לפי כמות האנשים שנעצרים לבהות במודעות התלויות בחלונות הראווה של משרדי התיווך הרבים בפלורנטין, נראה שלמדריכי סיורי הגרפיטי כדאי להוסיף לפורטפוליו שלהם גם סיורים מודרכים באתרי הבנייה בשכונה. עד שמישהו מהם ירים את הכפפה, מוגש לחובבי הנדל"ן, סיור וירטואלי במעבדה החיה להתחדשות עירונית.
היות שמדובר ביותר מ-30 פרויקטים בעבודה, הסיור יתחלק לארבעה פרקים: בניינים קרובים לאכלוס בלב השכונה ובסביבותיה; פרויקטים שנמצאים בשלבי בנייה כאלה ואחרים; פרויקטים שעומדים עוד רגע להתחיל; ולקינוח: תוכניות שכבר נראות באופק, אבל ייקח להן עוד זמן להתממש.
מכיוון שקשה להישאר אדיש בתהליך התחדשות אינטנסיבי כל כך, שלובות בסיור גם חוויות ותובנות מחיי היומיום במעבדה.
פרק א': תכף מזמינים מוביל
עשרות, אם לא מאות, דיירים מאושרים יכנסו בחודשים הקרובים לשמונה בנייני מגורים שבנייתם כמעט נשלמה ברחבי השכונה וסביבותיה. שמחת הדיירים על כניסתם לדירה חדשה תגבר בוודאי על העניין שיגלו, אם בכלל, בתהליך ההתחדשות העירונית ובשינויים שהוא מחולל במרקמה של השכונה הכי מיוחדת בעיר. כמו שזה נראה ברחובות, ספק אם אפילו אדריכלים מחויבים לנושא הזה ברצינות. כך או כך, השכונה משנה את פניה בקצב.
הבניין החדש בקצה המערבי של רחוב לוינסקי יכול היה לקום בכל מקום. הוא אינו מספק, ולו רמז, לקרבתו לשוק לוינסקי החי והסואן בחלקו המזרחי של הרחוב המוכר והמתויר. מבט אל שכנו (המאוכלס כבר), ממש מעבר לרחוב, מעורר תהייה: רגע, מתי עברנו למודיעין?
גם מבט אל שכניו של הבניין החדש, מצפון, ממערב וממזרח, לא מעודד, אלא בעיקר מספק עוד הוכחה לאופיו של השינוי המתחולל כעת מעל ראשי התושבים הוותיקים ובעלי העסקים החיים ועובדים בשכונה:
מגדל ליבר, אגב, זה שמציץ בתמונה מאחור, מרוחק רק כמה צעדים צפונה מרחוב לוינסקי, מעבר לדרך יפו, והוא כבר מאוכלס:
וגם ממחיש את אחד מפירות ההתחדשות: פער מעמיק לא רק בין ישן לחדש, אלא חמור יותר - בין מי שאין לו למי שיש לו:
גם בקצה הדרומי של השכונה, מעט מעבר לגבולותיה הרשמיים, מרקיע שחקים בניין שכמו נחת ממקום אחר, ויכול היה לנחות בכל מקום אחר:
כאן לפחות ניכר מאמץ לא מקובל, אך בהחלט מבורך, לטפח גם את הסביבה:
הזדמנויות כאלה לא נפלו בחלקם של הבונים בסמטת אלוף בצלות. הסמטה, שמתחילה כמגרש חנייה רחב על רחוב הרצל, הופכת לצרה במיוחד בקטע שבין רחוב השוק לרחוב נחלת בנימין:
בקצה אחד של הסמטה הצרה צמח, בחסות תמ"א 38, בניין אחד באופן די אורגני, שלמרות הגבהתו משתלב בסביבתו:
בקצה השני של הסמטה, סמוך לנחלת בנימין, נדחס בניין שני, שיתאים למי שלא מחפש נוף יפה מהחלון:
לצלילי שיר המרפסות החביב של ע.הלל ("מרפסת מול מרפסת, אל בוקר טוב פורצת, שלום וד"ש פורשת, זו עיר של מרפסות"), נצעד, כמו שמבטיחים מדריכי הטיולים, לבית חדש נטול מרפסות בחזיתו הקדמית (וזה לא החיסרון היחידי שלו):
לבניין, שזכאי לתואר "המוזר בעיר" (שלא לומר המכוער בה), יש חזית בולטת במיוחד לרחוב, ולא רק בולטת במיוחד, גם נמוכה במיוחד. עוד לפני שנחנך, אחת מפינות החזית נפגעה, ומותירה רושם שהיא עשויה מנייר:
בהמשך הרחוב, מעט צפונה, צמח בניין גדול ומדורג (משמונה עד ארבע קומות):
וכמו פרויקטים אחרים, הזוכים למיתוג שיווקי של יזמי נדל"ן הלהוטים למכור דירות, גם המדורג זכה. והוא נקרא:
אם כבר מדברים על נחלות בפלורנטין, לאדריכל שמעון מרמלשטיין יש בהן תפקיד מרכזי. מרמלשטיין תכנן בעשורים האחרונים, ומתכנן כיום, בניינים רבים בשכונה. אחד מהם, חדש-חדש, ראוי למחיאות כפיים. הוא מצליח לכבד את השפה המקומית, ההיסטורית, וכמו מכריז בגאווה: "אני מכאן":
הבניין השני בתכנונו של מרמלשטיין, שכבר קרוב לאכלוס, קצת יותר צנוע. הוא ניצב בשטח שהיה בעבר בידיה של ענבל אור, אך שנים לא קרה בו דבר עד שעבר לידיים אחרות:
לאדריכל מרמלשטיין עוד נשוב בהמשך יותר מפעם אחת. ולפני שנעבור לחלקו השני של הסיור, נחנה רגע להתבונן בתופעה מקורית. ייחודה של ההיסטורי של פלורנטין היה בעירוב שימושים: בשילוב של מגורים, מסחר ומלאכה. היות שמלאכה מפרנסת כיום פחות משכר דירה, בתי מלאכה בסמטאות הקטנות מוסבים, פה ושם, לדירות מגורים. הטרייה שבהן נראית כך:
וטרייה קצת פחות נראית כך:
כעת אפשר לעבור לפרק ב' במסע, אל הבניינים המצויים בימים אלה בשלבי בנייה. וכאלה יש 15.
פרק ב': הך פטיש, עלה וצנח
בצד המזרחי של שדות ושינגטון, כמעט מול הבניין הגמור של מרמלשטיין, הולך ונבנה עוד בניין בתכנונו:
למרגלותיו של זה עדיין נחים מדי פעם נזקקים; קורבנות עצובים של הסיבות הידועות (מחסור כלכלי, אלכוהול וסמים):
לבנייה יש גם מחירים, לא פיננסיים, שהתושבים נאלצים לשאת, בעל כורחם. איזה מחירים? תנועת משאיות וכלי עבודה כבדים ברחובות הצרים, מחסור כרוני במקומות חנייה, מדרכות שבורות או חסומות למעבר, רעשי קידוח והלמות פטישים, עגלות פסולת בניין שמתמלאות בזבל, אבק אינסופי, ולפעמים גם נזק לשטחים ציבוריים. הריסתו של הבניין החמוד הזה, למשל:
לטובת בנייתו של זה:
חיסלה כשליש משטח גן השעשועים הקטן והמוצל הסמוך אליו, ובמהלך העבודות נפגע אנושות עץ אחד לפחות.
בהמשך אותו רחוב נבנים עוד שניים על חורבות בתים נמוכי קומה שנהרסו. אחד הוא זה:
והשני הוא זה:
הבניינים החדשים נראים, בתקופת ההתחדשות הזו, גדולים על סביבתם, מתנשאים מעליה, או תקועים בה בגסות. בניינים עם אופי ייחודי, שנבנו במאה שעברה, מוחלפים כיום בבתי מגורים סטנדרטיים, כמו משוכפלים. ברחוב הרצל, בבניין שפעלה גלריה "משונע" - פצצה של יצירתיות ושמחת חיים - כבר יוצקים במרץ:
כדי להקים את זה:
מזל שהבניין ברחוב בן עטר פינת דרך שלמה נבנה על חורבותיו של "סטאר", מגרש למכירת מכוניות משומשות. ממגרש ריק יותר קל להיפרד:
עד כאן הבניינים "הקטנים" שנבנים בימים אלה. כעת עוברים למפלצות. הגדולה שבהן היא:
הפרויקט שקם על חורבות שוק העליה, בתכנון ישר אדריכלים, כולל שלושה בניינים עם כ-230 דירות. שניים מהבניינים יהיו בני שמונה קומות, אחד בן 12 קומות (עם דירות עירוניות להשכרה בת השגה). בשטח, שמתפרס ברחוב צ'לנוב, בין רחוב מטלון לרחוב ולפסון, החלו החפירות:
לטובת הפרויקט הגדול והמיוחצן מאוד (כלי התקשורת פרסמו שעברי לידר, מירי מסיקה ומוקי כבר רכשו בו דירות) נסגר קטע מרחוב וולפסון לתנועת כלי רכב; וכחלק משיווקו האגרסיבי של ה-F הזה הופץ בכל פינה בשכונה ועל דלתות הדירות פלייר יומרני:
היזמים חובבי האמנות לא מתביישים להשתמש בסגנון הגרפיטי - אחד ממאפייניה המובהקים של השכונה ההולכת ונעלמת - לקישוט הגדרות בשטח הבנייה שלהם. אך להדפסה על הגדרות בחרו, משום מה, דווקא מפלצות זועקות:
אולי אפילו הן אחוזות בהלה מגודלו של הפרויקט הכתום הזה, שמגדיר את עצמו:
כתום, אם מותר להתפלסף רגע, הוא גם השחור החדש, כלומר כלא; והיה גם צבע ההתנתקות. אולי זה רמז לבאות, אך סביר יותר - מקרה מצער של חוסר מודעות (למרות היומרות האמנותיות).
מכל מקום, מפלצת נוספת, פחות גדולה, צומחת בפינת הרחובות הרבי מבכרך ואברבנאל. בתי המלאכה שפעלו כאן שנים נדדו הלאה כבר בסוף השנה שעברה, והשנה נהרסו המבנים הוותיקים והריקים:
במקומם יצמח בניין מגורים - 10 קומות, 37 דירות. השלט מבטיח דירות בוטיק, פנטהאוזים יוקרתיים, ובקומת הרחוב סניף של רשת בתי קפה צפונית. נהדר, כך גם כאן אפשר יהיה לשתות אספרסו יותר ביוקר:
עצירת ביניים: תוספת כל כך גדולה של דירות ודיירים, בצפיפות כזאת, מעוררת ספק ביכולתן של התשתיות לעמוד בעומס. קצב הטיפול בהן ואיכותו לא ממש מרגיעים. שדרוגו של רחוב השוק, לדוגמה, נמשך כבר למעלה משנה וחצי, והעבודות לא נראות אפילו קרובות לסיומן:
וממשיכים בדרך: אם לא די בבנייה בלב השכונה, גם בהיקפה, ממזרח ומדרום, הולכים ונבנים בימים אלה שישה פרויקטים, שניים מהם גדולים. אחד מהגדולים הוא פרויקט בתכנונו של אילן פיבקו (מי שהביא לשכונה את רביעיית פלורנטין ומתכנן בה פרויקטים נוספים).
