שלוש שנים אחרי שאמו, שונטל דנינו, עזבה את הבית כדי לחיות בשנטי בחושה בסיני, ג'ייסון דנינו-הולט (24), נטל מצלמה ונסע אליה לבקש תשובות. הוא לא התכוון לזה, אבל בסוף יצא לו סרט מרגש, אפשר לומר אפילו מטלטל, בעיקר בעבור אמהות שחשות שבויות בביתן בניגוד לרצונן, "בשביל הילדים". הסרט, "שנטי ומרטין" ישודר במסגרת פרויקט "ההורים שלי" בערוץ yes דוקו, ביום רביעי, 2.11, בשעה 22:00.

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

הפגישה המתועדת הייתה טעונה כמו שפגישה כזו יכולה להיות. האם (ששינתה את שמה רשמית במשרד הפנים לשנטי) מספרת לבן בהתרגשות איך ימים שלמים היא מירקה וסידרה את החושה שלה לכבודו, והוא מסרב להתרשם מהמחווה ונדהם לגלות שחייה מלאים, שלמים, מלאים אור ואהבה חופשית. עד כדי כך חופשית, שבאיזשהו שלב הוא מבקש ממנה לחסוך בפרטים "כי אני הבן שלך", והיא עונה לו: "אז תצטרך להחליט מי עומד מאחורי המצלמה, הבן שלי או הבמאי שלי".

 

לפעמים אני מרגיש שאני המבוגר האחראי

 

עד גיל 18 ג'ייסון גדל באשליה שיש לו משפחה אידיאלית, ושבין הוריו שוררת זוגיות מושלמת. כשאשליה התנפצה, המכה הייתה כל כך כואבת והכעס כה גדול, שהוא ואחותו אריאל, היום חיילת, ניתנו כל קשר עם אמם.

 

"הייתי נסער מאוד מהעזיבה שלה, שמבחינתי הייתה פתאומית", הוא מספר. "היא פשוט נסעה לחו"ל ולא הסכימה לחזור, על אף שאבא שלי היה מאושפז בבית חולים ואחותי הייתה רק בת 13. כעסתי שהיא לא חזרה לטפל בו, כי היא כאילו זרקה עליי מטען לא הוגן. היום אולי אפשר להגיד שכל הכבוד שהיה לה אומץ לעשות את מה שהייתה חייבת לעשות למען עצמה, אבל אז היו פה שלושה אנשים שהיו זקוקים לה, והיא לא ראתה אותם".

 

איזה קשר היה ביניכם בתקופה ההיא?

"ידעתי שהיא חיה בסיני, אבל לא היינו בקשר. יום אחד חברה אמרה לי: 'קח מצלמה וסע לסיני'. זה נתן לי כוח לעשות משהו שנמנעתי ממנו במשך שלוש שנים. יש במצלמה משהו שנותן הרבה ביטחון, סוג של מסך הגנה שהייתי זקוק לו, כי ידעתי שזו תהיה פגישה טעונה מאוד. אמרתי לעצמי שאני נוסע עם מצלמה, ומה שיהיה יהיה. כשחזרתי, כבר ידעתי שזה הולך להיות סרט".

 

מה קרה אחרי שלוש שנים שגרם לך לפגוש אותה?

"היה לי חשוב לשמוע מה קרה שם, למה זה נגמר, למה היא קמה ועזבה בפתאומיות. נסעתי לפתוח את תיבת פנדורה הזו, שנקראת החיים שלי".

 

מה הרגע שהיה לך הכי קשה בסרט?

"יש אנשים שרואים את הסרט ונקרע להם הלב עליה, ויש אנשים שרואים בסרט בן שמשתף את אמא שלו איך הוא מרגיש נוכח הנטישה שלה, והיא, בתגובה, מאשימה אותו שהוא ויתר עליה. כלומר, גם ברגע הזה היא ראתה רק את עצמה. ראיתי את הקטע הזה עשרות פעמים, וזה עדיין הכי כואב".

 

הסרט קרה מאליו. הוא ירד לסיני לצלם את הפגישה הטעונה עם אמו, ללא כל כוונה שזה יהפוך לסרט. בהמשך גילה שהיא תיעדה את חייה באדיקות ביומנים מפורטים, ואחר כך גם מצא ארגז וזו חמישים קלטות וידיאו משפחתיות, שמתעדות את מה שאימו מכנה "השקר הגדול של חיי".

 

בקלטות נראית משפחה מאושרת: אבא, אמא, בן ובת, שחיים בגבעתיים, הוא צייר מצליח, אדריכל במקצועו ובריטי במוצאו, היא עובדת סוציאלית בהכשרתה ועקרת בית בעיסוקה, שנולדה במרוקו, גדלה בקנדה ועלתה לארץ בגיל 18.

 

היא הסכימה מיד לככב בסרט על חייה?

"אמא שלי התמסרה לגמרי לעניין. היא רצתה שיספרו את הסיפור שלה, ואני מכיר את זה, כי גם אני קצת כזה. יש אנשים שהם דוקומנטריסטים, שמתעדים את עצמם באדיקות, ועובדה שהיא כתבה יומנים – הייתה תקופה שפרויקט חייה היה לקליד את היומנים שלה לתוך מחשב, כדי שמישהו פעם יגלה אותם ויכיר אותה באמת. היא תמיד אמרה לי שהיומנים שלה הם הירושה שלי, שיום אחד אני אדע הכול. מתברר שהיא לא הצליחה להתאפק והיום הזה הגיע מוקדם מהצפוי".

 

כשהיא עזבה היית בן 18, ניהלת קריירה מצליחה בלונדון ובכלל לא גרת בבית. איך זה שבכל זאת הרגשת ננטש?

"היא התחננה בפני שלא אשתמש בשורש נ.ט.ש, אבל אני אומר שנטישה היא לאו דווקא עובדה ביוגרפית, נטישה היא תחושה. כל החיים הייתי ילד של אמא, וככל שהקרבה בינינו הייתה חזקה, ככה תחושת הזרות הייתה מכאיבה יותר. למעשה, בתחושה היא כבר נטשה אותי פעם אחת, כשהייתי בן 14. היא התחילה לנסוע להודו לחודש-חודשיים בשנה, וזה גבל ממש בהחלפת זהות: היא החליפה לעצמה את השם, החליפה מלתחה, הפכה את הבית למין אשראם.

 

"בשלב הזה כבר הרגשתי שאיבדתי אותה, כי היא כבר לא הייתה האימא שהכרתי, אפילו הריח שלה השתנה פתאום. כשהיא עזבה, איבדתי אותה בפעם השנייה. ניתקתי איתה קשר כי לא הייתי מסוגל להכיל אותה בשלב ההוא. נורא נפגעתי ממנה".

 

אבל אתה מוכרח להודות שהיא אישה אמיצה.

"היא אישה אמיצה, זה ברור. היא טוטאלית. הנה, רק לפני שלושה ימים היא נסעה ליוון, כי היא הכירה מישהו משם באינטרנט והחליטה שהוא יהיה בעלה. זה בהחלט מעשה מעורר השראה, אבל זה גם כל כך ילדותי. לפעמים אני מרגיש שאני המבוגר האחראי. ברגע שהיא נישלה את העבר מעצמה והפכה להיות נפש חופשייה, קרה בינינו היפוך תפקידים. היא כל הזמן אומרת:' אני צריכה לדעת שאם קורה לי משהו, אתה פה בשבילי'".

 

ומה אתה עונה?

"שאני פה בשבילה, כמובן, אבל אני גם קצת מתקומם על בקשה כזו,כי למה היא שמה אותי בסיטואציה הזאת? זה אמור להיות להיפך".

__________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בלאשה:

__________________________________________________________________________________________________________________________

 

גיליתי כמה אני נחשק

 

ג'ייסון דנינו-הולט הצליח מהר ומוקדם. בגיל 15 הוא כבר הגיש את "זאפ לראשון", התוכנית לילדים ולנוער של הערוץ הראשון, בגיל 17 הוא הגיש תוכניות בערוץ "ניקולודיון" לצדה של רוני סופרסטאר, ובגיל 18 הוא קיבל את אחד הג'ובים הנחשקים בתעשיית הבידור, כמנחה ב- MTV אירופה, בימים שלערוץ היה ניחוח בינלאומי ומנחיו נחשבו לדבר הכי מגניב ו"קול" שיש בטלוויזיה. בן לילה הוא הפך מעוד נער אנונימי חולם בהקיץ לדבר האמיתי ולמושא ההערצה של עשרות אלפי בני נוער בארץ.

 

הוא גר בלונדון והגיש תוכניות מוזיקה בדיוק שנה, שלאחריה הוחלט בערוץ לוותר על פורמט ההנחיה. ג'ייסון חזר לארץ ויתר על השירות הצבאי, נעשה כתב מוביל בתוכנית של גיא פינס, תפקיד שהוא אוחז בו כבר חמש שנים בהנאה רבה.

 

הופתעת כשהתקבלת ל- MTV?

