שריי מרחיב, בת 8, מחולון: "אני אוהבת להיות שומרונית"

"כשאמא ואבא היו קטנים אז הם גרו קרוב אחד לשני והיו הרבה בהר גריזים כי שניהם שומרונים והם היו תמיד באותו בית ספר והם שיחקו באמא ואבא כל הזמן ואז בסוף הם באמת נהיו אמא ואבא אמיתיים והחליטו לחיות בחולון, עם הקהילה השומרונית כאן. כמה פעמים בשנה אנחנו נוסעים להר גריזים ונמצאים שם, כי זה המקום הכי קדוש לנו בעולם".

המשפחה שלי

----------------

אני: שריי מרחיב, בת 8, כיתה ב'.

אמא: שגית מרחיב (38). אמא עובדת בחברת ביטוח.

אבא: קובי (יעקב) מרחיב, בן 39, טכנאי מחשבים. אבא מתקן מגרסות נייר והוא לפעמים גם הולך עד למקומות כדי להביא את המגרסות ומתקן גם בבית שלהם.

אחים ואחיות: אורי בן 10 ורז בן שנתיים. אני ילדת סנדוויץ' וזה כיף כי אח שלי הגדול לפעמים שומר עלי ואני יכולה גם לשמור על אחי הקטן.

משמעות השם שלי: זה השם של שרה, אשתו של אברהם. קראו לי ככה על שם סבתא של אבא שלי – שרה. היא בחיים.

ארוחה משפחתית: כמעט בכל יום אנחנו אוכלים כל המשפחה ביחד ואני אוהבת את זה. זה הכי כיף. אפילו אחי הקטן כבר לא יושב על כיסא תינוקות.

המטלות שלי בבית: כשאמא במחזור, אסור לנו לגעת בה ואנחנו צריכים לעזור לה בבית כי היא לא יכולה לגעת בדברים. אבא מכין את האוכל ואנחנו מגישים לה אותו וגם הסבתות עוזרות ואם צריך גם השכנות. אם היא רוצה חטיף, אז אני מביאה לה. אסור לה גם לגעת ברז, אחי הקטן, אז אנחנו עוזרים לה ואני מצחיקה אותו. אם רז מתבכיין יותר מדי, אז היא כבר "מסמדת" אותו (זה אומר שגם בו אסור לגעת). כשהוא צריך ללכת לגן, אז היא מטבילה אותו (רוחצת אותו) ואז לוקחים אותו לגן.

מה זה שומרונים? זה אומר שאנחנו הישראלים האמיתיים. השומרונים היו כאן מההתחלה. אני אוהבת להיות שומרונית כי אנחנו קהילה וכולם עוזרים לכולם ומכירים את כולם ויש לי הרבה חברות בשכונה. יש לנו בית כנסת קטן במרכז השכונה וכשמגיעים אליו צריך להוריד נעליים ולשבת על הרצפה.

הטקסים של השומרונים: כמה פעמים בשנה אנחנו נוסעים להר גריזים לטקסים. בפסח למשל היינו שם. עושים את הקורבן. אנחנו מתפללים ואחרי זה כשהכוהן קורא אנחנו כבר מכינים את הסכין. פעם אחת כבש אחד ברח ומזל שאיש אחד החזיק אותו חזק. רק הבנים הגדולים עושים את זה. זה מחריד. אחרי הקורבן ראו את כל הדם. זה אדום בצבע כזה מחריד רצח. היינו שם כל החג וכל הזמן הלכנו לתפילות ובסוף החג זרקו שם ממתקים והלכנו לכוהן הגדול ומכינים שולחן גדול ואפשר לאכול. קודם כל אוכלים מרור עם מצה שהכנו בידיים שלנו.

עוד סיפורים בסדרה:

• כחל, בן 8, מגיתה: "אחי העיר אותי ואמר שאמא שלנו יולדת בסלון"
• אלה, בת 6, מחוות יתיר בנגב: "בנינו את הבית שלנו בעצמנו, מבוץ"
• אלה, בת 7, מתל אביב: "אמא ואני משפחה יחידנית"
• זהר סופר, בת 5, מערד: "החלטתי שלא בא לי להיות בגן, אז עליתי לכיתה א'"
  

הבית שלי

-----------

הישוב: חולון.

