הדפסה
לכתבה באתר
מילאנו, מיוחד ל-Xnet. במשך מאות שנים מתייחס עולם האופנה לאמנות: ציורי הרנסנאס והבארוק הגדירו מודלים של יופי; בדי התחרה והקומבניזונים בציוריהם של אדגר דגה ואנרי דה טולוז לוטרק ייסדו זרם אמנותי חדש; ההדפסים של אנדי וורהול מככבים בארונות של נשים רבות; וצילומיו של ריצ'ארד אבדון תופסים חלק חשוב באוספים של מוזיאונים מרכזיים.
מערכת היחסים התהדקה כשמוזיאונים לאמנות הרחיבו את היריעה והחלו להציג גם תערוכות עיצוב. במוזיאון ויקטוריה ואלברט בלונדון, לדוגמה, מוצגות לעתים תכופות תערוכות אופנה, והרטרוספקטיבה של דיוויד בואי לפני שנתיים חפרה לעומק גם במלתחה המגוונת שלו על הבמה. הקשר אופנה-אמנות מתבטא גם בכיוונים נוספים: ב-2002 אירח מרכז פומפידו בפריז תצוגת אופנה של איב סן לורן. בית אופנה אחר, סלווטורה פרגאמו, ערך ב-2012 תצוגה במוזיאון הלובר הסמוך. בהמשך נוצר חיבור בין מוזיאונים לשבועות אופנה: שבוע האופנה באמסטרדם התמקם במוזיאון סטדליק לאמנות מודרנית, והשבוע של לונדון התארח בגלריה טייט מודרן.
אייל דה ליאו, שהיה מנהל שבוע האופנה בחולון וכיום יועץ לחברות ולארגונים בנושאי תוכן ודיגיטל, מצביע על תופעה נוספת: חנויות שנראות כמו מוזיאונים. "כל חנות היום היא קצת כמו מוזיאון, כמו מקדש מודרני", הוא אומר, ונותן כדוגמה את דובר סטריט מרקט שהקימה בלונדון ריי קוואקובו, מייסדת המותג קום דה גרסון. "יש מחשבה מאחורי עיצוב החללים. המותגים היום מציגים סגנון חיים ונמתחים לכל מיני כיוונים של אמנות ותרבות. פראדה ולואי ויטון הם יותר ממותגי אופנה. הם רוצים לתרום משהו גם לתרבות". ויש עוד היבט לקשר המתהדק בין אופנה לאמנות: מוזיאונים ששייכים למותגי הלבשה.
אם בשל רצון בצמצום הוצאות מס, ביסוס המותג או רצון לחשיפת איכויות תרבותיות, האייקונים האדריכליים שמבטאים אופנה צצים בזה אחר זה. ברנאר ארנו, מנכ"ל תאגיד מותגי היוקרה הצרפתי LVMH, חנך אשתקד את מוזיאון לואי ויטון ביער בולון בפאריז, ואמר שהוא "מקווה שהבניין יסייע בחשיפת הערכים יוצאי הדופן של החברה שלנו לכלל הציבור". ארנו, בניגוד למתחריו, בחר להקים אייקון ראוותני ושכר את שירותיו של אדריכל העל פרנק גרי, שחתום על מוזיאוני ראווה כמו גוגנהיים בבילבאו. המוזיאון, אגב, מציג את אוספי האמנות של חברת האחזקות העשירה.
תצוגת האופנה בלובר בפריז
תערוכת דיוויד בואי בלונדון
זול יותר משיש
מוזיאון פראדה במילאנו,
שאותו תכנן רם קולהאס (OMA),
נחנך לפני חודש וחצי במטרה להציג תערוכות אמנות. המבנה הוא הכלאה בין מבני תעשייה היסטוריים לחומרים חדשים, בניגוד לשלוחה הוונציאנית שנחנכה כבר ב-2011 בתכנון האדריכל דומינקו רוסי, ושממוקמת במבנה בארוקי. "פראדה" החדש נמצא במתחם שמשתרע על פני 19 אלף מ"ר בלב אזור תעשייה אפרורי, סמוך לתחנת הרכבת של טורטונה ולא במרכז המהודר של בירת האופנה. הפרויקט שונה בתכלית מהאייקונים האחרונים שיצאו ממשרדו של קולהאס, כמו קונגלומרט DE ROTTERDAM בעיר
הולדתו רוטרדם, או מטה CCTV בבייג'ין.
"הבניינים לא מרשימים", אמר קולהאס בן ה-70 בראיון ל"דה שפיגל" הגרמני, "אבל בניינים כאלה, עם השפה האדריכלית הצנועה שלהם, הפכו למוזיאונים פופולריים ברחבי העולם. למה? לפני שנים אחדות, כשהשתתפנו בתחרות לתכנון טייט מודרן בלונדון (והפסידו להרצוג ודה מרון השווייצרים – נ"ר), אמרו לנו במפורש שאמנים רוצים אדריכלות תעשייתית נקייה וברורה, לא כזו שתתחרה ביצירות שלהם. הם לא רוצים אדריכלות בכלל".
המתחם במילאנו מכיל שבעה בניינים קיימים ושלושה חדשים: חלל לתערוכות מתחלפות, בית קולנוע ומבנה נוסף בן עשר קומות שטרם נבנה. כולם מציגים אמנות בלבד, לא אופנה. "אנחנו לא רוצים לזהם את המבנה", אמר פטריציו ברטלי, מנכ"ל תאגיד האופנה ובעלה של המעצבת הראשית, מיוצ'ה פראדה, בראיון ל"גרדיאן". האלמנט הבולט הוא מגדל מוזהב שמבצבץ מעל גגות הרעפים כשמתקרבים אליו. מדובר בארבעה קילוגרם של חיפוי זהב. "זהו חומר מאוד זול", הפתיע קולהאס. מתברר שהוא זול יותר משיש ואפילו מצבע.
אבל לא רק זהב: המתחם מורכב מאסופת חומרים חדשים וישנים כמו פלדה, אלומיניום, טיח, זכוכית ופלסטיק. אחת התערוכות שמוצגות בו עכשיו היא "Serial Classic", שבה מוצגים 70 פסלים קלאסיים. עיצוב החלל נעשה בעקבות מחקר ועריכת "רשימות אינסופיות", כהגדרת קולהאס, של היצירות השייכות לחברת האוצרות שעימה הוא משתף פעולה.
>> לאתר המוזיאון
חיים חדשים לשכונה
הפתיחה של מוזיאון פראדה בתחילת מאי תואמה עם פתיחת התערוכה העולמית אקספו (Expo15)
שנערכים כעת במילאנו עד סוף אוקטובר. במקביל, נחנך מוזיאון של בית האופנה ארמאני:
הוא ממוקם בקרבת תחנת הרכבת פורטה ג'נובה, באזור שבו פעלה בעבר תעשיית ברזל ומלאכה, ושיש בו עד היום מבני מגורים שהוקמו אחרי מלחמת העולם השנייה. הבניין הוקם ב-1950 כאסם של חברת המזון "נסטלה", ומכאן שמו: סילו ארמאני (מגדל התבואה ארמאני). על החידוש הופקד האדריכל היפני טדאו אנדו,
שתכנן גם את בניין התיאטרון הסמוך.
החזית הגיאומטרית לא מעידה על התוכן הססגוני. בפנים יש ארבע קומות ו-4,515 מ"ר של חללי תצוגה, חלקם אינטימיים ואחרים גדולים שמתפרשים על פני קומות כפולות. "רציתי לשמור על ההיבטים הגסים של האסם כפי שהיה", אמר ג'ורג'ו ארמאני, שלמותג שנושא את שמו מלאו 40 שנה לאחרונה. הרצון שלו מומש: הקירות של מבנה התעשייה משמשים רקע עדין ל-600 הבגדים ול-200 האביזרים שעיצב. אלה מוצגים לצד הסברים מינימליים וגרפיקה עדינה.
>> לאתר המוזיאון
המוזיאונים האלה מסמנים את השלב הנוכחי במערכת היחסים שבין אמנות, אופנה, עיצוב ואדריכלות. כפי שבתי עיצוב מובילים באיטליה פותחים לעצמם מוזיאונים - כמו לדעת קולהאס, האזור התעשייתי שבו ממוקם מוזיאון פראדה חסין עכשיו משינויים מרחיקי לכת בזכות התוספת החדשה. "יש מבנים שיכולים לתת יתרון לשכונה", הוא צוטט בראיונות. ואכן, קולהאס יצר הפעם מתחם שמזריק חיים חדשים לאזור מבודד יחסית. מתברר שהשילוב בין תחומי העיצוב השונים יכול לסייע להתחדשות עירונית.
