כבר בתחילת הראיון הוא מספר בהתרגשות על הפגישה שהייתה לו עם לילית נגר. "יא אללה, איזו אישה!" הוא מתלהב. "אישה עם אופי, מודל לאיך שאישה צריכה להיות: קפדנית, פדנטית, פרפקציוניסטית. אין דברים כאלה".

 

>> לעוד אנשים מעוררי השראה, לחצו כאן

 

דודי פטימר, בן 27, נפעם מזמרות עבר בנות 79 כמו שרוב בני גילו עורגים לדוגמניות ולכוכבות ריאליטי - וההתפעמות הזו הפכה בשנים האחרונות לעיסוק שממלא את רוב זמנו. פטימר הוא היום אימפריה של שימור מוזיקה ישראלית, המציפה את יוטיוב ואת פייסבוק בשירים נשכחים, שרובם לא עלו על דיסקים ואף לא על תקליטים, ושהיו נכחדים מזמן אלמלא החליט לגאול אותם ולתת להם חשיפה. עד היום הוא העלה אלפי שירים, שאת חלקם אפילו המבצעים והיוצרים שלהם התקשו לזכור.

 

השבוע, למשל, שלף מתהום הנשייה שיר של שלמה ארצי מ-1976 בשם "קשה להיות ים":

 

 

שעות אחדות אחר כך הפגיז עם אחד השירים המשותפים הראשונים של הצמד המיתולוגי אהוד מנור ונורית הירש - "סנוניות", שדינה גולן הקליטה ב-1967:

 

 

לפני כחודש עורר התרגשות מיוחדת, כשערך לגולשים היכרות עם הזמרת לאה סיטין, אמה של נורית גלרון, וחשף ביצוע שלה ל"עץ הרימון" מ-1945:

 

 

מפעל נוסף שלו הוא "דודיפדיה", בלוג המכיל ביוגרפיות של אמנים המתבססות על ראיונות שהוא מקיים איתם. "יש אמני שוליים", הוא אומר, "שלא מעניינים את הציבור, רק אותי, אבל יש מוזיקאים שחשוב לתעד. חנן וינטרניץ, למשל, הוא מעבד חשוב. פיסי אושרוביץ' - שם אגדי: כל שיר בשנות ה-50 הוא עיבד. או יגאל חרד, הגיטריסט: למה אף אחד לא טרח לכתוב עליו בכלל? הוא הרי אגדה. אבל בוויקיפדיה אין כלום על האנשים האלה, אז כשכותבים את השמות שלהם בגוגל, מגיעים ישר אליי".

 

לחלק מהאמנים הוא מכין הפתעות. לחדוה עמרני השמיע שירים בביצוע אחיה מוני, ששירת בתזמורת חיל האוויר והופיע איתה בתחרות כישרונות צעירים. יהורם גאון נדהם לחזור להקלטות גנוזות שלו בלדינו. אחד הסקופים הגדולים של פטימר הוא אוסף שירים שהוקלטו ב-1963 בטייפ סלילים ביתי ושמעולם לא ראו אור, בביצוע להקת "הרמוניה", בה היו חברים אלברט כהן, יוסי דרום ונערה בת 16 בשם חנה דרזנר – שנתיים לפני שהפכה לאילנית. "אילנית לא האמינה", מספר פטימר. "היא אמרה לי: 'מאיפה הקרצת את הדבר הזה?'"

 

 

ואת כל זה הוא עושה "בלי כסף, בלי כלום", לדבריו; רק מתוך אהבה לנושא, שלא לומר אובססיה. "זה לא בא בקלות", הוא אומר. "חלק מהחומר שולחים לי אנשים שיש להם מאגרי הקלטות בבית, אבל אני צריך גם לחפש בעצמי. אם דני שושן אומר לי שיש לו הקלטה נדירה, והוא גר במודיעין, אז אני נוסע לשם. יש לי חבר שגר באילת, אז בשביל הקלטה נדירה אני אסע גם לאילת".

 

למה? מה יוצא לך מזה?

"אני פסיכי".

 

נמשכתי לפטפון

 

את המשיכה לאספנות בתחום המוזיקה קיבל בירושה מאביו, שטיפח אוסף של כ-250 כלי נגינה מכל העולם במקביל לעבודתו בעיריית תל אביב. בילדותו שמע בעיקר מוזיקה לועזית והעריץ את אלביס פרסלי. נקודת המפנה הייתה בגיל 15, כשהוא הלך ל"אוזן השלישית" וקנה את האלבום "איפה את אהובה" של יהורם גאון.

 

"זה התקליט שגרם לי לאהוב מוזיקה ישראלית. עוד באותו שבוע הלכתי ל'חור בשחור' וקניתי 20 תקליטים בעברית. לא דיסקים, תקליטים. נמשכתי לפטפון.

 

"באותה תקופה גם התחלתי להיות מעריץ שרוף של רן אלירן. משהו בו קסם לי. בעיקר אהבתי את הצמד שהוא הקים עם נחמה הנדל - רן ונמה. זה תקליט שחרשתי עליו. הייתי בן 16, ולא עניין אותי מה החברים שלי מהכיתה שומעים. מה הם שמעו, 'דוקטור תציל אותי'? אני אוהב גם את זה, אבל זה לא גרם לי ל'וואוו' הזה שגרמו לי השירים של ארץ ישראל הישנה - 'חמדתי' וכל אלה. איזו שפה! איזו הגשה! איזו תמימות הייתה בין רן אלירן ונחמה הנדל!"

 

 

מי יותר עושה לך את זה – נחמה הנדל או אסתר עופרים?

"וואוו! תשמע, בטח יגידו לך שלאסתר עופרים יש קול יותר יפה, כן? אבל לי נחמה הנדל תמיד גרמה לריגושים. אני מעדיף לשמוע אותה יותר מאשר את אסתר עופרים".

 

ישראל יצחקי או שמשון בר נוי?

"או-אה! טוב, תקשיב, אי אפשר להשוות, כי שמשון בר נוי שר יותר שירים מתורגמים, שהיו יותר פופולריים בחו"ל, וישראל יצחקי התחיל עם שירים כמו 'משמר הגבול'. אגב, גם אותו פגשתי. הייתי מעריץ שלו, צלצלתי אליו ואמרתי: 'ישראל, אני מעריץ שלך ואני רוצה לפגוש אותך ושתחתום לי על תקליט'. באתי אליו הביתה, והוא סיפר לי על הריקודים הסלוניים".

 

מוטי פליישר או ליאור ייני?

"אתה לא קולט. מוטי פליישר זה אחד שסגדתי לו. ברגע שקניתי את התקליט שלו, אמרתי: 'מה זה? כל שיר פצצה'. אני חרשתי את האמא של התקליט הזה עד שהוא נשרט וקניתי עוד אחד. אפילו ארגנו לי פגישה עם מוטי כשהוא היה בארץ באיזשהו ביקור. אמרתי לו: 'מוטי, זה כמו שאני פוגש את אלוהים'. הוא אמר: 'מי זה המטורף הזה?' אפשר להגיד שהוא היה אליל הנוער הראשון שלי, מושא הערצה. כמה חרשתי על הקליפ 'החיים היפים' מלהקת הנח"ל, שהוא באוטו עם אופירה גלוסקא!"

 

 

ברכה צפירה או חנה אהרוני?

"או-אה! חנה אהרוני, אבל זה תקופות אחרות. חנה אהרוני הייתה קצת אחרי. ברכה הייתה יותר חלוצה. אז מבחינת חשיבות, ברכה, אבל מבחינת קול, חנה".

 

הבקיאות המרשימה שהוא מפגין במיינסטרים לדורותיו היא כאין וכאפס לעומת השליטה שלו בשוליים. פטימר מסוגל לדבר שעות על דני ולין, בצלאל יונגרייז, גאולה זוהר, ירדנה הדר, אסתר גליל, שאול ישראלי. בעיניים נוצצות הוא סוקר את קורות חייהם של כל אחד מהאמנים הללו ומפרט את תרומתם לתרבות הישראלית, שברוב המקרים מסתכמת בהשמעה אחת ויחידה בפינה לשיפוטכם של הגל הקל. בין השאר, הוא סיפר לי בהתרגשות שסוף-סוף הצליח להשיג הקלטה של להקת "כאסח"; כשאמרתי שאני לא ממש מבין ממה הוא מתלהב, הסביר שמדובר בהרכב מטאל שפעל בתחילת שנות ה-80 וביצע את הקלאסיקה האלמותית "הבו לי קביים לנשמתי הצולעת":

 

 

שמים לי רגליים

הוא גר עם ההורים ביד אליהו, בחדר שנראה כמו מקדש לאמני עבר, ועובד לפרנסתו כמאמן כושר. חברה אין לו, "כי אין לי זמן לזה". אם מתפנה בלו"ז שלו שעה חופשית, בין קפה עם אלברט פיאמנטה לשיחת נפש עם עדנה גורן, הוא יוצא לפאב או לים עם חברים.

 

איך הם מתייחסים לתחביב שלך?

"תמיד חשבו שאני פריק, מוזר. עוד בבית ספר היו שואלים: 'מי זה הפסיכופת הזה ששומע יפה ירקוני במקום בריטני ספירס?' אבל זה לא מזיז לי".

 

החלום שלו הוא לערוך ולהגיש תוכנית מוזיקה ברדיו, והוא מתקשה להגשים אותו. "כולם מכירים אותי אבל לא מכירים בי. אנשים בכירים ברדיו מפנים אליי אמנים כדי שאשיג להם הקלטות, יודעים שאני טוב, אבל מתייחסים אליי כאל אאוטסיידר ולא נותנים לי עבודה. אני רואה שיש כל מיני אנשים, כל מיני מומחי מוזיקה, שגם כותבים טור על מוזיקה בעיתון, וגם עושים תוכניות מוזיקה ברדיו, וגם מביאים אותם לפאנלים בטלוויזיה שמדברים על מוזיקה. למה אותי לא מביאים? כי לא גדלתי כמוהם בברנז'ה הזאת? כי לא שירתתי בגלי צה"ל? מבחינת ידע אני לא נופל מהם.

 

"הרבה אנשים ניסו לשים לי רגליים כל השנים האלה. שמונה פעמים הורידו לי את הערוץ ביוטיוב, אבל עובדה שאני ממשיך, כי אין דבר שאני נהנה ממנו יותר ממוזיקה: להשיג הקלטות נדירות, לפגוש אמנים ולתעד אותם. יש אנשים שאומרים לי לא, ואז אני מתחרפן. כשיש מוזיקאי, מישהו מוערך, שאומר לי לא, אני אומר: 'למה לא? למה לא? אני בא לעשות לך משהו טוב, אז למה לא? מה אני כבר בא לעשות?' מרים אביגל אמרה לי: 'אני לא מעוניינת', ואני לא מבין למה, מה עשיתי? כולה אני רוצה לפגוש אותך ולעשות לך כבוד. מה, את לא רוצה שיעשו לך כבוד?"

 

אז אולי תנסה את אסנת פז.

"אותה אני באמת צריך לתפוס. זה באמת אתגר".

 

___________________________________________________________________________________________________________

 

 

עוד באנשים: