הדפסה
לכתבה באתר
כשהגננת עורכת סבב שמות ושואלת את ילדי הגן מה ירצו להיות כשיהיו גדולים, התשובות הפופולריות יהיו בוודאי רופאה, אסטרונאוט, שחקן קולנוע או מפורסם. ויש ילדים שיאמרו שהם רוצים לבנות בניינים. 15 שנים מאוחר יותר, כשהם ירצו להגשים חלום, אלפים מהם יגששו דרכם לקראת קריירה בעולם היצירה והתכנון - עיצוב פנים, עיצוב גרפי, אופנה או צילום, וגם אדריכלות.
מאות מועמדים ניגשים בכל שנה לבחינות הכניסה בחמשת בתי הספר הישראליים לאדריכלות, אך רק קומץ מבקשים להיות אדריכלי נוף: כ-20 סטודנטים בלבד מסיימים מדי שנה את מסלול ההכשרה בטכניון, המוסד היחידי שבו ניתן ללמוד כאן את המקצוע, ומצטרפים לחוג המצומצם של אדריכלי נוף רשומים. מכיוון שזה קרה גם השנה, נדחתה ההרשמה עד 20 ביוני כדי לאפשר למתלבטים של הרגע האחרון להתקבל. מבחני הכניסה ייערכו בתחילת יולי.
שוק עבודה תוסס
זו לא רק העובדה שבישראל משתלם יותר להיות אדריכל נוף (יש יותר ביקוש לאדריכלים, יותר פרויקטים ויותר כסף); זו ההשפעה האדירה על המרחב הציבורי, על איכות החיים ועל התרבות, שקשה למצוא בכל תחום יצירתי אחר. מספיק לחשוב על המחאה החברתית המתרחשת במרחב הציבורי: בחוצות העיר נישאים נאומים חוצבי להבות. אוהלים ממוקמים על המדרכות ובשדרות, צמיגים בוערים מגדירים מחדש את הכיכרות העירוניות שזוכות לתחייה מחודשת אחרי שהופקרו לטובת הקניונים - על עיצוב המרחבים המשמעותיים האלה אחראיים אדריכלי הנוף.
ולא רק עליהם כמובן: גם על שבילי האופניים, על הפארקים שבהם ימנגלו ביום העצמאות (רק השבוע פירסמנו כאן את פרויקט פארק שרון, לשעבר אתר הזבל חיריה), על הבריכות האקולוגיות, על טיילת בחוף הים, ועל כל גבעה ירוקה בקמפוס שמנעימה את זמנם של הסטודנטים בין ההפסקות. מספיק להיזכר לרגע בסנטרל פארק במנהטן, שנחשב לפרויקט מכונן בתולדות המקצוע, כדי להבין את משמעותו העצומה של אדריכל הנוף על ההוויה והתרבות של מטרופולין שלם.
אז מדוע כולם מעדיפים ללמוד אדריכלות "רגילה", מקצוע שכמעט אין בו עבודה? "אדריכלות נוף היא לעתים רבות שקופה, כשנמצאים בה היא מובנת מאליה" סבורה פרופ' טל אלון מוזס, ראש המסלול ללימודי אדריכלות בטכניון. "לעומת האגו האדריכלי שמאפיין עיצוב בניינים, הרי שבתכנון נוף האגו נדחק הצידה לטובת הציבור".
אדריכלים צעירים תרים אחר כל משרה פנויה. באדריכלות נוף המצב הפוך: מספר הפרויקטים בשוק גדול ממספר אדריכלי הנוף הפעילים. "העבודה במשרדים רבים מבוססת על סטודנטים. אנחנו 'מגרדים' עובדים ומעסיקים פעמים רבות גם ארכיטקטים והנדסאים", מתלונן רם אייזנברג, מעצב סביבה העוסק באדריכלות נוף זה כ-15 שנים.
אלון מוזס מעידה שרבים מהסטודנטים חדלים מלהשקיע בלימודים בשנים המתקדמות, מתוך ידיעה שהם ימצאו עבודה בכל מקרה. "אחת לכמה ימים מתקשר אדריכל נוף למזכירות החוג ושואל אם יש למחלקה תלמידים מומלצים לעבודה", היא מציינת. "הם כבר לא מחפשים בוגרים או סטודנטים בשנה רביעית. הם מוכנים להתפשר גם על צעירים יותר". הנה שתי דוגמאות עכשוויות לפרויקטים של אדריכלות נוף, האחד בתל אביב והשני בגולן.
קרית ספר, תל אביב
אחד השטחים הפתוחים האחרונים במרכז תל אביב, בבעלות מינהל מקרקעי ישראל והעירייה, היה אזור מריבה במשך 15 שנה. בסיס צבאי קטן עמד תקוע במרכז אזור מגורים ומשרדים (בין הרחובות לינקולן, קרית ספר וסעדיה גאון), והתושבים דרשו להקים בו פארק שכונתי לרווחתם - משום שבאזור לב העיר הסואן אין כמעט אף גינה. המאבק היה מתיש, אל מול לחצים של יזמי נדל"ן להקים חניון או להצמיח מגדלים במשבצת הקרקע הזו. כנגד כל הסיכויים – התושבים ניצחו והפארק אכן יוקם, על שטח של 12 דונם.
רם אייזנברג מתכנן את הפארק, והוא מדגיש ש"אדריכלות נוף, בשונה מבניין, עוסקת בממד הפחות פרקטי של החיים. בפארקים נפגשים, מכירים ומבלים, אלה הרבדים האנושיים של החברה". הפארק הזה תוכנן בשיתוף הציבור והוא יכלול גינה קהילתית, גינת כלבים, משחקי מים, בריכה ביולוגית, ערוגות צמחי תבלין וסתם מקומות בטלה ומנוחה. הפרויקט נמצא בתהליכי ביצוע מתקדמים.
פארק וולקני המחצבה - רמת הגולן
"אדריכלות נוף מתעסקת במקומות פרועים ופתוחים, מרחבים שבניינים לא יגיעו אליהם לעולם, כשקנה המידה לתכנון הוא עצום", אומרת ורדית צורנמל, שחושפת כאן פרויקט שייחנך באוגוסט בצפון רמת הגולן, שאותו תיכננה עם שותפתה, מיכל טורנר.
לא רחוק מהגבול הסורי, כשבאופק נראה קו התלים, הפרויקט ממוקם בשולי הר אביטל על שרידי מחצבת טוף נטושה. החור השחור הופך בימים אלה לפארק, במסגרת מיזם תיירותי משותף של הקרן לשיקום מחצבות, מועצת רמת הגולן ומשרד התיירות. המתחם חפור והכניסה אליו מתחילה בירידה במדרגות, המוגדרות מצד אחד על ידי רמפה לנכים, ומהצד השני באמצעות קיר תומך מבטון, מחופה גרנוליט בזלתית ומשתלב בסביבתו. על הקרקע גבעות נמוכות בצורת חרוט, המורכבות מהחומר שנערם במחצבה ויכוסו בהמשך בעשב מקומי. "דרך הקירות החפורים נלמדת ההיסטוריה הוולקנית של הרמה", מסבירה צורנמל.
ברצלונה וטורונטו כמשל
קו החוף הישראלי מצטמצם, יזמים רבים בונים לאורכו ומאבקים עזים על שימורו מתנהלים מתוך אמונה כי הים והחוף הם נכס ציבורי. שתי ערים בעולם כבר הגיעו למסקנה שקו החוף הוא יקר ערך, והן עוברות בשני העשורים האחרונים מהפך אורבני, גם בזכות החלטות עירוניות וממשלתיות שהפנימו כי קו החוף הוא תשתית לאומית. הפיתוח העירוני בערים האלה אינו מסתיים בריצוף רחוב כזה או אחר, אלא הינו חלק מתוכנית כוללת שמעניקה עבודה לאדריכלי הנוף ולמעצבים העירוניים.
בירת קטלוניה השוקקת שהפכה ליעד תיירות פופולרי עברה מתיחת פנים לקראת אולימפיאדת 1992, כשקו החוף הוגדר כחלק בלתי נפרד מההתחדשות העירונית. התהליך לא פסק מאז. האייקון המוכר ביותר על קו החוף של ברצלונה הוא טיילת ה-rambla del mar, גשר מחופה עץ המזכיר את גלי הים, בתכנונו של האדריכל Albert viaplana. השם אינו מקרי, משום שהטיילת היא המשכה הישיר של שדרת הרמבלה המפורסמת.
כעשור מאוחר יותר הוגדר מוקד חדש על קו החוף, לכבוד אירועי תרבות שהתרחשו ב-2004. אז החל להתפתח המפגש בין שדרה מפורסמת אחרת, הדיאגונל, לבין הים. פרויקטים נוספים המשיכו להתהוות ומתהווים לאורך קו החוף הים תיכוני, במקביל לשכונת אישמפלה, והם מייצרים קשר עכשווי בין שתי השדרות, העתיקה והחדשה יותר, כשלאורך הציר לא נוסעות רק מכוניות פרטיות אלא מתקיימת גם תנועה של הולכי רגל ורוכבי אופניים.
ערים רבות איבדו את המרכז העירוני שלהן אחרי מלחמת העולם השנייה, לטובת אזורי תעשייה ומסחר. כך קרה גם בטורונטו, שהיא המטרופולין החשוב ביותר בקנדה. ב-1999 החליט ראש הממשלה של מדינת אונטריו, כחלק מהרצון לארח את האולימפיאדה ב-2008 (קנדה לא זכתה כידוע), שפיתוח קו החוף של העיר יהיה משימה לאומית. כעבור שנה, דו"ח ממשלתי הגדיר תוכנית בת 25 שנה לפיתוח 800 דונם על שפת אגם אונטריו – יוזמה תכנונית ציבורית נדירה בהיקפה, שמוקדשת לציבור מתוך מגמה לקשור בין העיר לאגם.
אחד הפרויקטים הפופולריים שנחנך שם ב-2007 נקרא HTO Park - חוף ים עירוני המשיק לאזור העסקים, ממוקם על קו המים (Water front) ועוצב על ידי אדריכלי הנוף janet Rosenberg + associates בהשראת ציור של ג'ורג' סרה. הפארק נבנה על בסיס רציפי המזח ההיסטוריים ומבקש לקרב את האנשים ממרכז העיר לשפת האגם. הדיונות הירוקות מייצרות מראה אבסורדי כשרצועת חוף מלאכותית מעוטרת ב-42 שמשיות צהבהבות.
היכנסו לקריאה נוספת על הפרויקטים שהוזכרו בכתבה:
