ממסד "שבועות האופנה", שאליו חוברים כל שנה עוד ועוד מוקדים ברחבי הגלובוס, התגבש לכדי "הרביעייה הגדולה" עם הצטרפותה של ניו יורק ללונדון, מילאנו ופריז ב־1994.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

עד מהרה, לצד החלוקה הגיאוגרפית־לאומית, התקבע תמהיל סגנוני המזוהה עם בירות האופנה הגדולות: מילאנו תפסה את המשבצת של החייטות האלגנטית והעושר הטקסטילי, לונדון ניכסה לעצמה את האוונגרד הצעיר והבועט, ניו יורק מזוהה עם סגנון הבייסיק והספורט־וור האמריקאי, ואילו פריז עם האקסטרווגנטיות והזוהר הקוטוריסטי, שעליהם הייתה חתומה מאז ומתמיד.

 

אין זה סוד שהבירה הצרפתית, הנועלת את לוח הזמנים של עונת התצוגות, היא המנה העיקרית של חודש האופנה: עם שמות על־זמניים כמו שאנל, דיור וג'יבנשי, העולם נושא את עיניו אל גני טווילרי.

 

עם זאת, נראה כי בשנים האחרונות מקור הבשורה עובר מערבה. מתחילת העשור חווה סצנת האופנה הניו־יורקית פריחה מסעירה, עם דור הכוכבים הנוכחי, בראשותם של פרואנזה סקולר ורודארטה, ו"הגל האסייתי", שכולל את פרבל גורונג, ג'ייסון וו, תאקון, פיליפ לים וכמובן אלכסנדר וונג, שלוקח את המסחריות האמריקאית כמה וכמה צעדים קדימה.

 

בעולם הדינמי, הצמא תמידית לחידוש ולרענון, הפכה ניו יורק לגן עדן למעצבים צעירים מכל העולם. שמות חדשים ולוהטים עולים בה מדי יום, והיה מפתיע ומשמח לגלות ביניהם גם אחד ישראלי. נא להכיר: Roomeur.

 

מניעים מהלך

 

Roomeur, המותג של צמד המעצבים חגית כסיף ועומר פוזנר, הוא תקדים בנוף המקומי. השניים הכירו במהלך לימודי האופנה בשנקר, ואחרי השתלמויות בבתי האופנה הוותיקים אלי טהרי (פוזנר) ודיאן וון פירסטנברג (כסיף) איחדו כוחות למימוש החזון המשותף בתפוח הגדול.

 

קולקציית הביכורים של Roomeur לטרום־חורף 2013 הוצגה בדצמבר האחרון מול קומץ עיתונאים בניו יורק, וזכתה לתגובות נלהבות בענקי תקשורת כדוגמת style.com ונספח האופנה של "הניו יורק טיימס".

 

הקולקציה היא על טהרת השחור והלבן, בתוספת דוגמאות אריגה, רקמות ודפוסים מרהיבים של מוטיבים צמחיים בהשראת דמותה ויצירתה של הציירת פרידה קאלו. היא מתאפיינת בצללית פיסולית מלוטשת, בדגש על דיוק במשחקי האורכים, הפרופורציות, הנפחים והקאט הא־סימטרי.

 

החומרים המשובחים, כמו סאטן משי במשקלים שונים, שיפון, ברוקד, גברדין ועור, יוצרים שפע של שילובים מפתיעים וטקסטורות עשירות, ותשומת לב מיוחדת ניתנת לעבודת חייטות נוקשה לצד רכות, איכות תפירה וגימורים.

 

"כשמשחקים במגרש של הגדולים, חייבים לעמוד בסטנדרטים מבחינת הקו העיצובי, רמת הביצוע ואופן ההגשה", מסביר עומר בריאיון טלפוני מניו יורק. "פתאום יש לך דאגות שלא הכרת כמעצב שכיר. היה לנו ניסיון של שנתיים בסך הכול בתעשייה הזאת, אז למדנו המון תוך כדי התהליך".

 

חגית, שנמצאת כעת בביקור עבודה בארץ, מצטרפת אלינו בשיחת ועידה ומחזקת את דבריו: "לא מספיק לומר 'עשיתי קולקציה יפה, בואו תראו אותי'. זה הרבה מעבר לעיצוב בגדים, צריך לבנות קונספט של מותג לפרטי פרטים".

_________________________________________________________________________________________________________

 

עוד מעצבים:

__________________________________________________________________________________________________________

 

 

חוצפה ישראלית

 

השקת מותג עצמאי שנתיים אחרי סיום לימודים, ועוד בניו יורק, דורשת לא מעט אומץ. מתי נולד החזון של Roomeur?

 עומר: "החיבור בינינו לא היה מיידי, אך עד מהרה מצאנו נקודות השקה רבות והפכנו לחברים, דבר שהעשיר את חוויית הלימודים.

 

"שנינו השתעשענו ברעיון הקמת מותג משותף, וחגית אפילו הגדירה מסגרת זמן - שנה וחצי. באופן פרדוקסלי, אחרי שנה וחצי מצאנו את עצמנו בניו יורק, עסוקים כל אחד בעבודתו ובענייניו, אך עדיין חיפשנו מסגרת ליצירה משותפת.

 

"הכנו קולקציה לתחרות ITS (תחרות אופנה יוקרתית בחסות דיזל לסטודנטים ולמעצבים צעירים, מ"ר), והחוויה הזאת חיזקה את החלטתנו לאחד כוחות. הצעד הבא היה רק עניין של טיימינג".

 

חגית: "למרות העומס, הצורך ליצור משהו משלנו היה חזק. דווקא כשעובדים בשביל מישהו, הזהות העיצובית שלך מתגבשת והצורך הזה מתחדד עוד יותר. אמנם מעצב טוב יכול להתבטא גם במסגרת של מעסיק, אך רצינו ליצור קו שאנו מאמינים בו ללא פשרות, תוך שמירה על הזיקה של שנינו לחומרים ולקונספט הראשוני.

 

"אחרי התחרות נסעתי ללונדון, ללימודי תואר שני ב'רויאל קולג''. כשהתחיל הסמסטר השני עומר בדיוק עזב את העבודה, ואמרנו יאללה, זה הזמן. קפצנו למים, ותוך ארבעה חודשים היינו מוכנים".

 

מהם המאפיינים הסגנוניים שמנחים אתכם בתהליך העבודה על קולקציה?

עומר: "אנחנו מכוונים לנישת ה־High End העדכני. הדנ"א של Roomeur מושתת על אהבתנו לחייטות מוקפדת מצד אחד ולפולקלור מצד שני, וכן על נטייתנו להפגיש עולמות מנוגדים: רך מול נוקשה, נקי מול עמוס, מסורתי מול חתרני, נשי מול גברי. אנחנו מייחסים חשיבות גם לגיבוש ההשראה והקונספט ולאיתור של חומרים ופיתוחם.

 

"חלק חשוב במחקר שלנו מוקדש להכרת הבסיס והמסורת של הבגד הקלאסי, האופן שבו הוא אמור להיראות ולהיבנות, וזאת על מנת שנוכל להעבירו דרך פילטר עדכני - לפרק ולהרכיב מחדש".

 

חגית: "הסגנון שלנו הוא פועל יוצא של מהות האישה שלה אנו מעצבים, שאותה מייצגת עבורנו דמותה של פרידה קאלו, אישה עצמאית וחזקה, שלא פחדה לבטא את עצמה הן ביצירתה והן בסגנון לבושה.

 

"בהרבה מובנים היא הקדימה את זמנה: היא בחנה את אישיותה על הדואליות המגדרית שלה בכנות נדירה וסירבה לחיות בצִלו של גבר דומיננטי. לקחנו את פרידה והעברנו אותה למציאות הניו־יורקית של 2013".

 

סינרגיה זוגית

 

כמי שבחרו לשלב בשם המותג את עקרון השותפות (Roommate - שותף לחדר, לצד Rumor - שמועה), כיצד אתם מצליחים לשים את האגו בצד ולקיים את העבודה בצמד? מהי חלוקת התפקידים ביניכם?

חגית: "אין בינינו משחקי אגו, שנינו מעורבים בתהליך העיצוב באופן זהה. כל דגם שיוצא תחת ידינו הוא פרי של שיתוף פעולה מלא, אין דגם של חגית או של עומר. לפעמים האחד זורק משפט והשני מזקק אותו לרעיון, ואלה הם לרוב הרעיונות הטובים ביותר. הדיאלוג בינינו הוא טוטאלי וגם ענייני, אינטואיטיבי ומפרה ולגמרי סימביוטי".

 

עומר: "אנחנו נפגשים, זורקים אינסוף רעיונות, רושמים, מציירים, טוחנים את המוח כמה שאפשר, מסכמים - ואז מתפצלים, נפגשים שוב, מהדקים ומחדדים את סיפור המסגרת. אנחנו בונים סכימה של קולקציה ושוב יוצאים לתהליך עצמאי של סקיצות ראשוניות לגיבוש הצללית. במקביל אנחנו נפגשים עם ספקי בדים ומתחילים ליצור פיתוחים.

 

"את כל התהליך הזה אנחנו עושים 95 אחוז מהזמן ביחד, בניו יורק, ולאחר מכן העשייה עוברת לארץ - הגענו להחלטה לשמר את הקשרים עם בעלי המקצוע המצוינים שאיתם שיתפנו פעולה עוד במהלך הלימודים ולהשאיר את הייצור כאן. כרגע אנו עובדים על קולקציית חורף 2014 וחגית נמצאת בארץ כדי לפקח על התהליך".

