. כיכר "עמוד האש" מוקפת במעגל פסלי אבן גיר עצומים (אותם פיסל איגור ברנר), בהם חצובים פניהם של שבעת המנהיגים המוצגים בגן: הרצל, ויצמן, ז'בוטינסקי, בן גוריון, גולדה, בגין ורבין. המבטים חמורי הסבר של הדמויות מזכירים אמנם דימויים קומוניסטיים – או שהם ניסו להיות הגרסה הישראלית של הר ראשמור האמריקאי - אך רמת העבודה מזכירה חוג במתנ"ס.
חיים כהנוביץ מגלה שבחירת המנהיגים לוותה במלחמות לא קטנות: "כבר בפתיחה, כשהוצגו כאן רק שישה מנהיגים, היו כאלה שצעקו 'איך אין פה אף אשה', ולכן הוספנו את גולדה". כאן לא הסתיימו הוויכוחים, ובהמשך היו ניסיונות כושלים לשלב גם את לוי אשכול ומשה דיין. לשווא, הם הודחו מהגן.
החלק השלישי במסע הוא מערכת חצרות המדמות "חדרים פתוחים", וכאן מוצג סיפורו של כל מנהיג באמצעות הדפסים צבעוניים על קרמיקה (עיצוב: רענן כספין). החצרות מתוכננות כך שניתן לצרף להן מרכיבים נוספים, אך לעת עתה הן ריקות, למעט הקירות הנושאים את התיאורים והתצלומים ההיסטוריים. בסיום ה"חדרים" מגיעים לכיכר קטנה שנועדה לסכם את המסע. מכאן ממשיך המסלול ומתפצל לשביל שממנו אפשר לחזור לנקודת ההתחלה במסלול מעגלי, או להמשיך לגינה השכונתית, המורכבת ממתקני משחק וספורט כמקובל.
האדריכל נזכר בילדותו בפתח תקוה
הגן מקושר היטב לסביבתו: שבילי הליכה רבים מחברים אותו לשכונה הצמודה, וכניסה נוספת פונה אל הכניסה לעיר, ולצידה קיר המוקדש ל-33 המדינות שהצביעו בעד הקמתה של מדינת ישראל. כמעט ואין כאן צל – תופעה ידועה במרחב הציבורי בישראל - אך העצים הרכים שנשתלו אמורים לגדול בשלב מסוים. הריהוט מאפשר מגוון מרחבי שהייה, המדשאות מאפשרות רביצה ואפילו עריכת פיקניק, ומצלמות מרשתות את כל פינות הגן ומאפשרות מעקב מלא על הנעשה בו, במטרה למנוע השחתה ולשמור על ביטחון המבקרים.
עבודתו של כהנוביץ מבליטה את הרצון להציג סמלים באופן ישיר, ללא צורך בחשיבה ובהעמקה, כפי שדורשות עבודות מושגיות ומופשטות. את ההחלטה הוא קיבל מתוך ניסיונו האישי: "כשהייתי ילד בכיתה ב' בפתח תקוה, היה לנו בבית הספר סיור בבית 'יד לבנים'. היה שם מקום עם פסלים של בן גוריון וויצמן, וזה נשאר אצלי עמוק בזיכרון בגלל שזה היה כל כך ישיר, ובלי 'כאילו' ו'על יד'". לכן, הוא התכוון לייצר גן שדומה למוזיאון, עם דימויים שלא יישכחו במהרה מזיכרונם של המבקרים.
הצמחייה משלבת צמחים מקומיים כמו ערבה, זית, שזיף, חרוב ואלה שנשתלו כאן מחדש לאחר שהובאו מחולות ראשון. מרצפות אקרשטיין שולבו באבני כורכר מעובדות, המדמות אבן ישנה. בנוסף להם נעשה שימוש בבטון חשוף ומסורק, שנוצק מסביב למזרקה וכן לצד התעלה המקשרת בין שתי הכיכרות, כחלק מייצוג הפשטות והכנות שליוותה את אופי הנהגתם של אותם מנהיגים.
בסיור בגן מספר כהנוביץ, כי החל את פרויקט גן המנהיגים כבר לפני 12 שנה. העבודות החלו ב-2007 בשלבים ורק לאחרונה הושלם הפרויקט, לאחר שנמצאו לו התקציבים. "בשכונות החדשות כבר לא עושים גינות גדולות, אלא מעדיפים לפזר גינות של 7 עד 15 דונם", הוא מספר, ומסביר זאת בקשיי התחזוקה: "להחזיק פארק ברמה גבוהה זה יקר, ובעיריות החליטו לרדת מהפארקים השכונתיים". מאחר שהעבודות התחילו מזמן, נשאר "גן המנהיגים" שטח ציבורי גדול. לשם השוואה, בשכונת תל ברוך צפון (בתל אביב) יש 2,500 יחידות דיור, והוקצו בה 50 דונם לשטחים ירוקים; ואילו גן המנהיגים משתרע על פני 45 דונם, ומשרת שכונה עם 600 יחידות דיור בלבד.
אין פה טבע, אבל יש הרבה מצלמות
"גן המנהיגים" הוא דוגמה מובהקת לגנים המוקמים כיום בישראל: מרחבים מאורגנים וממושטרים, המדגישים את היותם מקומות מלאכותיים שנועדו לשלוט במרחב הפנאי. בעבר, התקיים בגנים הציבוריים מתח תמידי וחיובי בין הטבע לבין מעשה ידי אדם, אך כאן הגן הוא בעיקר מרכיב נוסף במיתוגה של העיר ולכן אין בו עוד מקום לטבע (בשונה מפארק רדינג בתל אביב או מגן העצמאות בפתח תקוה). המבקר בגן המנהיגים מקבל מרחב עמוס במסרים ישירים שהופכים אותו ממרחב פנאי של דמוקרטיה, חופש ושוויון שנועד לאנשים, למרחב לאומי שמבקש לייצר משמעת וסדר.
המצלמות הרבות הפזורות במקום, שלטי הענק המציגים רשימת הוראות למבקרים ומוצבים בכל הכניסות לגן, מזכירים למבקר כי כאן הוא אינו אדון לעצמו והאח הגדול בוחן את צעדיו. אבל לא הכל חשוך: בעידן הליברלי נותר עדיין פתח קטן של חופש. ראשית, לא כל הגן רווי במסרים, וחלק גדול ממנו מורכב ממדשאות ומתקני משחק. בנוסף, בסיור במקום שכב לו חסר-בית על אחד הספסלים, ממש מאחורי פסלו של חוזה המדינה ומתחת למצלמת הפיקוח. הוא שכב על הספסל גם אחרי שהלכנו.
על האדריכל
- חיים כהנוביץ, מהוותיקים באדריכלי הנוף בישראל, מכהן כיו"ר איגוד אדריכלי הנוף. הוא פתח את משרדו העצמאי ב-1977,
לאחר שעבד כמעט עשור במשרדם המיתולוגי של צמד אדריכלי הנוף ליפא יהלום ומשה צור. בין הפרויקטים שתיכנן: הגן המרכזי בתל ברוך צפון; גן לנדס מול הסינרמה בתל אביב; הגן היפני בחולון; ופיתוח הנוף בבית המשפט העליון בירושלים. בראשון לציון תיכנן 13 שכונות, בהן נאות אשלים שבמערב העיר, שם נמצא הגן המרכזי שזיכה אותו לפני 10 שנים "מגשים ישראל יפה" בתחום סביבה ונוף. בחודש הבא הוא יחגוג את יום הולדתו ה-70.
>> עוד גנים ופארקים יוצאי דופן:
