יעקוב טנוס ושרון סיטון מספרים, אולי בצחוק, כי תיכננו כבר 40% מקומת העמודים של ירושלים. ברזומה של המשרד הצעיר, "סטודיו מקומי" שמו, שהוקם בשנת 2005, יש עשרות פאבים, מסעדות ובתי קפה, רבים מהם בעיר הבירה. התכנון הידוע ביותר של השניים הוא ללא ספק מסעדת "מחניודה", שהפכה לאתר עלייה לרגל קולינרי, ומפורסמת גם בזכות המטבח הפתוח שבמרכזה.
תוכנית המסעדה מפתיעה בפשטותה: "חלוקת החלל הבסיסית של המסעדה נובעת מהסכימה של חומוסיה מסורתית – מוזג החומוס עומד במרכז וכל המטבח סובב סביבו", מסביר טנוס. "על הסכימה הפשוטה הזאת הלבשנו תפאורה מתאימה לזמן ולמקום. השתמשנו בחומרים אותנטיים ופשוטים. אם מסתכלים על התקציב, תכננו את המסעדה כמו מסעדה בשוק, לא כמו מסעדת בוטיק. זה שהתפריט יקר זה כבר לא באשמתנו", צוחקים שניהם.
לכתבה הראשונה בסדרת "הנועזים":
את "סטודיו מקומי" הקימו שנתיים אחרי שסיימו ללמוד והתנסו בעבודה במשרדים שונים. טנוס גדל בנצרת, סיטון בירושלים ואת הסטודיו פתחו במרכז ירושלים.
"בראייה לעתיד, מבחינה גיאוגרפית זה המקום הכי טוב בארץ", מסביר טנוס את ההחלטה למקם משרד צעיר הרחק מהזירה התל אביבית העכשווית. "אנחנו נמצאים 20 דקות מרמאללה, שהיא תל אביב של הרשות הפלסטינית. יש שם היום תנופת בנייה מדהימה, הכלכלה צומחת בטירוף ואנחנו משתדלים להשתלב ולתכנן שם כמה שאנחנו יכולים. למרות כל זה, חשוב לנו להדגיש שאנחנו המשרד הכי לא פוליטי בעולם - אנחנו לא ניגשים ללקוחות ומציגים את עצמנו כ'אדריכל יהודי ואדריכל ערבי שמתכננים ביחד', אנחנו שואבים כל מה שאנחנו יכולים מהמקומות שאנחנו פועלים בהם".
מה התפקיד של "סטודיו מקומי" בהשפעה על המרחב שאתם מתארים?
"כמו באמנות ובמוזיקה, הרבה מאד דברים טובים פורצים ממקום של מצוקה, כמו פאנק ורוק שיש להם ניחוח של נעורים", מסביר סיטון. "כשאתה פותח מגזין ומסתכל על מה שקורה היום באדריכלות בארץ אתה רואה כמעט תמיד בית בהרצליה פיתוח עם תקציב אינסופי, שבנוי על שטח שלא נגמר. אבל אנחנו מאמינים שהתפקיד שלנו הוא לתת ארכיטקטורה טובה לבנאדם מהרחוב, שבקושי גומר את החודש, ולכן בחרנו לעבוד כאן - בירושלים, ברמאללה".
"עוד ממד של הנתק הזה בין אדריכלות במגזינים לאדריכלות ברחוב", מוסיף טנוס, "היא ההתעלמות מהסביבה האמיתית שלנו, מהפשטות הים תיכונית שמאפיינת את המרחב הזה. היום הייתי אצל איש אלומיניום מסילוואן, מרחק של 100 מטר בקו אווירי מממילא. בהפרש של 100 מטר אתה מוצא דירות יוקרה של מיליונים וכפר מוזנח. מעבר לממד הפוליטי, יש פה אבסורד מרחבי-תכנוני של נתק טוטאלי בין היחידות שמרכיבות את העיר".
לדבריו, "האדריכלות שלנו צומחת מהביצה הקטנה שבה אנחנו חיים. יש משהו חד פעמי בסטודיו הזה שיכול להיווצר רק פה, רק בסיטואציות שבהן ערבי מתכנן לדתי וצריך להבין מה זה למקם פינת נטילת ידיים או מה זה מטבח כשר. גם שרון צריך להבין מה זה בניין של משפחה ערבית, מה זה כניסה לבית ואיך מתכננים מהלך מדרגות במגזר הערבי".
לסיטון יש דוגמה נוספת: "פרויקט מעניין שעשינו הוא מועדון נוער שנקרא 'יהודה וישראל', שממוקם בבניין קולנוע זמיר-לשעבר ברחוב אלנבי בתל אביב. את כל תכנון הפנים ביססנו על אלמנט של משרבייה, פרט בנייה ערבי, שיצרנו באמצעות שימוש באותיות עבריות. זה יצר שפה סימבולית ייחודית, כמו בכנסייה או מסגד ומשמש כתפאורה מתחלפת ואלמנט אקוסטי".
מי הלקוחות שמגיעים אליכם?
"מגוון מאוד רחב, וזה מה שכל כך מעניין", פותח סיטון. "לפעמים אנחנו מרגישים שאנחנו ממש אדריכלים שונים בין כל פרויקט ופרויקט. אני מרשה לעצמי להגיד שאנחנו משקיעים השקעה אדירה בהבנת צורת החיים של הלקוח, עד כדי כך שאנחנו מצליחים להתנתק מהאגו שלנו וליצור מה שהלקוח ירצה. אנחנו משתדלים לא לכפות את עצמנו אלא ליצור דו שיח ולבנות את מה שבאמת טוב להם".
"אנחנו עושים פרויקטים ברמאללה – וילות, מסעדות ומועדונים", מפרט יעקוב. "תכננו וילה בקהיר, אנחנו עובדים על שלושה בניינים בעוספיה, בניין בנצרת, מרכז מסחרי במודיעין ויש לנו משא ומתן על פרויקט בעמאן. בסופו של דבר, ארכיטקטורה היא עסק מאד אישי ואנחנו משקיעים הרבה בעבודה מול לקוחות ובקשר אישי. אנחנו עובדים על פרויקט פרטי עם יזם מרמאללה, שמעורב בהקמה של העיר הערבית רוואבי מצפון לרמאללה. מדובר על עיר חילונית, שמודיעין היא המודל שלה, וכמו שאומרים ברמאללה 'בעזרת השם, אינשאללה' נקבל שם עבודה".
איפה תהיו בעוד עשר שנים?
"אנחנו מקווים שבאותו מקום", מפתיע שרון. "אנחנו לא רוצים להיות משרד גדול, אנחנו מבסוטים מלהיות משרד בוטיק, זאת השאיפה שלנו. אנחנו אוהבים את הקשר הישיר והאישי עם הלקוח, את קנה המידה הזה. אנחנו אוהבים את התהליך הנקודתי של הטיפול הכירורגי שאנחנו מציעים, ואנחנו מאמינים שדווקא דרך אותן נקודות אנחנו משנים את המרחב".
כרטיס ביקור
- שותפים: יעקוב טנוס ושרון סיטון
- שנת הקמה: 2005
- מיקום: ירושלים