הבית: דירה בשכונת נאות יהודית בחולון. רוב השומרונים נמצאים ממש לידנו, באותו איזור בחולון, אבל הבנין שלנו הוא מעורב.

הקהילה שלי: אנחנו קהילה קטנה של שומרונים וכולם מכירים את כולם ועוזרים אחד לשני.

הר גריזים: זה כמו הבית השני שלנו, כי אנחנו נמצאים שם הרבה וההורים שלי גדלו שם ואנחנו גם בונים שם בית עכשיו. השומרונים חושבים שהר גריזים הוא ההר הכי מבורך כי אלוהים בירך אותו הכי הרבה. אמרתי לאמא שירושלים זה יותר חשוב, אבל אמא אמרה שבשבילנו השומרונים הר גריזים הכי חשוב. אני אוהבת מאוד להיות שם, אבל לפעמים זה קצת מפחיד, כשאנחנו הולכים לעיר לקנות דברים וכל העיר שם ערבית. אין אף שומרוני אחד שגר שם. זה מפחיד רצח להיות שם. כבר פעמיים ירדנו לשם והבינו שאנחנו שומרוניות. אני מפחדת כשאנחנו שם.

בית הספר שלי

------------------

בית ספר לוי אשכול, ממלכתי חילוני. זה בית ספר רגיל ולא רק של שומרונים. יש 4 ילדים שהם שומרונים בכיתה שלי. יש גם ילדים שמקללים את השומרונים שבכיתה. זה לא נעים, אבל אני לא מוציאה שום מילה מהפה שלי. אני מתעלמת. החגים שחוגגים איתנו בבית הספר הם לא כמו החגים של השומרונים. למשל, לנו אין בבית חג חנוכה וחג פורים. אני מתחפשת לבית הספר וחוגגת בכיתה, אבל בבית אנחנו לא מדליקים נרות חנוכה ולא מתייחסים לחגים האלה.

מה מיוחד בביה"ס שלי? שתמיד לוקחים אותנו לטיולים ולוקחים אותנו לבריכות ועושים לנו תחרויות שחיה.

המקצוע שאני הכי אוהבת: ספורט, כי אני אוהבת לכדרר כדורים ואני אוהבת גם את שיעורי אומנות כי אני גם אוהבת לצייר.

המורה האהובה עלי: טל, המחנכת שלי, כי היא חמודה ואני אוהבת אותה והיא אוהבת אותי והיא תמיד נותנת לי דברים, כמו טישיו או שאם אני רעבה וכואבת לי הבטן היא נותנת לי לצאת החוצה לאכול. לפעמים כשאני לא אוכלת כלום, אז כואבת לי הבטן.

מה הכי חשוב שיהיה במורים? קצת טובוּת וקצת קשוח, כי לפעמים ילד מפריע אז צריך לצעוק. אין ברירה.

לימודי תורה: בכל יום בשעה חמש אחה"צ אני הולכת לקרוא תורה אצל דוד שלי, כי התורה שמלמדים בבית הספר היא לא התורה שלנו. כל הילדים והילדות השומרונים חייבים ללמוד תורה כל יום ולדעת אותה ממש טוב. אני לא קוראת טוב את התורה. לפעמים יש טעויות כי התורה שלנו היא קשה. יש שם אותיות אחרות לגמרי מהאותיות בשפה העברית וכל האותיות מתבלבלות לי בראש. למשל, ה-א' שבתורה שלנו דומה ל-ת', אז אני לפעמים מתבלבלת. ב-א' יש שני קווים וב-ת' יש קו אחד. יש פסוקים כאלה גדולים שלפעמים כבר הצוואר נתפס לי. כשקוראים את התורה אני צריכה ללבוש או מכנס ארוך ארוך ארוך או שאם אני עם חולצה קצרה, אז אני שמה שָל או ז'אקט וכיסוי ראש. כל היום אני מתלבשת איך שאני רוצה, גם עם גופיה. רק כשאני קוראת בתורה אני צריכה להתלבש ארוך ולשים כיסוי ראש. צריך להתלבש כי אם אנחנו באים חשופים אסור לנו לקרוא את התורה חשוף, כי אנחנו שמים את התורה על הרגליים. אם התורה נופלת, אז אני חייבת לנשק אותה.

הזמן הפרטי שלי

-------------------

אחרי בית הספר: אני לא בצהרון, כי מביאים שם דברים שאסור לי לאכול. אני חוזרת ישר אחרי בית הספר לשכונה שלי ואז הסבתות שלי שומרות עלי. יש לי שתי סבתות ויש לי גם שתי סבתות-רבה – אחת בהר גריזים.

אחר הצהרים: אני עולה הביתה ועושה שיעורים. לפעמים הולכת לחברות. לפעמים אני הולכת גם לחברות שלי הלא שומרוניות. אנחנו קובעות בבית הספר. בחמש אני תמיד הולכת ללמוד תורה אצל דוד שלי.

הכי אוהבת לעשות בעולם: לרקוד, לעבוד על אמא על שיעורים ומבחנים ואת ניקי והלו קיטי.

מאכל אהוב: פנקייק. פעם אחת בהר גריזים היה אסור לאכול חמאה רגילה, אז דודה שלי הכינה חמאת מצה וזה היה טעים.

טלוויזיה: אוהבת לראות ארתור, בוב ספוג ושמש.

הכי אוהבת לעשות עם אמא: להכין איתה עוגה או מאפינס לכיתה שלי.

הכי אוהבת לעשות עם אבא: להכין איתו שיעורים, כי אבא נותן לי רמזים ואז אני מצליחה הכל לבד. הוא נותן לי רמז אחד של תרגיל אחד ואז אני משלימה הכל לבד.

הכי אוהבת לעשות עם האחים: עם אורי לשחק איתו צחוקים ועם רזרוז להצחיק אותו ולהרים אותו. הוא נעים. הוא נעים. פעם אחת הוא נרדם עלי וזה היה מה זה כיף, כי הייתי עם גופיה והרגשתי את הלחי שלו והיא נעימה.

הורים צריכים להיות יותר חברים או יותר מחנכים? גם וגם, בגלל שאם ילד יעשה משהו רע הם יסבירו לו גם בנימוס וגם יגידו לו לא לעשות את זה יותר.

החבר/ה הכי טוב: יש לי הרבה חברות טובות. כל החברות שלי הן החברות הכי טובות שלי. אם אני מזמינה אחת, אז אני לא עושה אפליה. אני מזמינה שלוש בכל יום. יש לי גם חברות פה בשכונה שהן שומרוניות וגם מהכיתה, שהן לא שומרוניות. אני לא מרגישה הבדל ביניהן, אבל יוצא לי הרבה יותר להיות עם החברות השומרוניות, כי אנחנו יחד כל השבת בשכונה, כי אסור לנו לצאת מהשכונה ביום שבת.

החלום שלי: שיהיה לי קניון שלם של ניקי וקיטי, רק שלי והכל יהיה שם בחינם רק לי. ושיהיה לי מלון שלם רק לי והכל יהיה שם בחינם.

כשאהיה גדולה: אני אהיה רקדנית מפורסמת וזמרת. הייתי רוצה לגור בארמון.

מתי כועסים עלי? כשאני עושה משהו רע, כמו כשאני לוקחת חטיפים חלביים כשאנחנו אוכלים בשרי כי אנחנו שומרים בשר וחלב.

הרגע הכי כיפי שהיה לי: כשהייתי עם ההורים שלי וכולנו בג'ימבורי.

חוגים: חוג ג'אז.

הייתי רוצה לחיות ב: פה, בחולון.

לגדול או להישאר ילד לנצח? לגדול, כי אני לא רוצה להישאר בלימודים. לא בא לי להישאר בלימודים כי קשה לי. אני אוהבת ללמוד, אבל כל הזמן להישאר בלימודים?

ההמלצה שלי לספר: זיתה ילדת החלל, כי מסבירים על החלל וזה ספר מאוד מעניין.

טקס שינה: אני רואה טלוויזיה ותוך דקה נרדמת.

*  *  *

מכירים ילדה או ילד שמתאימים לפרויקט 100 ישראלים קטנים? ילדים בגילאי 6-8, שחיים במקום מעניין, שאורח חייהם ייחודי או שיש להם סיפור מעניין? ספרו לנו עליהם.

שלחו אלינו במייל  את פרטי הילד/ה (שמות ההורים, כתובת מייל וטלפון) ונשמח להכירם ולבדוק אם אפשר לפרסם את סיפורם.