לראשונה - בני זוג מבקשים מהציבור:
עזרו לנו לממן את ההריון השני שלנו

ירדנה ואייל גלברג, הורים לילדה בת 7, החליטו לפנות לדרך מפתיעה - יש שיאמרו צינית - כדי לממש את חלומה של בתם אלינור להפוך לאחות גדולה: "לא רוצים שתישאר לבד"

"חשבתי לוותר על עוד ילד כי כבר אין לי כוחות, אבל החלטנו לעשות את זה למען אלינור". אייל וירדנה גלברג (צילום: יובל חן)
"חשבתי לוותר על עוד ילד כי כבר אין לי כוחות, אבל החלטנו לעשות את זה למען אלינור". אייל וירדנה גלברג (צילום: יובל חן)

אמנים, יזמים ועמותות פונים לא אחת לפלטפורמות של גיוס המונים ברשת על מנת לקדם את הפרויקט או את החלום שלהם. הם מקווים שבעזרת תרומות קטנות מהציבור יוכלו לעמוד ביעד שהציבו, ולהוציא אל הפועל את התוצר שלהם. בתמורה, יודו למשקיע על ידי מתן תשורות בדמות המוצר אותו הם רוצים לקדם – מאלבום ועד ספר, מגאדג'ט ועד שיעור כושר בודד. אך מה יציע זוג הורים שמחליט להביא ילד לעולם מכספי תרומה?

 

>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

עוד בערוץ אנשים:

 

ואכן לא מעט גבות הורמו כשירדנה ואייל גלברג מרמת גן, הורים לאלינור (בת 7), החליטו לפנות לשיטת מימון המונים. לאחר חמש שנים מתסכלות של טיפולי פוריות שלא צלחו, הם ממהרים להשיב: "זה ילד שיבין שהוא הגיע לעולם בזכות הרבה אנשים, ושהוא צריך לאהוב את החיים ולתרום בחזרה".

 

סבלתי בכל חודש מכאבים איומים

בני הזוג פנו לפלטפורמה הלא-קונבנציונלית לאחר שהתגלה כי ירדנה סובלת באנדומטריוזיס, מחלה גינקולוגית הנגרמת כאשר תאי רירית רחם נודדים אל מחוץ לרחם ומתמקמים באזורים שונים בגוף, ועלולה לגרום לאי-פריון. "סבלתי בכל חודש מכאבים איומים, התפתלתי והייתי חסרת אונים אך לא חשבתי שיש לי בעיה מיוחדת", היא מספרת.

 

>> גם השחקנית שני כהן מספרת על ההתמודדות עם מחלת האנדומטריוזיס

 

גלברג החלה בטיפולי פוריות עוד לפני הלידה של בתה הבכורה, ולאחר שלושה מחזורי טיפול נכנסה להיריון. כשאלינור הייתה בת שנתיים החליטו בני הזוג להביא עוד ילד לעולם, והחלו שוב בטיפולים, אלא שהפעם הם לא צלחו, ואף החמירו את המחלה, שאף אחד עדיין לא ידע על קיומה. "ההורמונים גורמים לרירית הרחם לגדול, אלא שאצלי היא התחילה 'להשתולל', וזה גרם לכאבי תופת. אחרי כמה טיפולים הבינו שחייבים לכרות את החצוצרות ונכנסתי לניתוח. מאוד פחדתי לאבד משהו מהגוף, אבל הבנתי שאין לי ברירה, שאני עלולה לאבד את החיים שלי". 

 

"להגיד 'זו אני שדפוקה, זה הביציות שלי', זה משהו שלא בא בקלות"
ירדנה גלברג

 

הניתוח שאמור היה להיערך שעה וחצי נמשך מעל לשלוש שעות, במהלכו גילו כי הרירית גדלה והגיעה למקומות נוספים ונאלצו לכרות לה גם את התוספתן. אחרי תקופת החלמה חזרו לטיפולי הפוריות, ניסו פרוטוקולים שונים שהציעו הרופאים, ו"קוקטיילים" שונים של מינוני הורמונים – עד שהגיע הפרופסור שהודה בפניהם שזה חסר כל סיכוי. הוא הראשון שגילה להם שזו מחלה שמחמירה עם הזמן, ושאם לא הקפיאו ביציות אחרי ההיריון הראשון - האופטימיות שלהם מיותרת. מאז, כבר שנתיים הם שוקלים את נושא תרומת הביציות.

 

"אנחנו אנשים מאוד פרטיים", אומרת ירדנה. "אפילו לקרובים שלנו לא סיפרנו על התהליך, המחלה והקשיים. אפילו כעסתי על חמתי שבסך הכל סיפרה לאחותה".

 

איך אנשים כל כך פרטיים פונים דווקא לפלטפורמה הכי ציבורית שיש?

