לוחמה בשטח נשוי

חיים בזוגיות, נישואים ומשפחה, נתפסים פעמים רבות כהגשמה של כל המשאלות שלנו בתחום היחסים, אבל לא פעם, כשאנחנו נמצאים שם, מממשים את החלום שלנו, אנחנו לא מבינים איך יכולנו לעשות את זה לעצמנו, ולמה בחרנו לחיות עם האדם הזה, שיש לו דעות משלו ורצונות משלו, וכן, גם צרכים משלו, שאין שום קשר ביניהם לבין אלו שלנו.

חילוקי דעות הם חלק מהחיים, ופעמים רבות הם חלק בריא מן החיים: הם מעידים על כך ששני בני הזוג ממשיכים לשמור על האינדיבידואליות שלהם גם בתוך הקשר. מה שכדאי ורצוי למנוע, לפיכך, זה לא את חילוקי הדעות, אלא את ההסלמה שלהם לכדי ריב.

איך עושים את זה? איך נמנעים מלהיות תוקפניים כשיש חילוקי דעות? ואיך, להבדיל, אפשר לא לחוש מותקפים כשמישהו מבקר אותנו או חולק על דעתנו?

יוצאים לקרב

מקור המילה קונפליקט היא במילה הלטינית קונפליגרה שמשמעה דיון, לעתים קרובות לוהט, בו מובעות דעות מנוגדות. קונפליקטים מתקיימים ומתרחשים ברמה האישית, המשפחתית, הקבוצתית (בעבודה, למשל) והחברתית. הסיבות לקונפליקטים יכולות להיות מגוונות: מטרות שונות, סדר עדיפויות שונה, חוסר הבנה, וגם צרכים לא מסופקים.

רוב הזוגות לומדים להכיר את ההבדלים המהותיים ביניהם (כמו, למשל, ערכים שונים), לקבל ולכבד אותם בחיי היום יום. אבל הבדלים אלה עדיין עלולים להפוך לקונפליקט, למשל כאשר בני זוג נדרשים לפעול יחד, כצוות, בסיטואציה חדשה, שבהיותה כזאת, היא לרוב גם סיטואציה לוחצת. קונפליקטים יכולים להתרחש באופן יום יומי על רקע של צרכים שאינם נענים, כמו ויכוחים על מועד חזרה הביתה מהעבודה וכד'.

המקרה של קרן וגילי

קרן וגילי למדו במהלך שמונה שנות החברות והנישואים שלהם, לחיות בשלום עם חילוקי הדעות ביניהם. האהבה ביניהם הייתה גדולה דיה כדי לכלול גם את הקונפליקטים, והסיפור של כל אחד מהם מחייו הפרטיים עזר להתפתחות קשר יציב ובטוח. הקשיים התגלו כאשר בני הזוג החליטו לרכוש בית. קרן רצתה לגור בעיר וגילי חשב שילדים הם יוכלו לגדל רק ביישוב כפרי. הם הגיעו לטיפול זוגי מאחר שחששו שהעובדה שהם מתקשים לבנות או לרכוש בית יחד מצביעה על כך שגם לא יוכלו לבנות משפחה יחד.

אם כי חילוקי הדעות ביניהם לא הגיעו לממדים של "פיצוץ", כפי שסיפרה לי קרן, גילי נפגע מאוד מיחסה של קרן אליו. "כל בוקר אני קם ומרגיש מותקף, מושמץ, לא שווה. כאילו שאני כבר לא האדם האהוב שאיתו התחתנה, אלא איש כפר פרימיטיבי. היא לא מוכנה להכיר בעובדה שבתקציב שיש לנו אנחנו יכולים לרכוש דירה קטנטונת בעיר, אבל יכולים לקנות בית מרווח עם חצר, אם נתרחק משם".

קרן, למשמע דבריו של גילי, הגיבה במגננה שהיא למעשה מתקפה ואמרה: "אתה באמת מתחבר לצדדים שחשבתי שהשארת במושב בצפון; אתה גורם לי להרגיש כאילו אני מסרבת להתבגר, כאילו שלחיות עם פרות באחו תהיה הוכחה לכך שאני אוהבת אותך ומוכנה להתבגר איתך".

חילופי הדברים האלה הבהירו שאף כי גילי וקרן ביססו קשר מצוין בשנות החיים המשותפים שלהם, כרגע הם לכודים בחילוקי דעות שהסלימו עד כדי לוחמה. במצב כזה, שחילוקי דעות לגיטימיים הופכים לשדה קרב, קשה לתקשר. בני הזוג מרגישים שהם נלחמים על חייהם, האדרנלין מציף את הדם, והדבר היחידי שחשוב הוא כיצד לגמול ולנקום.

זה לא אתה זה אני

כללי הנימוס המקובלים חינכו אותנו שעדיף לשים את האחר לפנינו, אבל בתקשורת בזמן חילוקי דעות רצוי להתחיל משפטים דווקא ב"אני" ולא ב"את/ה". הנה ההסבר לכלל הזה ולארבעה נוספים, שאם יהפכו לטבע שני יעזרו לכם למנוע מדיונים להסלים למריבות.

