פרס רכטר לאדריכלות, המוענק מדי שנתיים, הוא אחד הפרסים החשובים בתחום האדריכלות הישראלית. בימים הקרובים הוא יוענק שוב, ו-Xnet חושף את שמותיהם של חמשת המשרדים שהעפילו לשלב הגמר.

הפרס, הניתן מאז 1962 על הישג אדריכלי, קרוי על שמו של האדריכל זאב רכטר; מאז 2001 הוא נקרא גם על שמו של בנו, יעקב רכטר. בין זוכי הפרס ניתן למצוא את רם כרמי (היחיד שזכה פעמיים), אל מנספלד (על תכנון שכונת סטלה מאריס בחיפה) ודוד רזניק (בית כנסת בקמפוס גבעת רם בירושלים) - שלושתם זכו גם בפרס ישראל; נחום זולוטוב (בית הארחה בעבדת), משה צור (בניין אלביט) ודן איתן (מוזיאון תל אביב). הזוכים האחרונים, בפרס שהוענק ב-2009, היו משרד מייזליץ-כסיף וזאת בזכות חידוש נמל תל אביב.

חברי ועדת השיפוט השנה הם: האדריכלית גנית מייזליץ-כסיף (שזכתה בפרס לפני שנתיים); מהנדסת עיריית הרצליה, האדריכלית דניאלה פוסק; האדריכל עמי שנער; ומנהלת המחלקה למוזיאונים ולאמנות פלסטית, עידית עמיחי. השנה, לצד המסלול שבו מוענק פרס על הישג אדריכלי, יינתן פרס נוסף לאדריכל צעיר.

חזרה לשימוש בבטון היא מרכיב בולט בחמשת הפרויקטים שהגיעו לשלב הגמר. גם הפריסה הגיאוגרפית מעניינת: באר שבע, שהייתה בית חם לאדריכלות חדשה בשנים עברו, חוזרת עם שני פרויקטים; וכל היתר נמצאים בשלוש הערים הגדולות – ירושלים, תל אביב וחיפה. עם או בלי קשר, בימים אלה הוזמנו חלק מהמועמדים להשתתף בתחרות לתכנון מוזיאון פיסול בבאר שבע, דבר המגביר את המתח לקראת ההכרזה על המשרד הזוכה.

1. בית הלוחם בבאר שבע | קימל אשכולות

משרד קימל-אשכולות הוקם ב-1986, וכבר ב-1994 זכה בפרס רוקח על פרויקט שתיכנן בנווה צדק. בשנה האחרונה זכה המשרד בתחרות לתכנון מחודש של קריית הממשלה בירושלים. בית הלוחם נמצא בפאתיה הצפון-מזרחיים של באר שבע, מול אנדרטת חטיבת הנגב הוותיקה של דני קרוון, שבעבר עמדה שם בודדה, וכיום כבר כמעט נבלעת בשכונת רמות הענקית.

האדריכל איתן קימל מסביר, כי בית הלוחם תוכנן בתוך שממה אורבנית, הודות לעובדה שהוקם מחוץ לשטח הבנוי של העיר. "ההקשר שאליו התייחסנו בפרויקט היה האקלים המדברי, הנוף הרחוק, ובמידה מסוימת גם אנדרטת חטיבת הנגב שנמצאת בסמוך. הפרוגרמה של הפרויקט היא כמו של מרכז קהילתי וקאנטרי קלאב המותאם לאנשים עם מוגבלות. מבחינת השפה האדריכלית, קיים בבניין קשר עשיר בין חללי הפנים לחללי החוץ".

בדומה לפרויקטים האחרים שהוגשו לפרס רכטר, גם בית הלוחם משלב בטון וזכוכית כחומרי בנייה עיקריים. "הבטון הוא חומר מאוד ישראלי", מנמק קימל, "ומתאים גם לתנאים הסביבתיים הקשים של המדבר".

2. מתחם תחנת הרכבת באוניברסיטת בן גוריון | דני לזר

משרדו של האדריכל דני לזר, שהחל לפעול ב-1985, מתאפיין במגוון רחב של פרויקטים שבהם הוא עוסק. באוניברסיטת בן גוריון בבאר שבע תיכנן לזר סביבה שלמה, שבזכותה הוא מועמד לפרס. לבד מתחנת הרכבת של הקמפוס, תוכננו גם הגשר והמעבר המקורה המקשר אל שער הכניסה לקמפוס ואל בניין פיזיקה – כולם תוכננו בתהליך מתמשך ורציף.

"המטרה הייתה ליצור נגישות קלה מהתחנה אל הקמפוס, כשהכוונה הבסיסית הייתה לקרב את האוניברסיטה למרכז הארץ", מסביר לזר. "העיקרון העיצובי היה שבניין התחנה הוא מעין קופסה יחסית פשוטה המונחת על קיר אורך הנמתח לאורך 300 מטר. התחנה מתאפיינת בכניסת אור היום החודר אליה מבעד למשרבייה (מערכת רפפות הצללה בסגנון ערבי, מ"י) אל החלל המרכזי. האור החודר משתנה לאורך כל שעות היום, כשבלילה הופכת התחנה לאלמנט תאורה סביבתי. בדומה לאופיים של שאר המבנים בקמפוס, הבנויים מבטון, גם כאן נעשה שימוש בבטון, אך מאחר שנראה לנו שמרבית האנשים לא אוהבים את הבטון האפור, הכנסנו פיגמנט צהבהב לבטון, המאזכר את גווני המדבר".

