תצוגת הדפסה של -- המעצבת שחולמת להלביש את ונסה פאראדי

באישיותה הססגונית והכובשת של המעצבת קרן אבידר-דבוטין, כמו בדגמיה, יש שילוב של התנהלות ישראלית עם איכות ופאסון אירופאיים, ולא במקרה הדבר: קרן נולדה בצרפת ועלתה ארצה עם אמה בגיל שש. כבר כשהייתה בת שלוש אחזה לראשונה בזוג מספריים וגזרה בתום לב בד יקר שהיה שייך לסבתה, תופרת עילית ירושלמית. היא החלה לתפור שמלות לבובות שלה וכן בגדים לעצמה, כיוון שהייתה ילדה גבוהה מן הממוצע ולא מצאה בגדים שהתאימו למידותיה.

למרות שעלתה לארץ בגיל צעיר, היה מי שדאג לשמר את הסגנון הפריזאי בארונה. סבתה מצד אביה הייתה אישה מלאת סטייל שנהגה לקנות בבתי אופנה צרפתיים כדוגמת איב סאן לורן ולקרואה, וסבה הוא צאצא של שושלת חייטים צרפתית מכובדת - קוקו שאנל בכבודה ובעצמה למדה תפירה באחד מבתי האופנה שהיו בבעלות המשפחה. יותר צרפתי מזה אי אפשר להיות.

כמו כל מי שחולם על עיצוב אופנה, גם קרן פנתה ללימודים בשנקר. במהלכם היא התמחתה בשיווק ובקניינות וכלל לא הייתה בטוחה שפניה מועדות לפתיחת מותג פרטי לאחר מכן. "כשסיימתי את הלימודים הייתי מבולבלת. טסתי לשנה לניו יורק ולאירופה לטיול ולחיפוש עצמי. הייתי צריכה זמן לבד עם עצמי כדי להבין מה אני רוצה. כשחזרתי ארצה התחלתי לעבוד כמעצבת גרפית בגוטקס. העבודה התנהלה היטב, אך היה לי קשה עם ההרגשה שאני 'בורג במערכת'. עבודה במשרד משמונה עד חמש זה ממש לא בשבילי.

"עזבתי את העבודה והתחלתי לייצר חולצות מודפסות, טרנינגים ואביזרים לנעליים. העשייה הזאת נבעה מצורך פנימי, אך זה לא הספיק מבחינה כלכלית, אז התחלתי למלצר - צעד שהיה מאוד קשה לי מנטלית. לאחר כמה חודשים ועם הרבה שכנועים מצד אמי, פתחנו את המותג בהשקעה גדולה. הסטודיו היה ממוקם ביפו ואת המכירות היינו עורכות בדירה ברמת אביב, כי הסטודיו לא היה ראוי לאירוח לקוחות. לאט לאט התפתחתי, שכרתי שירותי יח"צ שדחפו אותי קדימה והיום אני כבר מקבלת את לקוחותיי בסטודיו החדש שלי ברחוב אחד העם".

מהם מקורות ההשראה שלך ועד כמה משפיעים שורשייך הצרפתיים על סגנונך?

"פעם בשנה אני נוסעת לדרום צרפת, מתנתקת מהכול, מטיילת ומקבלת השראה מהאווירה, מהאוכל, מהמוזיקה. כשאני חוזרת לארץ וניגשת לעצב, כל מה שספגתי בטיול פורץ ממני וגורם לי ליצור. אינני יכולה לשים את האצבע על משהו ספציפי ולתת לזה שם, זה פשוט יוצא ממני וקורה לבד. אני מעצבת קולקציה אחת בשנה, אשר יוצאת באביב, ואחר כך מטפטפת בהדרגה דגמים נוספים וחמים יותר לקראת החורף".

איך את מסבירה את ההבדל בין הקולקציה הראשונה שלך, שהייתה יותר מחויטת ו"לבושה", לעומת הקולקציות האחרונות שלך, שהן יותר נינוחות ורכות?