הפיבקו החדש בדרום רחוב הרצל (פינת רחוב רבנו חננאל), קם על שטח שבעבר היו בו מגרש חנייה ותחנת דלק. באחרונה החלו שם העבודות להקמת שני בניינים בני 160 דירות. השלט באתר מגלה איך ייראו הבניינים, אך לא מספר מה יעלה בגורלו של בית הבאר שבשטח:
בית באר נוסף, שהוכרז לשימור מחמיר, שורד סמוך לפרויקט הגדול השני בסביבה, ברחוב חזנוביץ' 10-12ובתכנון בר אוריין אדריכלים. רחוב חזנוביץ' הקצר, שמחבר בין דרך שלמה לרחוב הקונגרס, צר מאוד. כדי לאפשר את הקמתם של שני מבני המגורים שבהם 91 דירות (קשה לתאר במלים כמה הבניינים גדולים על סביבתם) נסגר הרחוב בחלקו לתנועת כלי רכב, ונותר בו רק מעבר צר להולכי רגל:
הבנייה באתר, שזולג מצדו השני עד לרחוב שיבת ציון (רחוב קטנטן המתחבר לרחוב צ'לנוב), מצויה כבר בשלב די מתקדם:
ועל פי מודעה שנתלתה ברחוב לפני שנה ויותר, די ברור שגם כאן ייהנו בעלי האפשרויות מברכת שחייה פרטית:
ממזרח לשכונה, נבנים גם בניינים פחות בומבסטיים: שלושה ברחוב הקונגרס ושניים ברחוב מסילת העולים. אחד מהשלושה שנבנים ברחוב הקונגרס, בית מספר 6, היה בעבר מבנה ציבור - בית איגודן לתשתיות איכות הסביבה, שנקרא על שמו של יצחק כספי ז"ל, יו"ר האיגוד וסגן ראש עיריית תל אביב. כעת מוסב המבנה לבית דירות (במיתוג הקרתני: East Village). לוח הזיכרון לכספי ז"ל, שהיה תלוי על קיר הכניסה, הוסר ללא זכר. "מה שהיה אתמול נר" כתבה כבר מזמן יונה וולך.
הבניינים החדשים ברחוב מסילת העולים נבנים במספר 8 ובמספר 3-5 ברחוב:
הבניין הכפול במספר 3-5 יקום מול בית הספר "ביאליק", שבו לומדים בעיקר ילדי פליטים. רשעים מיהרו להכתים את הגדר שמקיפה את אתר הבנייה, ממש מול עיני הילדים, בכתובות מחליאות:
וגם:
ההתחדשות המואצת מעמיקה פערים, ולא מקררת את המים בסיר הלחץ החברתי. הגדרות הן רק סימן.
פרק ג': חדשות בהריסות ושיעור בשפת הסימנים
החוק מחייב להקיף אתרי בנייה בגדרות פח, והקמת גדר היא אחד מהסימנים הראשונים לחימום מנועי הדחפורים. על הריסתו הצפויה של המבנה הגדול בפינת הרחובות הרצל, מטלון, כפר גלעדי, שאכלס בעיקר חנויות צעצועים ופיצ'פקעס, סיפרתי באחרונה. ימים אחדים אחר כך הותקנו סביבו גדרות הבשורה:
כאן, אגב, נוספו עליהן מיד ציורים לגמרי תמימים:
במקום עתיד לקום עוד בניין בתכנון בר אוריין אדריכלים - בית מגורים בן שבע קומות עם 44 יחידות דיור (40 מהן דירות סטודיו), שבע חנויות בקומת הרחוב, חניון תת קרקעי (52 מקומות חנייה); ועל פי ההדמיה, באתר האינטרנט של היזמים, גם לובי וחדר לשומר. ההריסה בוצעה במהלך שני לילות השבוע:
הריסה היא חוויה מטלטלת. מרבית הבניינים החדשים, שנבנים במסגרת תהליך ההתחדשות, לא נבנים בשטח פתוח וריק, אלא על חורבות בניינים ישנים, והריסה היא לא רק רעש ולכלוך, יש לה גם ממד אמוציונלי. בבוקר, אחרי ליל הדחפור הראשון באתר ברחוב הרצל 50, מתקבצים על המדרכה סקרנים, והחלל הפעור מציף בהם זיכרונות:
"לא הייתי הורס, זה היסטוריה", אומר גבר מבוגר. "לא הייתי הורס. אני זוכר ב-53' הייתי ילד, בא לפה. לא היה כלבו שלום, לא עברה פה מכונית ברחוב, אולי פעם בשעה. הבניין הזה שהרסו הייתה בו מחלבה. אחר כך היו חנויות רהיטים". וצעצועים, אני אומרת. "אה, הצעצועים זה חדש", הוא מבטל בבוז. מוכר צעיר מחנות סמוכה מספר שהשכן הלך לישון אצל ההורים, "בגלל שכל הרצפה רעדה לו"; ותושבת השכונה שחולפת במכונית, מאיטה. "יו, מתי זה קרה?" היא שואלת מבעד לחלון הפתוח. "בלילה", אומרים לה. "בשניות הכל נעלם", היא אומרת, ונעלמת בעצמה.
יזמי הנדל"ן דוהרים קדימה על סוסי האינטרסים, אבל לתושבים יש לב. ולפעמים הוא נשבר. בעיתוני נשים נהוג להסביר שאת/ה לא מתגרש/ת ממי שהתחתנת איתו/ה, במובן זה שמאז החתונה ועד פירוק המשפחה כל אחד מבני הזוג השתנה. מתברר שזה נכון גם במקרה של בחירת שכונת מגורים. כשמגיע לשכונה שלך תהליך של התחדשות, את/ה כבר לא גר/ה באותו מקום.
עוד אות לבאות ניתן בתחילת החודש, כשפועלים חרוצים התקינו, השכם בבוקר יום ששי, גדרות סביב בלוק גדול בין הרחובות קומפורט, תשע והרבי מבכרך: הבלוק הוא חלק ממרכז וולובלסקי ההיסטורי, מתחם של בתי מלאכה שנבנה ב-1933. שריד קטנטן מעברו של המתחם נותר על קיר אחד המבנים שייהרסו:
84 שנים עמדו כאן החד-קומתיים, ונדרש לא מעט דמיון כדי לעכל שבמקום בתי מלאכה, סדנאות, חנויות והמון גרפיטי:
יעמדו פה בעוד שנתיים-שלוש שני בנייני מגורים מעוצבים (שכבר סיפרתי עליהם בשנה שעברה):
ומאחורי הגדרות הסמוכות אליהם, בהמשך רחוב קומפורט, היכן שפעל מועדון הקומפורט:
יעמוד בית המחוגה (שגם עליו כבר סיפרתי בשנה שעברה):
זה שינוי סביבתי דרמטי. ולדחפורים ממתינים גם המגודרים האלה (שלאחד מהם כבר הספיקו להגיע):
שלב הגדרות, אגב, יכול להימשך שנים, שבהן הן מקיפות שטח ריק הממתין להתחלת הבנייה. אבל גדרות אינן הסימן היחיד לכך שמשהו עומד לקרות. תושבי השכונה לא מתבשרים באופן רשמי על מועד תחילת העבודות באתר זה או אחר, אבל כבעלי ניסיון הם כבר יודעים לקרוא את הסימנים שמשהו עומד לקרות. למשל שלט בד שצץ יום אחד על מרפסת:
"לגור ביצירה לשימור", נכתב על השלט, וכאן זו לא סתם ססמה שיווקית. הבניין, בפינת רחוב פלורנטין 26 ושדרות ושינגטון 14, נבנה ב-1935-6. "ערכו האדריכלי", מסביר אדריכל אמנון בר אור, מומחה לשימור, "בא לידי ביטוי ברצף האדריכלי בשכונת פלורנטין, פרופורציות הרחובות ושימושי החללים במתכונתם המקורית... המבנה", הוא מוסיף, "תוכנן בהתאם למספר עקרונות האדריכלות המודרנית המאוחרת, ובהתאמה ל'טיפוס הפלורנטיני'".