3. תכנון התחדשות מוזיאון ישראל | אפרת-קובלסקי

חידוש מוזיאון ישראל היה אחד הפרויקטים השאפתניים והמאתגרים ביותר שנעשו בשנים האחרונות באדריכלות הישראלית. מוזיאון ישראל, פרי תכנונם של האדריכלים אל מנספלד ודורה גד, זיכה את השניים בפרס ישראל ונחשב ליצירת מופת. משום כך נדרשו צבי אפרת ומאירה קובלסקי, שנשכרו לחדש את המוזיאון, לא רק לחדש ולשדרג אותו כנדרש ממוסד האמנות החשוב במדינה, אלא גם לכבד את המבנה הקיים. המוזיאון, שהורכב מ"ממלכות" שונות בכל אגף ואגף, נדרש בראש ובראשונה ליצור רציפות ואחידות בין האגפים. זאת, כדי להקל על ההתמצאות והתנועה במתחם הענק.

אפרת-קובלסקי הצליחו בשנים האחרונות להתברג כמשרד מוביל בתחום חידוש מוזיאונים בארץ. לבד ממוזיאון ישראל, המהווה ללא ספק את פסגת יצירתם בהיבט של קנה המידה, תיכננו השניים גם את חידוש "בית העיר" בתל אביב ואת בית לוחמי הגטאות.

4. ספריית יונס וסוראיה נזריאן, אוניברסיטת חיפה | א. לרמן

בדומה לפרויקט מוזיאון ישראל, נדרש גם כאן האדריכל להרחיב בניין קיים, לעדכן ולארגן אותו מחדש. אסף לרמן ביקש לשוב ולהתייחס לעקרונות המנחים שהציב אדריכל הקמפוס המקורי, אוסקר נימאייר, לנער את האבק שדבק בהם ב-50 השנים האחרונות ולהמשיך מתוך הערכה והבנת האיכויות והאילוצים הקיימים. "השלב הראשון שהושלם הוצמד לבניין הקיים והוא למעשה שלב של ביקורת עליו", מפרש לרמן, "בעוד שהשלב השני, הנמצא כעת בשלבי בנייה מתקדמים, הוא כבר התערבות בתוך הבניין עצמו".

לרמן מתייחס אמנם בכבוד למגה-סטרוקטורה המודרניסטית שיצר נימאייר באמצע שנות ה-60, בהתבסס על העיקרון שביקש לצמצם קמפוס אוניברסיטאי שלם לבניין אחד. הבניין שנבנה על רכס הכרמל הפך לאייקון עצום ממדים שקשה היה למשתמשים לפעול בו, עם חללים רבים ללא אוורור או תאורה טבעית.

לרמן: "לקחתי חצר טכנית שקבורה באדמה וצמודה לבניין הקיים, וכך איפשרתי לספרייה חלל פתוח שאפשר לצאת אליו עם ספר – דבר שלא היה קודם לכן, בחזית של 270 מטר. באופן זה הגדרתי מחדש את יחסי הפנים והחוץ, ובמקום המודל החזרתי שלא נגמר, לקחתי את אותו מודל וקיפלתי אותו לחזית שיוצרת דרמה וכוללת אזורי שהייה וקריאה מעניינים, שנותנים מגוון של מצבים מקומיים".

נוכחותו בקרב המועמדים של אסף לרמן, מהאדריכלים המוערכים בדור הצעיר הפועלים כיום, היא גילוי מעודד. במציאות מקומית, שמגבילה מאוד את ההזדמנויות הניתנות לאדריכלים צעירים, הוא מצליח לפתח אמירה מקורית וחברתית, שאינה מסתכמת רק בפעלולים אסתטיים.

5. בית הספר לניהול וכלכלה של המכללה האקדמית תל אביב יפו | נעמה מליס

בניין בית הספר החדש מתאפיין גם הוא, בדומה לשאר הפרויקטים, בשימוש בבטון. שילוב של עץ מרכך את האפקט הקשוח של הבטון האפור. אחד המרכיבים הבולטים בתהליך התכנון היה התייחסות לאקלים: פתרונות אוורור ותאורה טבעית, הצללות, בחירת חומרים ראויים, ומערכות חוסכות אנרגיה שהופכות את הבניין לידידותי לסביבה.

בית הספר בנוי סביב חלל ציבורי שמרכז את התנועה בין שלוש קומות הבניין. הודות לכך מתבטל הצורך במסדרונות הצרים והמשמימים, וכן נוצרים קשרי מבט ומפגשים בלתי צפויים. חשיבותו של הבניין היא בעצם העמדתו בכניסה למתחם, ההופכת אותו למבנה הבולט ביותר בסביבתו. הדבר מדגיש את מעמדו של הקמפוס האקדמי בתוך סביבה עירונית מנוגדת.

>> מי זכה בפרס רכטר?

>> ומי הפסיד?