את שכונת נחלאות הוותיקה בירושלים, שהוקמה בתחילת המאה העשרים, בנו בני הקהילה היהודית שיצאו מהעיר העתיקה. 90 שנה מאוחר יותר רכשו בה זוג עם שני ילדים חדר בודד, עם שירותים בחצר קטנה ומוזנחת. "הסובבים אותנו, משפחה וחברים, חשבו שירדנו מהפסים", מספרת בעלת הבית. "אבל לנו היו חזון ודמיון. ידענו שאפשר להפוך את החדר הזה לבית יפה ונוח".
"תמיד רצינו לעבור למרכז העיר. גרנו בשכונת גילה שנים רבות ונהנינו בה, אבל אני אוהבת מרכזי ערים ומעדיפה תמיד להיות בהם מאשר בטבע. שכונת נחלאות משכה אותי במיוחד כי היא ציורית ומיוחדת. הסמטאות הקטנות, האוכלוסייה ההטרוגנית – ימנים, שמאלנים, עובדים זרים, דתיים, חילוניים, אנשים מכל הסוגים, וכמובן הקרבה לשוק מחנה יהודה, האהוב עלי".
את הבית הזה תוכלו לראות במסגרת אירועי "בתים מבפנים" בירושלים, שמתקיימים בסוף השבוע בעיר.
עוד ב"בתים מבפנים בירושלים 2011":
>> הווילה הנסתרת במוזיאון ישראל
>> החניון האוטומטי של פרויקט היוקרה ההיסטורירוחבו של המגרש, 5 מטרים בלבד, הציב לפני האדריכל רועי אלרואי אתגר. "האילוצים הפכו את הבית לטוב יותר וחייבו אותי לתת פתרונות יצירתיים יותר. ההקשר של השכונה, ההיסטוריה והמרקם שלה, הפכו את הפרויקט לבעל עומק", הוא מספר. מגבלה נוספת היתה העובדה שבנחלאות הבתים צמודים זה לזה. לכן לבית רק שני כיווני אוויר. "בחרנו את החללים שחשוב שיהיו מוארים – החדרים, הסלון והמטבח. המדרגות, המעלית ופינת האוכל מוקמו באמצע הבית", אומר אלרואי. החללים שהתקבלו ארוכים וצרים, משתלבים בהרמוניה עם הסביבה המיוחדת שבה הם נטועים, כשהחדש והישן מדגישים זה את זה.
נקודת הפתיחה של תכנון הבית היתה פינת האוכל. "אנחנו מסורתיים והיה לי חשוב ליצור חלל שבו אוכל לארח אנשים רבים בערב שבת", מסבירה בעלת הבית. הצורך בפינת אוכל גדולה הוביל להחלטה להשאיר בחזית את החצר (המחוייבת בתב"ע), ולא למקם אותה באמצע הבית, כפי שעשו רוב דיירי השכונה. כך נוצר בקומת הקרקע חלל ארוך, שמכיל את השולחן מרובה המקומות.
אלרואי בחר לטשטש בין חוץ לפנים באמצעות שילוב חומרים: קירות גרם המדרגות מחופים אבן, כדוגמת הקירות החיצוניים בשכונה. למעלה הם מסתיימים בסקיי לייט, שמאיר את המדרגות. גרם המדרגות עשוי קונסטרוקציית פלדה ומדרכי עץ - שילוב בין חומר חם לקר, ונישות בקירות האבן משמשות לתצוגת פריטי נוי שבעלת הבית אספה במשך השנים.
נוכחותן התעשייתית של תעלות פח חשופות בחלל, המכילות את צינורות המזגן, מהווה ניגוד לאבן הירושלמית ולפתחים המקוריים והמעוגלים של הבית, שהושארו כמות שהם בסלון.
בין חדר ההורים וחדר העבודה, הממוקמים משני צדי הבית, מחבר גשר עשוי פלדה ועץ. מרפסת צרה המשקיפה על חצר הבית ועל נוף השכונה נבנתה ביציאה מחדר ההורים. החצר המוזנחת שוקמה. כמות שהם הושארו קיר החצר המקורי מתחילת המאה ה-20 והריצוף, שעליו הונחו עציצים.
בעלת הבית נטלה חלק דומיננטי ופעיל בבנייה. עיצוב הפנים, פשוט ונקי קווים, הושפע מהשנים שבילו בני הזוג בשוודיה. הרצפה מחופה אבן מצפה צהובה, והצבעוניות בוטלה לטובת חומרים טבעיים, בעיקר עץ. "הושפעתי מהצניעות האופיינית לעיצוב השוודי. הבית כולו פונקציונלי ופשוט", היא אומרת.
פינה אהובה?
"המטבח, שאליו מתנקזת כל המשפחה. אנחנו כל הזמן נמצאים בו. אני מבשלת וכולם סביבי".
חרטות?
"הקפדנו לא לחרוג מהחוק. היום איש הישר בעיניו יעשה, וזה הורס את השכונה. אנחנו בנינו כדי לגור ולא למטרות עסקים. הקפדנו להתאים את הבית לסגנון של השכונה ולא לבנות בית שיחרוג מהנוף. אחרים לא שומרים על צביון השכונה וזה חבל".
טיפ לבונים?
"לעבוד עם אנשי מקצוע ישרים, אמינים ומוכשרים".
עוד פתרונות מעניינים לבתים קטנים:
>> קטן ביפן: בית מרווח על מגרש של 52 מ"ר
>> דירת רווקים מוצלחת בפלורנטין, בשטח של 46 מ"ר
