קוראות את השטח: הספרייה חיה ובועטת

עם התפתחותו של העידן הדיגיטלי נראה כי זמנן של הספריות הקלאסיות אוזל. בעוד שספריות ציבוריות הופכות ממרכזים של ידע למרכזי תרבות, הופכות הספריות האקדמיות לספריות ממוחשבות. כיום אפשר למצוא מדי בוקר ערימה חדשה של ספרים וכתבי עת אקדמיים הנערמים בכניסה לספרייה, ורגע לפני השלכתם לפח מוצעים חינם לכל דורש. בעידן שבו הנגישות למאמרים וספרים מתבצעת ביתר קלות ומהירות באמצעות האינטרנט, שם ניתן לאתר, להתעדכן, לקרוא ולתרגם את הטקסט על מרכיביו השונים, הספריות הופכות לפחות ופחות רלוונטיות.

• איך נראית ספרייה מוצלחת באוניברסיטה? צפו בסרט בראש העמוד
  

רגע לפני ההרשמה לקורסים באוניברסיטה, יצאנו עם האדריכלים שולמית נדלר ומשה גיל לבקר בארבע הספריות שהם תיכננו בקמפוס אוניברסיטת תל אביב ברמת אביב. שולמית, יחד עם בעלה המנוח מיכאל נדלר, פתחו את משרדם המשותף ב-1946 לאחר שזכו בתחרות לתכנון קמפוס מדרשת רופין, והתמחו בשנותיהם הראשונות בתכנון ספריות קטנות, בעיקר בתנועת המושבים. לאחר שהשתתפו בתכנון הספרייה הלאומית בירושלים, הוזמנו לתכנן גם את הספרייה המרכזית ע"ש סוראסקי באוניברסיטת תל אביב (1968).

בשנות החמישים והשישים נחשב משרדם של הנדלרים לאחד המצליחים והחדשניים בישראל. בתחום הספריות הם חוללו מהפכה, בין השאר באופן הצגת הספרים על המדפים. "כשהכנו את עצמנו לתכנון הספרייה הלאומית, נסענו לאטלנטה ושם ראינו לראשונה ספרייה עם מדפים פתוחים. זה היה בשנת 1957", נזכרת נדלר כשהיא יושבת למרגלות בניין הספרייה המרכזית באוניברסיטת תל אביב. "חזרנו ארצה וסיפרנו לד"ר קורט וורמן, שהיה מנהל הספרייה, שראינו שאין מחסנים ואין צורך להזמין ספר ממחסן, אלא הספרים נמצאים במדפים פתוחים".

לדבריה, הרעיון הרתיע רבים מאנשי הספרייה הלאומית, שנבעתו מהמחשבה שהקוראים יוכלו ממש לגעת ולפתוח כל ספר שמונח בספרייה, אך לבסוף הרעיון התקבל והשתרש. הרעיון שספרים שוכבים במחסנים אינו עולה עוד על הדעת.

עב"ם שנחת בלב הקמפוס

בראשית ימיה של אוניברסיטת תל אביב, נהגה השיטה של ספרייה מרכזית אחת המשרתת את כל הפקולטות. עם השנים נסדק הרעיון, ובעיקר מתוך נוחות נדרשה הנהלת האוניברסיטה להקים ספריות לכל מחלקה. כך קרה שמשרדם של הזוג נדלר, שבינתיים צירף כשותפים את האדריכלים שמואל ביקסון ומשה גיל, תיכנן עוד ארבע ספריות בקמפוס: מדעים מדויקים והנדסה (1984), מדעי החברה והניהול (1990), משפטים (1997) ומדעי החיים ורפואה (1997).

בניין הספרייה המרכזית המונומנטלי, הנראה למבקרים מסוימים כמו עב"ם שנחת בלב הקמפוס, הפך לאחד מסמליה של האוניברסיטה כבר עם חנוכתו. רבבות הסטודנטים והחוקרים שבאו בשעריו ב-43 שנותיו, מכירים היטב את אולם המבואה המרווח בקומת הכניסה, את המדרגות הנוחות המקשרות בין הקומות, ואת פינות הקריאה המאפשרות לשקוע בספר וגם לפתוח בשיחה אקראית עם סטודנטית חיננית או סטודנט מצודד. הבניין אף הונצח (ב-1974) על גבי בול, שאותו הוציא השירות הבולאי במסגרת סדרה שהציגה אדריכלות ישראלית.