"אולי הדרך שבחרנו לקמפיין היא 'יצירתית' מדי, אבל זו האמת, אלינור היא הלקוחה פה, היא זאת שצריכה את זה ואנחנו עושים את כל המאמצים בשבילה"

"באיזשהו שלב הרגשנו שאם אנחנו צריכים עזרה – אנחנו חייבים לדבר על זה. הדיבור והחשיפה משחררים אותנו, זה פורקן. אני מוציאה עכשיו מהגוף את כל מה שהיה עצור לי בבטן. נמאס לנו להסתיר את זה", היא מודה. "אנחנו לא רעבים ללחם, אבל כשעשינו את החישובים הכלכליים הבנו שיהיה לנו קשה לעמוד בתשלום של 60 אלף שקל לתרומת ביציות (סכום שאמור לכסות יותר מטיפול אחד). אנחנו יודעים שלא מדובר בסכום מאוד גבוה, אבל כדי שנוכל אחר כך לגדל את הילד בלי מחסור וחובות, הבנו שאנחנו חייבים לפנות לעזרה".

 

שאלינור לא תישאר לבד

תהליך של תרומת ביציות בארץ הוא מסובך מאוד בשל המיעוט בתורמות, וברובו אינו מסובסד. "בין שאר הקריטריונים, על התורמת להיות בת 18-35 ורווקה שאינה קרובת משפחה של הנתרמת", הם מספרים. "לכן פנינו לחו"ל, אך גם שם אנחנו נמצאים בסוף רשימת ההמתנה כיוון שכבר יש לנו ילדה אחת - אלא אם קרובת משפחה שלנו תהיה מוכנה לתרום ביציות. חשבנו לפנות לאחותו של אייל כדי שתקפיץ אותנו לתחילת התור, אבל בסוף הרגשנו שזה לא בסדר ללחוץ עליה, והחלטנו לוותר על זה".

 

"אחרי החתונה לא מיהרנו להביא ילדים, לא חשבנו שניתקל בכל כך הרבה קשיים והתמקדנו בזוגיות וקריירה" (צילום: יובל חן)
    "אחרי החתונה לא מיהרנו להביא ילדים, לא חשבנו שניתקל בכל כך הרבה קשיים והתמקדנו בזוגיות וקריירה"(צילום: יובל חן)

     

    הוריה של ירדנה (39) הגיעו לארץ מהודו, והוריו של אייל (40) הגיעו מפולין. שניהם ילידי חיפה שהכירו בשידוך של חברים לפני 15 שנה. אחרי חמש שנות היכרות החליטו להתחתן ועברו למרכז הארץ. כיום, ירדנה שכירה במערכת הבנקאית ואייל עוסק בדיבוב וקריינות (אתם אולי מכירים את קולו ככרוז הרשמי של "אגד", שתמיד מודיע לכם מהי התחנה הבאה) "אחרי החתונה לא מיהרנו להביא ילדים, לא חשבנו שניתקל בכל כך הרבה קשיים והתמקדנו בזוגיות וקריירה. היום, כשאלינור לוחצת עלינו להביא לה אח, אולי היינו עושים את הדברים אחרת".

     

    ובאמת, בקמפיין שלכם היא הכוכבת. הכותרת שלו היא: "אלינור רוצה להיות אחות גדולה". למה הפניתם את הזרקור דווקא עליה, ולא עליכם כהורים?

    "האמת היא שחשבתי לוותר על עוד ילד כי כבר אין לי כוחות", מודה ירדנה. "אבל החלטנו לעשות את זה למענה. כבר זמן רב שהיא שואלת 'למה לכל החברות שלי יש אחים ורק לי אין?' בעוד כמה שנים, כשאנחנו לא נהיה – מי יהיה איתה? אנחנו לא רוצים שהיא תישאר לבד. יכול להיות שהדרך שבחרנו לקמפיין היא 'יצירתית' מדי, אבל זו האמת, היא הלקוחה פה, היא זאת שצריכה את זה ואנחנו עושים את כל המאמצים בשבילה".

     

    סרטון הקמפיין של משפחת גלברג למימון תרומת הביציות:

     

     

    שהרופאים יפסיקו להבטיח הבטחות

    מעבר לרצון להביא לאלינור אח או אחות קטנה, המטרה השנייה שלהם היא העלאת המודעות לחוסר הסבסוד של המדינה לתרומת ביציות, זאת בניגוד לסבסוד של טיפולי IVF. יש להם ביקורת מאוד קשה על המדינה שמעדיפה לדבריהם לשלם על טיפולים קשים, מסוכנים וחסרי סיכוי – לעומת טיפול קל יחסית עם אחוזי הצלחה גבוהים.

