אחד משיאיו של האגף החדש של מוזיאון תל אביב, שנפתח השבוע, הוא דווקא אגף שאינו צפוי להתבלט במסלול ההליכה המרכזי של המבקרים: זוהי הספרייה. לאחר שעולים ויורדים בעקלתון בין אולמות התצוגה, הדחוסים האחד לצד השני והאחד על גבי השני כמו מחסנים חשוכים למחצה, פוגשת זווית העין את אולם הספרייה המרווח, שנפתח צפונה אל רחוב ברקוביץ' השקט וזוכה לתאורה טבעית מבחוץ. החוויה הקרירה והאפלה של המוזיאון הופכת בן רגע לקרן אור משמחת.
הספרייה החדשה לאמנות, ע"ש מאיר אריסון, היא תרומתה של קרן תד אריסון והקמתה עלתה כ-3.5 מיליון דולרים. היא בנויה על קומתיים, משתרעת על שטח של כ-2,000 מטרים רבועים, כפליים משטח הספרייה באגף הישן של המוזיאון, ויכולה להכיל כ-100 אלף ספרים. בשלב זה כולל האוסף כ-75 אלף כרכים, והקהל מוזמן לעיין בהם או באחד מ-120 כתבי עת שהמוזיאון מנוי עליהם, לצפות בסרטים ובהרצאות, או לגלוש בשבעה מאגרי מידע מקוונים במחשבים חדישים עם מסכים רחבים. חדר מיוחד המוקדש לתיעוד האמנות הישראלית כולל כ-8,000 תיקי אמן.
תוכנית קומת הכניסה הגדירה שני חלקים עיקריים, שלכל אחד מהם אופי שונה. כאשר נכנסים מבעד לדלת הזכוכית, מבט ימינה מגלה את מדפי הספרים הגבוהים והגדושים, ומצד שמאל נשקפים שולחנות הקריאה ומדפי כתבי-העת שהוצבו בגובה השולחנות. בין שני החלקים מפריד גרם מדרגות רחב המקשר בין שתי קומות הספרייה. חלל המדרגות אינו סתם מרכיב של קשר-תנועה בין שתי הקומות, אלא מתפקד כמרפסת היוצרת קשרי מבט ורצף בין המפלסים. לעומת הקווים החדים שבהם מאופיין האגף החדש, כמו גם הפתחים הזוויתיים בחזיתותיו, שדה המנורות העגולות המעטר את תקרת האולם מעשיר את החוויה האדריכלית שיוצר הבניין ומשלים אותה.
המוקד האמיתי הוא החזית הצפונית, הפונה אל רחוב ברקוביץ'. שם פרץ האדריכל חלון, בצורת קיר מסך רחב ידיים המאיר באור טבעי ולא ישיר את הספרייה ומאפשר - באופן חד פעמי בבניין כולו - קשר עין עם העולם החיצון. גם החלונות המשולשים הפזורים על הקיר הסמוך מאפשרים קשר עין עם החוץ, ומחדירים אור יום הנוחת ברכות על שולחנות הקריאה הבוהקים בלובנם.
לספרניות כבר לא כואב הראש
"השינוי המשמעותי ביותר במעבר מהספריה הישנה לבניין החדש הוא בהיבט של איכות העבודה", מסבירה יפה גולדפינגר, מנהלת הספרייה, שבמהלך תכנון המוזיאון נסעה לבוסטון כדי להיפגש עם אדריכל המבנה, פרסטון סקוט כהן,
ולהתייעץ עמו על ההקמה. בעצתה נקבע בין השאר מיקום הספרייה הנפתח אל הרחוב. "לשבת ולעבוד באולם לבן ומואר זו חוויה אחרת מאשר בספריה סגורה בתוך בניין", אומרת גולדפינגר. "הספרייה הישנה היתה אמנם יפה והשקיפה על הקיר עם עבודתו של רוי ליכטנשטיין, אבל לא הייתה כל כניסה של אור יום והייתה שם מועקה גדולה. הרבה ספרניות התלוננו על עייפות וכאבי ראש. רק עכשיו אני חווה את העבודה במקום עם אור יום. בגלל המעבר אני עובדת שעות נוספות, אבל חוזרת הביתה פחות עייפה". בעתיד, אגב, יהפוך חלל הספרייה הקודמת למשכנו של אוסף "הארכיון הישראלי לאדריכלות".
על הריהוט העדכני חתומה החברה הדנית BCI,
שמיוצגת בישראל על ידי חברת "נישה פרויקטים וספריות"
השולטת בתחום ריהוט הספריות במדינה. בין השאר ריהטו השתיים את הספריות העירוניות החדשות בכפר סבא, בגבעת שמואל ובמכללת רופין, וכעת גם את ספריית מרכז הקולנוע הישראלי שעומד להיפתח בקרוב בתל אביב. יובל גורן, מנכ"ל נישה, אומר שההשראה לפרויקט זה נשאבה מספריות בולטות ש-BCI עיצבה בשנים האחרונות, ובהן הספרייה העירונית של ניו יורק וספריית סגרדה פמיליה בברצלונה. מי שמצפה לריהוט כבד ומיושן ישמח למצוא כאן קו צעיר וקליל: מול השולחנות הלבנים, שלצידם כסאות פלסטיק כתומים, ניצבים מדפי הספרים השחורים המהווים ניגוד עז לגוונים הלבנים המופיעים גם בדפנות האולם. קשה שלא להתרשם מהאולם המואר, המרווח והמעוצב בסגנון אוורירי, בהיר ומלא חיים. הסדר והארגון משלימים בהרמוניה את העיצוב הנקי והעכשווי.
