הדפסה
לכתבה באתר
20:00 החתונה של קרן
"בקרוב אצלך", אומרת קרן כשאני נותן לה חיבוק בכניסה. מנסה לא לפגוע לה באיפור. ובתסרוקת. ובסיכות שמחזיקות לה את השמלה. "אני לא מבינה איך בחור כמוך עוד לא מצא כלה".
20:30 אני מוצא את עצמי עומד ליד החופה בחתונה של גרוזינים. בין שיר הכניסה לשבע ברכות, אני חושב על זה שאני עדיין רווק. פאק, אפילו גרוזינים מתחתנים. עוד ארבעה חודשים ימלאו לי 30. זה בערך שלוש שנים יותר מהגיל שבו חשבתי שאתחתן.
אני מסתכל סביבי ורואה לא מעט נשים יפות. מאחורי כל אחת מהן יש גבר שמחבק אותה בזווית מתרפסת. והם עומדים שם, זוגות זוגות, מסתכלים על החתן והכלה ומתרגשים. אני יותר מהורהר מנרגש, חושב על זה שבחמש השנים האחרונות הייתי ביותר מ־100 חתונות של חברים. זה התחיל בחברים דתיים מהצבא, המשיך בחברים שנמצאים בזוגיות עם אותה הבחורה מהתיכון ונגמר בחברים שאין דרך להכליל אותם. כאלה שסתם רצו להתחתן לפני גיל 30. כמוני.
הזקן ההזוי התורן ממלמל את הברכה האחרונה של החופה, הרבי משחיל עוד כמה מילים, ואז כולם רצים לחבק את החתן והכלה. אני עומד שם, עדיין על הדשא, מסתכל על העדר שמתנפל על הזוג המאושר ומתחיל ללכת לכיוון השולחן שלי. הם לא יזכרו שלא חיבקתי.
מהניסיון שצברתי בחתונות, הגעתי לכמה מסקנות גורפות: אם יש על השולחן בקבוקי אלכוהול שהם לא יין, אז במקום בופה תהיה הגשה לשולחנות. אם האבא של החתן יוציא יותר מדף אחד כשהוא רוצה להקריא את הברכה שלו, אז לא יהיו הרבה ריקודים. אם חברות של הכלה יכינו שיר, אז אתה הולך לשמוע רצף קלישאות מתחרזות וגם איזה פרט מידע מביך על הכלה שהעדפת לא לדעת. אם הן לא מתל אביב, החברות של הכלה יוסיפו גם ריקוד מתאים. אם יש פחות מ־50 אחוז אשכנזים, אז בשלב מסוים החתן והכלה יונפו על כיסאות ברחבת הריקודים. וכנראה גם שמישהו שם ירקוד עם מטפחת. אם יש ילדה שמנה שרוקדת, אז אחרי שלושה סיבובים של ריצת אמוק עם בלון קשור לפרק היד שלה, היא תימרח על הרצפה. אם המלצרים עם כיפה, אז לקינוחים לא יהיה טעם.
___________________________________________________________________________________________________________
עוד סינגל מאלט:
___________________________________________________________________________________________________________
כשאני מגיע לשולחן שלי, אני מגלה שיחד עם החברים יושב גם זוג מבוגר. לגבר יש רק שן אחת והיא מזהב, והאישה צעירה ממנו ב־15 שנה. מההבעה על פניו אפשר להבין שאם היא הייתה מרשה לו, הוא היה מעדיף לבוא עם טרנינג.
או בצק פילו?", צועק עליי מלצר שמן. אני מסתכל על בקבוקי האלכוהול שהם לא יין וכבר לא מחפש את הבופה. "בצק פילו", אני עונה. ממשיך להקפיד לא לאכול דברים מתים בצורה החיה שלהם. שלוש בירות ובצק פילו אחד אחר כך, אני כבר על רחבת הריקודים, מתלבט אם ללכת על נחשי הגומי שליד הבר או על הבלונדינית עם השומה שליד הכלה. חמישה נחשי גומי ומבט מעמיק אחד בשומה עוזרים לי להבין שעשיתי את ההחלטה הנכונה.
אחרי האלכוהול, הריקודים, המנה העיקרית והשיחות על העבודה החדשה, אני חוזר אל השולחן שלי. הזוג המבוגר עוד שם, בדיוק עם אותה ההבעה. הם לא דיברו כל הערב. היא כנראה ממש רצתה גבר עם מצב דנטלי טוב יותר. הוא כנראה ממש רצה את הטרנינג שלו.
"החיים זה מה שקורה כשאתה מתכנן תכניות אחרות", אמר פעם ג'ון לנון. הלהקה ששרה ברקע אומרת עכשיו דברים אחרים לגמרי. בתכניות שלי הייתי צריך להיות נשוי בגיל 30. גם התכניות של הזוג שיושב פה לידי בטח נראו אחרת. בינתיים אני מתכנן תכניות אחרות ומנסה להבין איך זה שבחור כמוני עוד לא מצא כלה.
איור: גיא חרל"פ