     

    "למשפחה לא כל כך נוח עם זה, במיוחד למשפחה של ירדנה שמאוד מתביישת. הודים לא מדברים על דברים. הם יותר גרועים מהפולנים"

    "המדינה מממנת את התרופות האלה בהוזלה כדי שאנחנו נדחוף לעצמנו הורמונים שגם ככה לא תורמים לנו", אומרת ירדנה בכעס. "במקום לתעל את המשאבים לטיפולים עם אחוזי הצלחה גבוהים, הרופאים נותנים התחייבות לעוד טיפול ועוד טיפול, להורמונים ועוד הורמונים כדי להכפיל את רמת הביציות, אבל אחוזי ההצלחה נמוכים, ונשים רבות חולות בסרטן בעקבות הטיפולים. אנחנו דוחפות לעצמנו במודע דברים שהורגים אותנו, במקום ללכת על משהו שאין בו סיכון והסיכוי להצליח הוא גבוה. אמא שלי אפילו ביקשה ממני להפסיק עם ההורמונים כי היא לא רצתה שאחלה".

     

    מצד שני, נשים רבות מוכנות לסכן את חייהן ולו רק כדי שיהיה להן ילד ביולוגי

     "נכון, זה אולי לא יהיה הילד הביולוגי שלי, אבל זה פתרון יותר ריאלי ובסופו של דבר הילד שייוולד יהיה שלי לכל דבר. אם התהליך היה יותר מסובסד, אני בטוחה שיותר נשים היו 'משחררות' והולכות על הפתרון הזה - במיוחד במצב שבו כבר יש ילד אחד ביולוגי. אני מקווה שהרופאים יפסיקו להבטיח הבטחות, ואם יראו שמישהי לא מצליחה להיכנס להיריון שלא יגידו לה שבטיפול הבא זה יקרה וידחפו לה עוד הורמונים. הם הרי יודעים שיש נשים שזה לא יעזור להן, אז תגידו 'סטופ, את צריכה תרומת ביצית, והמדינה גם תממן לך את זה'. הרי גם הקופות שמשלמות הון תועפות על הפרוצדורות ירוויחו מזה. למה 'לבזבז' עליי 10 או 20 טיפולים במקום לתת לי משהו שיפתור את הבעיה?"

     

    איך המשפחה והחברים הגיבו לפרויקט?

    "אנחנו אנשים שנורא אוהבים לתת. אנחנו לא מבקשים חזרה אף פעם, אבל אני מאמין שיש כזאת אינרציה בעולם, ושזה יחזור אלינו", אומר אייל. "החברים מאוד תרמו לפרויקט בצילום, בפרסום, בקופירייטינג. הם בסך הכל רוצים לעשות אותנו יותר שמחים. החברים וההורים מבית הספר של אלינור נותנים לנו הרבה תמיכה, אבל למשפחה לא כל כך נוח עם זה, במיוחד למשפחה של ירדנה שמאוד מתביישת. הודים לא מדברים על דברים", מוסיפה ירדנה. "הם יותר גרועים מהפולנים. כשסיפרתי לה שמישהו מהמשפחה של בעלי נתן לנו 200 שקל היא ביקשה שההודים לא ידעו. היא צריכה עוד לעכל, אני לא בטוחה שהיא סיפרה לחברות שלה".

     

    בתמורה לתרומה, אתם מציעים מתנות לא שגרתיות כמו קריינות של אייל או עוגות שמכינה ירדנה. אתם לא חוששים שיש מי שיראו במתנות שאתם מציעים שימוש ציני בקמפיין – לטובת פרסום אישי שלכם?

     "זו שאלה קשה, אבל זה מה שאנחנו יכולים להציע בתמורה. המטרה הגדולה שלנו היא ליצור מודעות למחלת האנדומטריוזיס ולחוסר הסבסוד לתרומת ביציות, ולא לעשות יחסי ציבור לדברים שאנחנו יודעים לעשות. זה בא ממקום אישי וכואב, אין לנו בעיה של פרסום. האמצעי הוא העיסוקים והתוצרים שלנו, אבל זה לטובת מטרת העל - שהיא ילד.

     

    "יש כאלה שכותבים ספרים, אנחנו יוצאים למסע אחר: מסע ליצירת חיים, ואנחנו מזמינים את כולם להיות שותפים שלנו למסע הזה", הם מסכמים. "אנחנו יודעים שזה לא שגרתי ולא בטוח שנצליח, אבל מתפללים חזק שכן".

     

    לעמוד הקמפיין: https://www.jumpstarter.co.il/projects/889

     

     ________________________________________________________

     

    הביאה לעולם בת בפונדקאות כדי ליצור משפחה עבור בנה האוטיסט:

     

     "זה משא כבד על הכתפיים, אבל הבנתי שאני בונה קן רחב למען שחר". הקליקו על התמונה (צילום: יריב כץ)
    "זה משא כבד על הכתפיים, אבל הבנתי שאני בונה קן רחב למען שחר". הקליקו על התמונה (צילום: יריב כץ)

     

     

     
    הצג:
    אזהרה:
    פעולה זו תמחק את התגובה שהתחלת להקליד