במבט ראשון, המשכן לאמנויות הבמה באשדוד נראה כמו עב"מ. עב"מ שכבר תשע שנים לא מצליחים לסיים את בנייתו, כדי להפוך אותו מפיל לבן לנקודה משמעותית בעיר החוף הגדולה והמתפתחת. בימים אלה נכנס למבנה קבלן המופקד על עבודות הגמר, במטרה לסיים את הסאגה הכושלת. לאור ניסיון העבר, כל הנוגעים בדבר מצולקים, ומתחמקים ממתן תשובה ישירה לשאלה מהו תאריך הפתיחה הרשמי של הפרויקט. לנוכח התקדמות העבודות, יש מקום לאופטימיות זהירה שהשנה זה סוף סוף יקרה.
רוצים לראות את המשכן בסיור וירטואלי של 360 מעלות? הקליקו על המסך שלפניכם וסובבו את התמונה עם העכבר. בתחתית המצגת נמצאים מסכים קטנים - לחצו עליהם כדי לראות זוויות נוספות.
רוצים לראות במסך מלא? לחצו על הריבוע בצד שמאל למעלה
חזית הזכוכית מזכירה את זאת של תיאטרון הבימה המתחדש בתל אביב, וגם היא תאיר בלילה את הרחוב הסמוך. האדריכל, חיים דותן, מתייחס לשאלת הדמיון הבולט בין המבנים, ואומר: "החזית של רם כרמי היא שיפוץ של חזית ישנה. אני לקחתי את הבניין למקום אחר - 18 מטרים עם זווית לקרקע. זו חזית המזכירה קצת את 'לינקולן סנטר' בניו יורק. בישראל לא תמיד מנצלים את החגיגה הזו, המתרחשת באולם המופעים. זו חוויה אנושית מדהימה, ואדריכל צריך לנצל אותה".
דותן (56) מסתובב נרגש במבנה הגדול, הרועש מהעבודות שנעשות בו ומחוצה לו, ומנסה להסביר מהו בדיוק הלווייתן שהוא הנחית על חולות אשדוד.
"מדובר בעיר ששוכנת בין דיונות החול ובין הים התיכון", הוא אומר. "רציתי להביא את הטבע שעוטף אותה ולהציג אותו בצורה החיצונית של הבניין". חשוב לו להדגיש שאשדוד נמצאת בכל פרט בבניין החדש, על אף שהוא שעומד בניגוד גמור ל"קופסאות שממלאות את העיר מאז הקמתה", כדבריו.
הוא מאמין שהמבנה משיב את אשדוד אל הטבע העוטף אותה, ואת ההשראה הוא שאב מהתבוננות בנוף. "הקווים הדינמיים מייצגים את התרבות של תושבי אשדוד: זוהי עיר של קיבוץ גלויות - מהמזרח, מצפון אפריקה ומרוסיה, שלכל אחת יש מוזיקה ומחול ייחודיים. יש כאן שילוב של טבע שבא לידי ביטוי בדמיון לגלי הים ולדיונות החול, ושל תרבות אנושית שתיוצג במופעים ובקונצרטים שיועלו על בימת המשכן", אומר האדריכל. "אשדוד היא עיר ים תיכונית עם הרבה אור ובריזה מהים, ולחנוק את העיר בעשרות מגדלים - כואב הלב לעשות. לכן, הכוונה היא ליצור בניינים יותר רגועים ופחות קשים".
חבלי לידה קשים
השנים שעברו מאז תחילת העבודות לא מאירות את הפרויקט באור חיובי. הנוגעים בדבר, גם מצד העירייה, טוענים שהעיכובים נגרמו לא בשל קשיי תקציב או ליקויים בתכנון, אלא מצד הקבלנים: הראשון פשט את הרגל, השני לא עמד בהסכמים, והשלישי נתקל בקשיים כלכליים ופשט רגל. לאזרחי העיר, העיכוב הזה הוא פגיעה באיכות חייהם התרבותית, ובוודאי שלא שיפר את מצב ההוצאות של העירייה שהם משלמים לה ארנונה.
חיים דותן, מבנה ייחודי מנפח עלויות בנייה?
"במקור היתה עלות הבניין 75 מיליון שקלים, כששטח הבניין הוא 7,000 מ"ר. עלויות הפרויקט עלו לא בגלל הבנייה עצמה, אלא מפני שבמהלך הקמתו שלוש חברות קבלניות התחלפו. בהשוואה לפרויקטים בקנה מידה דומה בחו"ל, זה אחד הפרויקטים הזולים". מהעירייה נמסר, כי העלות המקורית הייתה אכן 75 מיליון שקלים, שחציים במימון מפעל הפיס, אלא שבמהלך השנים - עקב הפרות חוזה מול קבלנים שפשטו את הרגל - הסכומים תפחו והגיעו ל-100 מיליון שקל, כולל פיתוח.
