בשבוע שעבר הסתיימה בקול תרועה הבנייה של המרכז הימי של אולימפיאדת לונדון 2012. התזמון אינו מקרי: זהו הסימון לתחילת שנת הספירה לאחור עד שריקת הפתיחה של המשחקים. ההשראה למתקן הציורי של המבנה, בתכנונה של האדריכלית הבריטית-עיראקית זאהה חדיד, היא "גלים, ים ויצורים ימיים", כפי שהיא הצהירה.
המרכז הימי שיארח את תחרויות השחייה של האולימפיאדה הבאה מכיל שתי בריכות אולימפיות (50 מטר) ובריכת צלילה אחת (25 מטר), והוא יוכל לאכלס 17,500 צופים שיגיעו לראות מקרוב את השחיינים, השחייניות והקופצים למים. לאחר תום המשחקים האולימפיים יתכווץ המבנה, כדי לשמש כבריכת שחייה עירונית (2,500 צופים יהיו בה אז). גג המבנה תופס שטח של כ-3,300 מטר מרובע, והוא הדבר הראשון שרואות עיני המבקרים הנכנסים אל הפארק האולימפי. באופן אופייני לזאהה חדיד, עלות הבנייה הסופית הייתה פי שלושה מהמתוכנן: 1.3 מיליארד שקל. כך או כך, מיטב השחיינים העולמיים יתחרו כאן, בבריכה האולימפית, על מדליות הזהב.
חדיד נמנית עם צמרת האדריכלים הכוכבים בעולם, אחת משתי נשים בודדות ששייכות לקבוצה המצומצמת הזו (יחד עם האדריכלית היפנית קזויו סג'ימה). לונדון היא עיר מגוריה, כאן ממוקם משרד האדריכלים שנושא את שמה, והבריכה האולימפית היא הפרויקט האחרון מני רבים שהיא תיכננה או ביצעה בעיר. בימים אלה, בין השאר, היא משלימה בביירות את הקמת הפקולטה למדיניות ציבורית ויחסים בינלאומיים של האוניברסיטה האמריקאית בלבנון.
אולימפיאדות הן מגרש משחקים ענקי לאדריכלים: עיר שמארחת את המשחקים נדרשת לשדרג את מתקני הספורט שלה, ובדרך כלל מנצלת את ההזדמנות כדי להפוך אותם - או לפחות את חלקם - לאטרקציות ארכיטקטוניות שיישארו כאלה גם כשיסתיימו המשחקים, לטובת התושבים שמשלמים מסים כבדים כדי לממן את ההוצאה העצומה. בייג'ין, העיר האחרונה שאירחה את המשחקים, תיזכר כנראה בזכות אצטדיון "קן הציפור" (תכנון: הרצוג ודה מרון, בשיתוף האמן הסיני איי וואי וואי). לונדון לא מתכוונת לעבור על ההזדמנות לסדר היום, וכבר עכשיו אפשר לפגוש בכפר האולימפי המתהווה את אולם האופניים הסגור (ולודרום) בתכנונו של משרד Hopkins, ואת אולם הכדורסל שנראה כמו מאהל עשוי PVC, בתכנונם של Sinclair Knight Merz ו-Wilkinson Eyre and KSS.