• התחילו משפטים ב"אני" ולא ב"את/ה". זה אולי נראה רק עניין סמנטי, אבל בטריק הזה טמונה חוכמה פסיכולוגית. משפטים שמתחילים ב"את/ה" (ומיד אחריהם מגיעים בדרך כלל "תמיד" ואחריו "אף פעם לא") הם הפוגעים ביותר, כי הם עוסקים במתקפה כוללת על האישיות של בן הזוג. משפטים שמתחילים ב"אני", לעומת זאת, לא מחייבים את בן הזוג לעבור למגננה, לא מאיימים אליו, ומאפשרים לו להתפתח להקשבה ממשית. לו קרן הייתה אומרת "אני קשורה לעיר ורוצה לחיות קרוב למרכז, גם אם זה כרוך בקניית דירה קטנה", זה היה נשמע לגמרי אחרת לאוזן, אבל גם ללב.
  

• השאירו את חילוקי הדעות ביניכם. ריבים ליד חברים, ליד הילדים או המשפחה, מזיקים לכם ולסביבה שלכם: ריבים ליד הילדים ישאירו בהם צלקות, וריבים ליד חברים או משפחה לא רק ירחיקו מעליכם את הקרובים לכם, הם גם יסלימו את חילוקי הדעות ביניכם. "גיוס תומכים" לד שלכם במריבה, גורם לצד השני לחוש בודד ומושפל - וזה לא יכול לעזור לפתרון המצב.
  

• התרכזו בנושא. זה לא הזמן להוציא שלדים מהארון ולאוורר ריבים ישנים. המטרה שלנו היא לצמצם את הקונפליקט, לא להרחיב אותו, ולשם כך מומלץ "לבנות גדר" מסביב לעימות הנוכחי ולא לכלול בו נושאים אחרים.
  

• התמקדו בבעיה ולא בסימפטומים. חילוקי דעות יכולים להיות מיושבים בקלות רבה יותר אם מתמודדים עם הבעיה עצמה, ולא בתסמינים שהיא הספיקה לעורר. במקרה של קרן וגילי, למשל, היה חשוב להתמודד עם הפחד של שניהם מהשינוי שעומד להתרחש בחייהם. הניכור והתוקפנות היו רק הסימפטום, הביטוי החיצוני, לבעיה האמיתית, והיא זו שיש לטפל בה.
  

• ותרו על הצורך לנצח. גם אם הנושא חשוב לכם, סביר להניח שלא מדובר בעניין של חיים ומוות. התמודדות עם חילוקי דעות היא לא קרב "הורדת ידיים". אין שום סיבה שצד אחד ינצח או שאמת אחת תוכתר כאבסולוטית. במצב אידיאלי, שני בני הזוג ירגישו- בסופו של הוויכוח- ששניהם הרוויחו. קרן וגילי, לדוגמה, הבינו בסופו של דבר שבכל אחת מהאפשרויות הדיור שעומדות על הפרק הם יכולים לקיים את מה שחשוב להם: גילי הבין שאפשר ליהנות מהטבע גם בעיר (בחוף הים ובפארקים), וקרן הבינה כי מאחד שהיא עובדת בעיר, היא תמשיך להגיע אליה כמעט בכל יום. ברגע ששתי האופציות נראו סבירות, הלהט שנילווה לוויכוח נרגע, ולא היה עוד צורך במתקפות כוללות על בן הזוג. באופן זה, היה לקרן וגילי קל הרבה יותר לקבל החלטה משותפת, עמה שניהם הרגישו שלמים.
  

אי אפשר להימנע מחילוקי דעות, ולכן דרך וסגנון ההתמודדות איתם הם אלה שיקבעו אם הם יהפכו מקור לכאב ולתסכול, או אם יוכלו לשמש כמנוף להתפתחות אישית ולחיזוק הקשר הזוגי. אם במקום לבקר בתוקפנות, בני הזוג לומדים לבקש אחד מהשני, ואם הם לא שוכחים לנהוג בדאגה ובכבוד כאשר הם מעבירים ביקורת (כי הרי איש לא אוהב לשמוע שהוא כישלון), יש סיכוי טוב שהוויכוחים יתגלו כתהליך שמעשיר את חיי הנישואים ומוביל לאינטימיות ולהבנה רבים יותר.

___________________________________________________________________________________________________________

עוד בלאשה:

• למה אנחנו מצפים שנישואים יימשכו כל החיים?
• בדקו את עצמכם: מה הליבידו שלכם?
• כך תהיו הסקסולוגים של עצמכם
  

___________________________________________________________________________________________________________

שיטת הסנדוויץ'

אחת השיטות המומלצות להעביר ביקורת או להתמודד עם חילוקי דעות היא שיטת הסנדוויץ': במקום להאשים, מכניסים את משפט הביקורת בין שני משפטים חיוביים. הנה שתי דוגמאות: "אתה אבא נפלא. אני כל כך נהנית לראות אותך משחק עם הילדים, אבל יהיה נהדר אם תוכל לשחק איתם מוקדם יותר, ולא ממש לפני שהם הולכים לישון, כי אז קשה יותר להרגיע אותם לקראת השינה" (במקום: אתה תמיד מעורר את הילדים ממש לפני שאני צריכה להרדים אותם, אז תטרח לחזור מוקדם יותר מהעבודה").

"אני יודע שנשאר לך מעט זמן להתכונן ליציאה אחרי השכבת הילדים, אבל מאוד חשוב לי שנגיע לארוחת הערב הזו בזמן, אז אולי נתחיל היום להתארגן מוקדם יותר, כדי שיישאר לך זמן להתלבש ולהתאפר? את כל כך יפה." (במקום: "תמיד אנחנו מאחרים בגללך, למה תמיד לוקח לך כל כך הרבה זמן?").

במקום להתמקד בביקורת ובהאשמות, מכירים בצדדים החיוביים של האדם ושל המצב, מצביעים על הבעיה וגם מציעים פתרון.