הבניין נראה מורכב ומסובך, אך לטענת האדריכל, התוכנית פשוטה בתכלית: "שלד פלדה ושלד בטון, כששלד הפלדה בוצע במפעל פלדה באשקלון והורכב באתר תוך מספר שבועות. שלד הבטון מורכב מקשתות מינימליות, שגם הן לא היו קשות לביצוע. התוכנית פשוטה, פונקציונלית ומתבססת על ציר אורכי, שהנגישות בו ברורה ומתפקדת בצורה נפלאה, כך שחוץ מהעיכובים שלא היו תלויים בנו - העבודה בוצעה במהירות יחסית".
לא מצליח בישראל
דותן הוא אחד האדריכלים הישראלים הפחות שגרתיים. לפני שני עשורים הוא נהנה ממעמד של כוכב עולה, וב-1997 הקדיש לו האדריכל לוני גרשוני, אז עורך כתב העת "ארכיטקטורה", גיליון שלם. אלא שכיום הוא ממעט לעבוד בישראל, והדבר מעיד לא רק על מצבו, אלא גם על מצב האדריכלות הישראלית, שמתקשה לקלוט אדריכלים מקומיים שאינם הולכים בתלם השמרני שקובעים הקבלנים. דותן מבלה חלק ניכר מזמנו בסין, שם הוא משמש כפרופסור אורח בפקולטה לאדריכלות באוניברסיטה בשנגחאי.
רבים מבקרים אותו על אדריכלות שאינה שייכת למרחב הישראלי, ומתיימרת להביא צורות ומשמעויות יומרניות שאינן מתאימות לתרבות המקומית.
מיכאל יעקובסון | צילומים: עמית גרון
11.04 11.04.2011, 13:357 תגובות לכתבה המלאההוא, מצידו, מאמין בדרכו ונהנה מהערכה מחוץ למדינה. בעשור האחרון הוא תיכנן מגוון פרויקטים: מכללת סמי שמעון (בשיתוף גרשון שבח) ו"מכון עזריאלי" להעצמה חינוכית בבאר שבע, מגדל אנרגיה סולארי בקיבוץ סמר בערבה, ביתן ישראל בתערוכה העולמית אקספו 2000, בניין הספרייה בבית הספר הבינלאומי האמריקאי באבן יהודה, ועוד. בנוסף, תיכנן לא מעט פרויקטים שטרם הגיעו לכלל מימוש, כגון מבני מגורים בתל אביב ובאילת, משכן לאמנויות הבמה ברחובות, ותוכנית לקמפוס אקדמי באשדוד, שעליה זכה במקום הראשון בתחרות.
המשכן אינו עבודתו הראשונה באשדוד, ובשנות התשעים הוא תיכנן רובעים שלמים בעיר. השינויים שחלו בתפיסת עולמו משתקפים היטב במבנים, כאשר את מגדלי המגורים המנוכרים וחסרי התנועה של העבר מחליפים היום פרויקטים - ובניין משכן האמנויות בתוכם - המבוססים על גופים דינמיים השואבים השראה מהטבע.
את הבניין תיכננת לפני 12 שנה, תשע שנים מהן הוא בבנייה. מה אתה חושב עליו היום?
"אני לא חושב שמחשבת האדריכל היא נושא משמעותי. מה שחשוב הוא כיצד הבניין מתקבל על ידי הקהל. למרות שהבניין טרם הושלם ולא נפתח לציבור, באשדוד אוהבים אותו. הבניין תוכנן לשמש לפונקציה של תרבות, והתכנון לייעוד הזה היה טוב. באולם עצמו 950 מקומות ישיבה, המתוכננים כך שכולם יהיו קרובים ככל הניתן לבמה".
עכשיו, כשאתה רואה באופק את רגע הפתיחה, כיצד אתה משווה אותו לבניינים דומים בארץ ובעולם?
"כשאתה בא לאולמות קונצרטים באירופה, זו חגיגה. אתה מגיע ועולה מכיכר רחבת ידיים במדרגות יפהפיות שמובילות אותך לחזית מרשימה. זו חוויה שמלווה אותך מרגע ההגעה ועד הרגע שאתה חוזר הביתה. בישראל, הרבה היכלי תרבות בנויים כמו קופסאות סגורות. כאן, הפואייה הוא אולם מצופה זכוכית, והמבקר שמגיע מכיכר העיר רואה את הקהל הרב המתאסף נכנס ועולה לבניין. בלילה הבניין יאיר את הכיכר וכך הפואייה יהפוך בעצמו לתיאטרון. הבניין ייצור חגיגה חדשה, חוויה מרגשת שרק בניין שכזה יכול לעורר".