"מטאפורית התעלפתי כמה וכמה פעמים. הייתי ממש בסוף התיכון, לא הייתי מוכן נפשית, אבל באותה תקופה הייתי מפוצץ בביטחון עצמי, שחיפה על חוסר ביטחון בתקופת הילדות היותר מוקדמת. הייתי ילד שמנמן מאוד ונשי מאוד, הומו קלאסי. תמיד הייתי חלק מחבורת הבנות, שהתאכזרו אליי מאוד. לא הייתי ילד כאפות במובן הקלאסי, כי לא הייתי עם הבנים ולא הפרעתי להם, אבל האכזריות של הבנות לפעמים גרועה הרבה יותר".

 

כמה גרועה?

"בנות, את יודעת. זה רוע שאין לתאר. היו שם משפטי מוות כמו 'ברור לך שאתה מכוער, נכון?' או 'ברור לך שאף אחד לא אוהב אותך, רק שתדע'. זה קטלני. אומרים שמקור הטראומה האנושית הוא בלידה, ואני טוען שמקור הטראומה הוא בבית ספר יסודי. זה היה חסר רחמים".

 

מתי חוסר הביטחון הופך לביטחון עצמי מופרז?

"כשנחשפתי לעולם ההומואי וגיליתי כמה אני נחשק וכמה עניין מוצאים בי גברים. הבנתי שבניגוד למה שחשבתי עד אז, כנראה שיש בי משהו, שאמא שלי כנראה צדקה בכל זאת כשהיא אמרה לי כל הזמן שאני יפה".

 

מתי הבנת שאתה אוהב בנים?

"תמיד ידעתי, וההורים שלי זרמו עם זה ועודדו אותי להיות מי שאני. למשל, בגיל חמש רציתי ברביות והם קנו לי. הם שלחו אותי לחוג בלט כי זה מה שרציתי, וחסכו ממני את התחושה שיש להרבה מאוד הומואים, שמשהו אצלם לא בסדר, שיש בזה משהו דפוק. אצלי הכול היה ברור וטבעי מההתחלה. הרגשתי מיוחד, לא שונה. זה מה שאפשר לי לצאת מהארון בגיל 13. פשוט אמרתי להם שאני נמשך לבנים. למעשה, כשאני חושב על זה, מעולם לא הייתי בארון, כי מעולם לא הסתרתי את הנטיות שלי".

 

בשנה האחרונה הוא עזב את בית אביו בגבעתיים, ועבר להתגורר עם בן זוגו גלעד (32), בדירה במרכז תל אביב.

 

"גלעד עובד בחברת משקאות, הכי ניין טו פייב, והוא החמצן שלי והאיזון שלי. הוא אהבת חיי", הוא אומר בטרם הוא שולף את תמונתו מהנייד ומתמוגג מולי. "החיים שלי זה סחרור אחד גדול, והוא מכניס לי פרופורציה בחיים".

 

כמה זמן אתם ביחד?

"שמונה חודשים, אבל אצל הומואים זה נחשב הרבה יותר, סופרים את זה כמו שנות כלב", הוא צוחק. "יש בינינו משהו חזק ומיוחד. גלעד הוא מתנה אדירה. אני לא יודע מה עשיתי טוב בגלגול הזה או בגלגול הקודם, שמגיע לי כל הטוב הזה. לא מוצאים לב זהב כזה כל יום. והוא גם נורא חתיך. הוא נראה כמו שיח' ערבי. אני כנראה נשך לטיפוס הערסי, למרות שהוא לא לא ערס, כפרה עליו".

 

לאחרונה הצטרף לדוקו-ריאליטי "מחוברים", וכבר חודש הוא מצלם את עצמו לסדרה שהפכה לקאלט.

 

"אני בן אדם חושפני, אין לי בעיה עם חשיפה. מי שצילם במשך שנתיים את החיים של אמא שלו ואת היחסים ביניהם, מיותר לשאול אותו למה הוא הלך ל'מחוברים'. אני חושב שזה גנטי. זו הדרך היחידה להסביר את היכולת של אמא שלי להיחשף ככה".

 

יש לך קווים אדומים?

"לא. הקו האדום היחיד שיש לי זה שהחשיפה שלי לא תפגע באנשים אחרים".

 

הסרט לא פוגע באמא שלך באיזשהו אופן?

"לא, היא אוהבת מאוד את הסרט. היא אפילו התבאסה שקרו כל כך הרבה דברים בחיים שלה במהלך הצילומים, שלא נכנסו לסרט".

 

ואבא שלך לא נפגע מאיך שהוא מוצג בסרט?

"היה לו הרבה פחות קשה ממה שהוא חשב שיהיה. הסרט לא צהוב בכלל, הוא לא מתעסק ברכילות של הזוגיות שלהם, אלא רק באמת שלה".

 

סלחת לה?

"סלחתי לה מזמן. אומנם לא היה קל להיות הבן שלה, אמנם לא היה פשוט להתגבר על הכעס והכאב, אבל בסופו של דבר היא אמא שלי".