הספרייה המרכזית ע''ש סוראסקי בקמפוס רמת אביב (צילום: מיכאל יעקבסון)

"השתדלנו שהאנשים שנמצאים בתוך הספרייה לא יהיו מופרעים ממה שנעשה בחוץ, ולכן הכל פונה אל פנים הבניין", מסבירה נדלר מה עמד בבסיס התכנון. "בספריות מאוחרות יותר שתיכננו, התחלנו להשתלב יותר בנוף. כך היה למשל בספריית חברה, שמשתלבת בנוף המקומי משום שהיא מתוכננת על מורד גבעה ונצמדת לגן שסביבה". ארבעת עקרונות התכנון המרכזיים המקשרים בין הספריות השונות שתיכנן המשרד ב-65 שנות פעילותו הם הטיפול באור, האקוסטיקה, תנועת המבקרים והספרנים ועיצוב הריהוט. "חשוב שאור טבעי ייכנס אל חללי הקריאה", מסביר גיל, "ומצד שני חשוב לטפל באור שלא יהווה בעיה מבחינת הקרינה והסנוור".

הוא מציין, כי השינוי בתפישה התכנונית בין הספרייה המרכזית לספריות המחלקתיות שבאו אחריה, נובע מהטלטלה התרבותית שהתרחשה בינתיים: "בתקופה שתוכננו הספריות האלה התחוללה מהפיכה תרבותית בעולם המודרני. זו התקופה של הביטלס ומלחמת וייטנאם, והרצון אז היה לפרק את המונומנטליות והחשיבות הגדולה שכולנו ייחסנו לחברה ולמוסדות החברה. הבניינים שבאו אחרי הספרייה המרכזית זנחו את רעיון הריכוזיות ונתנו דגש על דמוקרטיה ואינדיבידואליזם של הקורא ויצירתן של קבוצות קריאה הרבה יותר אינטימיות". לדבריו, הספרייה המרכזית נועדה לסמל את היכל הידע הניצב בכיכר המרכזית של הקמפוס. "אחרי זה, במשך השנים ניסינו דווקא להוריד את הטון ולהוריד מהייצוגיות של הבניין". ואכן, הספריות הבאות מבטאות ניסיון להיצמד אל הקרקע, להשתלב בסביבה ולהזדקר פחות.

עתיד הספריות לאן

בשנים האחרונות עוברות הספריות האקדמיות טלטלה. המאמרים והספרים מתפרסמים ברשת, כך שמתוך מערכת המחשבים באוניברסיטה ניתן להוריד את כל מה שהיה מצוי בלעדית בספרייה. הודות לקשרים בין הספריות עצמן, שהפכו למערכות דיגיטליות משולבות, אפשר למעשה לכתוב כיום מחקר שלום מבלי לדרוך בספרייה עצמה.

השינוי המהותי הזה מחייב תכנון מחודש, ומנהלי הספריות הבינו זאת היטב. כך, למשל, הספרייה למדעי החברה וניהול באוניברסיטת תל אביב (המוצגת בסרט בראש הכתבה) תעבור שינויים שיעדכנו את המרחב הספרייתי המקובל. גם ספריות ההשאלה העירוניות נוטשות את המודל המסורתי, ומפנות את הספר מחזית הבמה לטובת הקורא. ספריית המדיטק בחולון (בתכנון משרד ברוך-סלמון אדריכלים) או הספרייה לעובדים זרים בגן לוינסקי בתל אביב (בתכנון אדריכל יואב מאירי) הצליחו להפוך למרכזי תרבות וקהילה, שמציעים הרבה יותר ממידע וידע. ייתכן שתהליך ההתחדשות המרענן הזה עוד יצליח לשלוף חלק מאיתנו מהמחשב והטלוויזיה, ולהחזיר אותנו לספרייה.

אגב, הספריות של אוניברסיטת תל אביב עוברות שדרוג בימים אלה, וספריית חברה מצויה בעיצומו של פרויקט התחדשות. גם הספרייה המרכזית עומדת בפני שיפוץ כללי. במוזיאון תל אביב הושלמה ממש השבוע, באגף החדש שלו, ספרייה חדשה של אמנות, עיצוב ואדריכלות. מה חושב דור המייסדים? "אנשים ממשיכים לקרוא ספרים ואני לא רואה שהשתנה הרבה", קובעת נדלר. הספריות, אם כן, מתעוררות לחיים חדשים.