בר אור, שמשרדו הופקד על שימור הבניין ותוספת הקומות בו, מונה את האלמנטים המאפיינים של הטיפוס הפלורנטיני, ובהם: מרפסות מעוגלות, אלמנט ורטיקלי (חדר המדרגות), חלון "טרמומטר" מברזל תעשייתי, והיעדר קישוטיות חזותית. כל האלמנטים האלה נמצאים בבניין שהוזנח במשך שנים, ומצבם בהתאם:
המסעדה שפעלה בקומת הקרקע בבניין כבר עברה למקום אחר, והדיירים שעדיין מתגוררים בו ייאלצו להתפנות בקרוב לטובת מי שיוכלו לרכוש דירה בבניין המשופץ והמשומר. בינתיים הוא נראה רק בהדמיה גדולה שתלויה שם על הקיר:
גם שני צעדים משם, בבית מספר 20 בשדרה, כבר ניכרים סימנים לשינוי קרוב:
הבניין, שנבנה בשנות ה-60 של המאה שעברה כסניף גדול של קופת חולים כללית, שימש - מאז שהקופה נדדה ממנו הלאה - כבית מגורים. החלונות הפרוצים, דלתות הכניסה הנעולות ותיבות הדואר שאיש אינו מרוקן, גם הם סימן מקדים:
הצצה גנובה לתוך הבניין מלמדת שהעבודות כבר החלו:
ויש גם הפתעה - מעקה מרשים ומנורות תלויות שלא רואים כל יום בבית משותף (או בסניף של קופ"ח):
מנהל העבודה במקום אומר שהמנורות יועברו למתחם התחנה. הוא לא יודע בדיוק לאן. והמעקה? שאלתי. "עדיין לא החליטו", הוא אמר. הבניין מטופל במסגרת תמ"א 38, ולשאלה איך הוא ייראה בסופו של דבר, יש רק רמז בתיק שלו בארכיון העירייה:
בקצב כזה של שינוי מתמיד, החיים בשכונה מתחדשת מפתחים חשדנות, סקרנות וערנות גם לתכניות שבטווח הרחוק, והסיור הווירטואלי קרב לסיומו עם מבט קדימה.
חלק ד': העתיד כבר כאן
בגזרת התוכניות שמעבר לאופק, יש חדשות קטנות וחדשות גדולות. החדשות הקטנות נוגעות לבניינים בודדים. והנה אנו חוזרים שוב לאדריכל שמעון מרמלשטיין. בניין ותיק שתכנן ברחוב הרצל 105, שעליו כבר סיפרתי, עומד לצמוח לגובה (גם זה בתכנונו). בינתיים זוכה הפרויקט, שמבקש לפתות רוכשי דירות, לקישוט-יתר רעשני (הרצל מחליף צבעים) ולשיווק אגרסיבי (למשל, בקוקטייל למוזמנים על גג הבניין, כולל הרצאה "מלאת השראה" של מוטל'ה שפיגלר, כפי שהובטח בהזמנה הסלולרית לאירוע):
בבניין עתידי אחר, גם הוא בתכנונו של מרמלשטיין, פעלה במשך שנים מכולת משפחתית ידידותית. המכולת נסגרה, ועל תריס בבניין הדו-קומתי, הזדרזו יזמי הפרויקט לתלות שלט המבשר שהתקבל היתר בניה! ומגדיר את הבניין החדש שייבנו כ"יהלום בלב השכונה".