"ההבדל נוצר בעקבות התפתחות טבעית והקשבה ללקוחות. כשפתחתי את העסק הייתי מוכוונת לקהל ספציפי, ועם הזמן למדתי גם את הצרכים הנוספים שלו. המשכתי להתפתח בהתאם וגיליתי שהקהל מגיב בחיוב ובאהבה. הקולקציה היא הרחבה ביותר והצעירה ביותר שהוצאתי עד כה, אך גם קהל הנשים המבוגרות יותר מפרגן. בקיץ הזה עיצבתי בין היתר גזרות אובר־סייז, שמלות יותר קז'ואליות ונשיות, מכנסי משי עם פנסים ומכנסי סיגר. גם הצבעוניות מגוונת וכמעט לא פסחתי על אף צבע. לאחרונה אף הורדתי מחירים מתוך צורך אישי לראות את הפריטים שלי על יותר נשים ברחוב. כמובן שאינני מתפשרת על איכות הבדים והתפירה, וזה מה שגורם ללקוחות שלי לחזור אליי שוב ושוב".

מתי נזכה לראות אותך בחנות משלך?

"אני מאוד רוצה חנות משלי, אך זה לא עומד על הפרק כרגע מטעמים כלכליים. אחרי הניסיון ב'דרס קוד' (אירוע אופנה) התעורר בי החשק לפינה משלי. האזור שאני נמצאת בו קורץ לי ואני אוהבת אותו, אם כי אינני יודעת כרגע איפה הייתי פותחת את החנות. יש לי גם שאיפות להתפתח לצרפת, אך חשוב לי יותר להצליח קודם בארץ. יש בעיניי משהו מקסים בלהצליח פה, בבית שלי, איפה שאני כל כך אוהבת לחיות".

מיהם המעצבים הבינלאומיים האהובים עלייך?

"המעצב שאני הכי אוהבת בעולם הוא אלבר אלבז. הוא כישרון מדהים והעבודה שלו מדהימה. לנוון הוא מבתי האופנה הבודדים מהזן הצרפתי הישן והטוב שעדיין קיימים במלוא הדרם, ועצם העובדה שהצרפתים עצמם ממשיכים לפרגן לו גם היום מעידה רבות על המותג. אני גם מאוד אוהבת את קארל לגרפלד ואת עבודתו בשאנל ובפנדי וכן את בית האופנה הרמס. יש לי טעם צרפתי־אירופאי מובהק. בארץ אני מאוד אוהבת את אניה פליט ואלון ליבנה, כי הם מביאים לעיצוב משהו משלהם".

את מי את מפנטזת להלביש?

"בצרפת אני חולמת להלביש את מריון קוטיאר, ונסה פאראדי ושרלוט גינסבורג. בארץ הייתי רוצה להלביש את סנדרה שדה, שהיא שחקנית מעולה בעיניי. הייתי שמחה להלביש גם את קרן מור ואמילי קרפל. יש לי רשימה מכובדת של סלבס שלובשות את הדגמים שלי, ובהן יאנה גור, גילת אנקורי, מלאני פרס ויעל פוליאקוב".

יש פריט שלך שאהוב עלייך במיוחד הקיץ?

"אני מאוד אוהבת את גופיות המשי שלי. יש לי גם חולצת פסים ממשי שאני חורשת עליה, ואני לובשת גם את כל החצאיות שלי מהקולקציה הראשונה. את הדגמים בעיצובי אני משלבת עם פריטים של רשתות כדי ליצור מראה לא מתאמץ. אין לי שום דבר נגד רשתות, יש מקום לכולם, למרות שמדובר באיכויות אחרות ובמחירים אחרים. אני לא יכולה ללבוש רבים מהדגמים שלי כי אני גבוהה מדי, אבל אני מקווה שהעונה אמצא זמן לגזור אותם לעצמי לפי המימדים שלי".