לאחר עיכובים רבים הוכרז היום הזוכה בפרס רכטר לאדריכלות לשנת 2011, מפרסי האדריכלות היוקרתיים בישראל. בפרס, המוענק לזכרם של האדריכלים זאב ויעקב רכטר, זוכה השנה משרד קימל-אשכולות. הפרס יוענק לאיתן קימל, מיכל אשכולות, אילן כרמי ושחף זית, על תכנון "בית הלוחם" בבאר שבע.
הפרויקט גבר על ארבעה מבנים שתוכננו בשנים האחרונות והתחרו מולו על הפרס: בית הספר לניהול וכלכלה של המכללה האקדמית תל אביב-יפו (בתכנון נעמה מליס), התחדשות מוזיאון ישראל (אפרת-קובלסקי), ותחנת רכבת האוניברסיטה בבאר שבע (דני לזר). פרויקט נוסף שהתחרה, והפסיד, הוא חידוש והרחבת בניין הספרייה באוניברסיטת חיפה, בתכנונו של אסף לרמן – מהפרויקטים המאתגרים שתוכננו בישראל בשנים האחרונות. בשונה מההצעה הזוכה, שיצרה בניין ללא הקשר עירוני, עבודתו של לרמן מתאפיינת בהתמודדות מוצלחת עם בניין קיים בעל חשיבות היסטורית לא מבוטלת, שסבל מפגמים והזנחה.
איתן ומיכל קימל שותפים מאז 1986 במשרד האדריכלים הזוכה,
וגם שותפים בחיים. יחד עם שותפם, האדריכל אילן כרמי, הם מצטרפים כעת לשורה יוקרתית של אדריכלים זוכי פרס רכטר, בהם זוכי פרס ישראל: רם כרמי (שזכה בפרס פעמיים), דוד רזניק ואל מנספלד. קימל-אשכולות זכו אשתקד בתחרויות חשובות, כגון תכנון הרחבת קריית הממשלה בירושלים, תכנון קמפוס מקצועות המודיעין בבאר שבע, ותכנון משכן אוספי הטבע הלאומיים באוניברסיטת תל אביב.
בית הלוחם מהווה המשך לאדריכלות הבטון החשוף
המאפיינת את סגנון הבנייה הבאר שבעי, והתכנון משלב באופן יוצא מן הכלל בין הבטון והזכוכית ובין המרחב המדברי העוטף אותו. בשיחה שערכנו לאחרונה עם איתן קימל לקראת החלטת השופטים, הוא נימק את התכנון: "ההקשר אליו התייחסנו היה אל האקלים המדברי, אל הנוף הרחוק, ובמידה מסוימת גם לאנדרטת חטיבת הנגב של דני קרוון שנמצאת בסמוך. הפרוגרמה היא כמו של מרכז קהילתי וקאנטרי קלאב המותאם לאנשים עם מוגבלות. מבחינת השפה האדריכלית, קיים בבניין קשר עשיר בין חללי הפנים לחללי החוץ".
בנימוקי ועדת השופטים מוסבר, כי בית הלוחם בבאר שבע "מציג מצוינות אדריכלית החל מהכלל ועד הפרט ומהווה דוגמה חשובה לתכנון אדריכלי של סביבה נגישה לבעלי מוגבלויות מסוגים שונים". ועדת השופטים הדגישה את המענה שיצרו האדריכלים לאנשים עם מוגבלות, את יחסי הנפחים השונים ואת התייחסותו העיצובית לאנדרטת הנגב הסמוכה.
בימים שבהם המרחב העירוני מתפורר לטובת הקמת מבני ציבור שאינם חלק מהעיר, הן בהבט הפיזי והן בהבט העיצובי, מפתיעים דברי הסיום בנימוקי השופטים: "הבניין מתווה דרך וסמן לסטנדרטים של מצוינות בבנייה הציבורית קהילתית, שלעתים קרובות חסרה בארץ".
כמדי שנה, גם השנה הוצבה קטגוריה לאדריכלים צעירים עד גיל 40. להפתעתה של ועדת השופטים, הוגשו השנה ארבע מועמדויות בלבד. במפתיע, הוועדה בחרה שלא להעניק לאף אחת מהמועמדויות את הפרס החשוב.
אחד המועמדים לזכייה היה האדריכל צבי אלחייני, שהעמיד לתחרות את אוסף האדריכלות שבנה במשך למעלה מעשר שנים. אלחייני, שהצליח לאסוף עיזבונות וחומרים שונים המייצגים את רבבות העבודות שתוכננו ובוצעו בישראל במאה השנים האחרונות, יצר מאגר מידע וידע המעניק את שירותיו לחוקרים, עיתונאים, מורים, סטודנטים ואדריכלים (כך לדוגמה, האדריכל אסף לרמן נעזר בארכיונו של אלחייני כדי ללמוד על ערכיו של קמפוס אוניברסיטת חיפה שתוכנן על ידי האדריכל אוסקר נימאייר, לטובת הפרויקט שהיה מועמד כשלעצמו לפרס רכטר).
בתשובה לשאלה מדוע לא נמצא לנכון לתת את הפרס השנה, אמר יושב ראש חבר השופטים, האדריכל עמי שנער: "התלבטנו, אבל בסופו של דבר מרבית השופטים היו בדעה שטוב שיש ארכיון, אך כמו שהוא עכשיו הוא אינו ראוי לפרס. באופן עקרוני ציפיתי לפרויקטים אדריכליים, ופרויקטים שאינם אדריכליים לא נראים לי מתאימים לפרס הזה".
ואולם, דברים אלה עומדים בניגוד גמור להכרזה בתנאי הסף להגשת המועמדות, כי הפרס לאדריכל צעיר יוענק גם עבור "פעילות מחקרית תיאורטית חדשנית בתחום האדריכלות".
>> ואיזה אדריכלות הייתה בבאר שבע פעם? חוזרים לשיכון הארבעים