 

היום, עם קפיצת המדרגה של שבוע האופנה הניו־יורקי ושפע השמות החדשים שהוא מציע, מדוע החלטתם לפעול דווקא משם? ועד כמה התמהיל האופנתי של ניו יורק קרוב ללִבכם?

חגית: "זמן מה שקלנו את האופציה של פריז, ואז הגענו לניו יורק והדברים התחילו להסתדר. הבנו שלמעצבים מתחילים ברמה שלנו יש הרבה יותר מקום בניו יורק מאשר בפריז או בכל מקום אחר, דווקא בגלל קפיצת המדרגה האופנתית שלה בשנים האחרונות. למרות שהיום, בעולם הגלובלי, לא באמת משנה איפה אתה יושב".

 

עומר: "בניגוד למילאנו ופריז, לונדון, כמו גם ניו יורק, מספקת במה רחבה למעצבים צעירים, אך האג'נדה שלה נורא סטריטית, קראפטית ועמוסה. יש לנו המון הערכה לסגנון הזה, אך זה פחות הסטייל שלנו. לקחנו למעשה את האטיטיוד של פריז, שאליה אנחנו מאוד מחוברים, והבאנו אותה לניו יורק.

 

"למרות שפע המעצבים והמותגים העולים, ניו יורק מציעה היום יותר מקום להתבלט, כי רוב המעצבים האמריקאים, פרט אולי לארבעה-חמישה שיוצרים את כל הבאזז, הם נורא אפורים".

 

לזכות באזכור באתר style.com וב"ניו יורק טיימס" הוא לא עניין של מה בכך. איך הצלחתם לבלוט כבר עם קולקציית הביכורים?

עומר: "בזכות עבודה קשה. צריך להאמין במה שאתה עושה, לא להתפשר על החלומות שלך ולעבור את מה שצריך לעבור - וזוהי רק ההתחלה".

 

חגית: "אנחנו מיוצגים על ידי שואו־רום גדול, והם אלה שעוזרים לנו להשיג פגישות. משם זה כבר תלוי בנו: הם רק דופקים בדלת, אבל להיכנס דרכה זאת האחריות שלנו".

 

הזהות הישראלית בחו"ל היא משהו להתגאות בו או משהו להסתיר אותו?

חגית: "ניו יורק היא מקום קוסמופוליטי, ואין טעם לייחס חשיבות למוצא של מישהו בעיר כה רב־לאומית. אנחנו תמיד מציגים את עצמנו כישראלים ובשום אופן לא מסתירים זאת. זה חלק מהזהות שלנו, למרות שהיא לא מגדירה או מייחדת אותנו כמעצבים. לפעמים זה מצוין בתקשורת ולפעמים לא, אבל כולם סביבנו יודעים מי אנחנו ואיפה מיוצרים הבגדים".

 

עומר: "אני דווקא חושב שבכל הפגישות הדגשנו את מקור הייצור שלנו בגאווה, והעובדה הזו זכתה לתגובות חיוביות. הנוכחות בארץ חשובה לנו.

 

"בשיא העבודה על הקולקציה לקחנו חלק בתערוכה "עד עצם היום הזה" בנושא שמלות כלה, שאצרה יערה קידר. קפצנו על ההזדמנות לעשות משהו יצירתי ולא בהכרח אופנתי ולביש. זה נחמד מדי פעם לחזור ולעצב פנטזיה, להיזכר איך זה להיות סטודנט".

 

עם קולקציית חורף חדשה בקנה, מה טומנת 2013 ל־Roomeur?

עומר: "נכנסנו למרוץ מטורף, עם מרווחים של חודשיים וחצי בין העונות. בקולקציית החורף המשכנו עם נושא הטרום־חורף, רק שהפעם שלחנו את פרידה קאלו לחלל. החלל הוא עוד נושא שמדבר אלינו בזכות המינימליזם והניקיון שבו, ובצירוף האתניות של קאלו נוצרה קולקציה אפלה הרבה יותר.

 

"כרגע אנו עומדים לפני פגישות קניינים ומקווים שחזוננו יתפשט כשמועה, מפה לאוזן, וזה הרעיון מאחורי המילה השנייה שמרכיבה את שם המותג. במקביל מתגבשת לה קולקציית קפסולה, שמתוכננת להימכר בארץ בעתיד הקרוב".

 

חגית: "השאיפה שלנו היא לבסס מותג בינלאומי שיפעל מישראל. יש לנו אמונה בכישרון הישראלי, ואין שום סיבה שתל אביב לא תהיה על המפה העולמית כמוקד קריאטיבי - אולי לא כמו ניו יורק, אבל כמו ברלין, שטוקהולם וקופנהגן.

 

"אם מעצבים הולנדים יכולים להציג בפריז, גם מעצבים ישראלים יכולים. נכון שאף אחד לא עשה את זה לפני ומדובר במהלך לא פשוט, אבל זה לא בלתי אפשרי. אמונה היא כבר חצי דרך".

__________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד במגזין GOstyle :