גם הם מציעים, כפי שמלמד השלט, פרויקט בוטיק ופנטהאוזים יוקרתיים מעל קומת קרקע מסחרית. מעניין מה יעלה בגורלו של שלט ההוקרה שעדיין תלוי בפתח הבית:
בניין שלישי על כוונת השינוי, שגם אותו מתכנן - לא קשה לנחש מי (נכון, מרמלשטיין) - מלמד עד כמה תהליכי ההתחדשות ממושכים. כבר לפני שלוש שנים נתלה על הבניין החד-קומתי בפינת הרחובות מטלון והעליה, שלט המבשר על בנייתו במקום של בניין בוטיק:
במשרדי התיווך החלו לשווק אותו אז בתור "הצפון של דרום תל אביב":
אך בשטח לא ארע דבר. פעם אפילו מצאתי ברחוב את שלט ההדמיה שהושלך:
רק כעת, כעבור שלוש שנים, החלו חנויות להתפנות מהבניין. ובעליהן מספרים למה:
כשזה נוגע לתוכניות בנייה ולתהליכים הבירוקרטיים לאישורן, העתיד הוא מושג נזיל, שסופו לא ידוע. אך תחילתו הנראית לעין יכולה, כאמור, להיות בשלט על גג. כך שאם רוצים לדעת מה הולך לקרות צריך לשאת עיניים לשמים:
מתחם גבולות, המוזכר בשלט, הוא שטח פתוח גדול, שמשתרע בין הרחובות אברבנאל, גבולות, אילת, סמטת אילת, קצה רחוב מטלון ומסילת וולפסון. בעבר פעלו בשטח מוסכים ובתי מלאכה. חלקו הצפוני עדיין משמש כמגרש חנייה רעוע, ובקצה המערבי של השטח יש בית באר לשימור. בשנה שעברה החלה הריסת חלק מבתי המלאכה, והשטח הנרחב גודר:
איך תראה ההתחדשות במתחם אפשר ללמוד לעת עתה רק מההדמיה שבשלט, ולפיה ייבנו בו בנייני מגורים גדולים ולצדם תהיה גינה ציבורית לא קטנה. השמועה מדברת על כיכר. ובאופק יש עוד.
הבשורה הטרייה ביותר, שעליה למדתי מהעיתון, מספרת על תוכנית שתהפוך את מתחם חנות הרהיטים קסטיאל למשהו אחר לגמרי. מתחם החנות, שנסגרה בחלקה, הוא בן כחמישה דונמים בין רחוב משה מאור לרחוב אבולעפיה, ובין רחוב אלפסי לדרך קיבוץ גלויות, והוא עטוף בצמחייה:
במסגרת תמ"א 38, ובחסות סעיפים שונים שלה, יהפוך המתחם, ביוזמתם של ענת ויהושע קסטיאל ושותפים, ובתכנונם של האדריכלים אלכס מייטליס וסיגל סרוסי ("מקום אדריכלות ובינוי ערים") ל"מתחם מגורים ותעסוקה", שייראה מצד אחד כך:
ומצד שני, כך:
הבניין הנמוך מהשניים מתוכנן כבית מגורים בן שבע קומות עם חזיתות מסחריות רציפות בקומת הרחוב; ובבניין הגבוה יהיו 17 קומות של מגורים, משרדים ומלונאות. בשטח המתחם ישומר מבנה בית החרושת לטקסטיל של חנוך שפיגל שנבנה בשנות הארבעים (והיה תופר אוהלים ומספק ל"אתא" חוטים); ובמרכז המתחם, מבטיחים המתכננים, שפ"פ - שטח פרטי פתוח, עם גן ציבורי "לטובת תושבי העיר ולרווחת דיירי המקום".
את הפרויקט מלווים מטעם העירייה, האדריכלים הלל הלמן ואורית בן-אסא מצוות יפו. ויו"ר הועדה המחוזית דניאלה פוסק כבר פסקה ש"מדובר בתוכנית שיוצרת איזון בין שימור לבין תכנון עכשווי ומודרני... שמשדרגת את האזור באופן משמעותי, מאזור הנמצא כיום בשולי העיר ובמצב תחזוקתי ירוד...".
עם המצב התחזוקתי הירוד אי אפשר להתווכח, ועל מחיר השדרוג, שנושאת בכנפיה ההתחדשות העירונית הזו, ניתן ללמוד מחלונות הראווה של משרדי התיווך:
למרבה האירוניה, מול כל החדש והיקר הזה, "קונספט של פעם" הוא עדיין אטרקציה:
את המסע הארוך בערבות הנדל"ן של פלורנטין אפשר לסכם בשלוש מלים - צפוף, סטנדרטי, יקר - ומסקנה אחת: בשכונה בתהליך התחדשות יכולים להנות רק:
