תצוגת הדפסה של -- הפרא: 6 עובדות שלא רציתם לדעת על מרלון ברנדו

עמוס תמם, שמופיע כעת בהפקה משותפת של הבימה והקאמרי למחזה "חשמלית ושמה תשוקה", זוכה לביקורות מצוינות על הופעתו בתפקיד סטנלי קובלסקי. זה לא מובן מאליו לאור הנעליים שתמם נכנס אליהן. כל הקובלסקים שבעולם – ויש אלפים כאלה, מסטודנטים למשחק שמתרגלים את המונולוג שלו ועד לכוכבים הוליוודיים כמו אלק בולדווין וג'ון סי. ריילי – נבחנים לפי הסטנלי האורגינלי, המכונן: מרלון ברנדו.

סטנלי קובלסקי היה תפקיד הפריצה של ברנדו, שלקח אותו מהתיאטרון לקולנוע והפך אותו לכוכב כמעט בן לילה. מכאן התחילה קריירה ארוכה שבמהלכה קיבע ברנדו את מעמדו כאחד מהשחקנים הגדולים בתולדות הקולנוע האמריקאי. הוא היה טרי מלוי ("חופי הכרך"), דון קורליאונה ("הסנדק") וקולונל קורץ ("אפוקליפסה עכשיו"). והוא היה גם "הפרא": בסרט של לאסלו בנדק מ-1954, ומחוצה לו. אבל מי היה ברנדו כשלא הופיע על הבמה ועל המסך הגדול?

1. הוא התעסק עם קטינות

ג'קי קולינס היא סופרת בריטית מצליחה. כמו אחותה הגדולה, ג'ואן (לנצח אלקסיס מ"שושלת"), גם ג'קי מצאה מהר מאוד את דרכה להוליווד, אך לא כשחקנית, אלא כסופרת שהיטיבה לצייר את עולם היצרים והחטאים הנוצץ בסדרת הספרים ההוליוודית שלה. אך גם ג'קי עצמה שיחקה תפקיד מרכזי בסצנה הרוגשת.

קולינס סולקה מבית הספר כשהיתה בת 15. ימים אחדים לאחר מכן היא כבר בילתה במסיבה הוליוודית, שם פגשה שחקן מרשים ויפה תואר בן 29 שהיה אז בשיא תהילתו – מרלון ברנדו. "הוא שלח אלי מישהו שאמר לי, 'מרלון חושב שאת נראית מעולה ויש לך גוף נהדר, והוא רוצה לפגוש אותך'", סיפרה קולינס ל"דיילי מייל".

קולינס כבר סיפרה בעבר על פגישתה עם ברנדו במסיבה. ב-1995 סיפרה ל"דיילי מייל" כי ברנדו "היה כוכב הקולנוע האהוב עלי, ואז פגשתי אותו במסיבה. הוא הסתכל על החזה שלי – גברים דיברו לעתים קרובות אל החזה שלי – ואמר, 'יש לך גוף נהדר, ילדה'. זו היתה משיכה הדדית. היו לו חברות, אבל לא היה לי אכפת". אחר כך, סיפרה קולינס, "התראינו מדי פעם, ואז זה נגמר". רק ב-2010 הודתה קולינס כי ניהלה עם ברנדו קשר רומנטי – "רומן קצר מאוד אבל נפלא". הרומן הזה, אגב, גרם גם לסכסוך בין ג'קי לאחותה ג'ואן, שניהלה אף היא רומן עם ברנדו.

גיל ההסכמה בקליפורניה עומד על 18, והעבירה גוררת עונש שעשוי להגיע לארבע שנות מאסר. אפשר רק לנחש מה היה קורה לו היתה מחליטה קולינס לקחת את רומן הקיץ שלה לבית המשפט. ספק אם ברנדו היה ממשיך משם להופעת חייו ב"חופי הכרך".

2. היו לו יחסים מפוקפקים עם בתו

אם לא די ברומן האסור עם קולינס, ברנדו הואשם לאחר מותו גם בניהול יחסים לא מקובלים עם בתו שאיין. אשתו השלישית של ברנדו, טריטה טריפיה (לה נישא כשהיתה בת 20, והוא – בן 38), כתבה ב-2005 בספרה "Marlon, My Love & My Torment" כי בתה כתבה ביומנה שברנדו נהג לעסות אותה באופן אותו פירשה "כאילו הוא רוצה שאעמיד פנים שאנחנו שוכבים".

שאיין, ילידת טהיטי ודוגמנית במקצועה, חוותה טראומה לאחר שבן זוגה, דאג דרולט, נורה למוות על ידי אחיה החורג כריסטיאן בביתו של אביהם (כריסטיאן ירה, לטענתו, לאחר שאחותו סיפרה לו כי דרולט מתעלל בה). מצבה הנפשי והגופני של שאיין הידרדר, היא התמכרה לסמים, ניסתה להתאבד פעמיים, איבדה את החזקה על בנה ואובחנה כסכיזופרנית. בגיל 25 היא התאבדה, תשע שנים לפני מותו של אביה (שלא נכח בלוויה, שנערכה בטהיטי). טריטה תלתה בבעלה לשעבר חלק נכבד מהאשם במות בתה.

3. הוא השפיל שחקנית

כשיצא "הטנגו האחרון בפריז" יצא למסכים ב-1972, הוא עורר סערה ציבורית כמעט בן לילה. היו מי שראו בו יצירת מופת מודרנית, והיו מי שמצאו בו לא יותר מפורנוגרפיה אמנותית. ברנדו עצמו זכה במועמדות לאוסקר, כמו גם הבמאי ברנרדו ברטולוצ'י. רק השחקנית, מריה שניידר, נותרה בידיים ריקות. למעשה, אם שואלים את שניידר, הסרט הרס את חייה.

ב-2007, שלוש שנים וחצי לפני מותה, סיפרה שניידר ל"דיילי מייל" כי היא חשה שברטולוצ'י וברנדו השפילו אותה על הסט. שניידר, שהיתה אז בת 19 (וברנדו – בן 48), סיפרה כי סצנת החמאה המפורסמת לא היתה כלולה בתסריט המקורי, ו"האמת היא שהיה זה מרלון שהעלה את הרעיון. הם סיפרו לי על כך רק לפני שצילמנו את הסצנה, וכעסתי. מרלון אמר לי: 'מריה, אל תדאגי. זה רק סרט'. אבל בזמן הסצנה, למרות שמה שמרלון עשה לא היה אמיתי, באמת בכיתי. חשתי מושפלת ולמען האמת, הרגשתי קצת כאילו נאנסתי. אחרי הסצנה מרלון לא ניחם אותי או התנצל. למרבה המזל, זה היה רק טייק אחד".

שניידר טענה באותו ראיון כי לא היתה כל משיכה בינה לבין ברנדו. "עבורי", סיפרה, "הוא היה יותר כמו דמות אב. מרלון אמר לי: 'את נראית בדיוק כמו שאיין, עם הבייבי פייס שלך'". כשנזכרים במה שכתבה שאיין ביומנה, יחסים בין אב לבתו הם בעלי משמעות אחרת עבור ברנדו.

4. הוא היה פרא אדם

"ברנדו היה רוק'נ'רול עוד לפני שמישהו ידע מה זה רוק'נ'רול". כך נכתב על ברנדו לפני עשר שנים ב"לוס אנג'לס מגזין". ובצדק; כפי שכבר הזכרנו, ברנדו היה מה שהיה הגיבור שגילם ב-1954 בסרט בשם זה: פרא אדם.

"אנשים רבים שעבדו אתו, ובאו עם כוונות טובות, עזבו בייאוש וטענו שהוא ילד מפונק", סיפר הביוגרף פיטר מנסו לתכנית בערוץ A&E. סיפורים מתקופת "המרד על הבאונטי" (1962) רדפו את ברנדו לאורך כל הקריירה. ברנדו התאהב באתר הצילומים בטהיטי, קנה אי קטן, ואף מצא שם את אשתו השלישית, טריטה טריפיה. אלא שמסביבו הכל התפרק: הבמאי הוחלף, התקציב התנפח, ובכל הואשמו ברנדו והתנהגותו האנוכית.

עוד לפני שיצא הסרט למסכים פורסמה ב"סאטרדיי איבנינג פוסט" כתבה שהאשימה את ברנדו בהורדת הסרט לטמיון. לואיס מיילסטון, במאי הסרט (שהחליף את קרול ריד), טען שהאשם הוא במנהלים שנתנו לברנדו, "שחקן עם גינונים מוגזמים וילד חסר סבלנות", שליטה מלאה בסרט כה יקר. מיילסטון כינה זאת "המרד של מרלון ברנדו". כישלונו של הסרט בקופות כמעט הביא את MGM לפשיטת רגל וגרם גם לאולפנים אחרים לחשוב פעמיים לפני שחתמו על חוזה עם ברנדו.

כעבור עשור, ב-1973, ברנדו כמעט הסתבך בפלילים כשתקף צלם פפראצי ושבר לו את הלסת. על פי הדיווחים, ברנדו שילם לצלם פיצויים בסך 40,000 דולר כדי להימנע מכתב אישום. בפעם הבאה שהצלם הגיע לצלם את ברנדו, במהלך אירוע גאלה של ארגון למען האינדיאנים, הוא חבש קסדת פוטבול לראשו.

5. הוא היה ביסקסואל

ברנדו, שנישא שלוש פעמים וניהל לא מעט רומנים עם נשים, לא משך ידיו גם מגברים. "הומוסקסואליות כבר כל כך באופנה כך שאלה כבר לא חדשות", אמר ב-1976 בראיון לרגל צאת האוטוביוגרפיה "The Only Contender". "גם אני, כמו גברים רבים, התנסיתי בחוויות הומוסקסואליות, ואני לא מתבייש בכך. אני לעולם לא מקדיש תשומת לב יתרה למה שאנשים חושבים עלי. אם מישהו חושבים שג'ק ניקולסון ואני היינו זוג אוהבים – שיחשוב. אני חושב שזה משעשע".

לפי האתר Homo History, ניקולסון לא היה החשוד היחיד בניהול רומן הומוסקסואלי עם ברנדו. שנים קודם לכן פגש את ברנדו את ג'יימס דין בסטודיו למשחק שבו לימד. בין השניים נוצר רומן שהחזיק מעמד חודשים אחדים, ואולי למעלה מכך. "מערכת היחסים עם ג'יימס דין היתה אחת ממערכות היחסים ההומוסקסואליות הארוכות והמסובכות שהיו לברנדו", כתב הביוגרף דארווין פורטר בספרו "Brando Unzipped". "היתה להם מערכת יחסים שנמשכה במשך מספר שנים, אבל היא תמיד היתה סוערת".

פורטר מונה ברשימת המאהבים של ברנדו גם את קרי גרנט ("סוף שבוע בסן פרנסיסקו"), מונטגומרי קליפט ("רומן ארוך") וסר ג'ון גילגוד (שלמענו ביצע ברנדו טובות הנאה מיניות). אחרים מזכירים גם את פול ניומן, עליו אמר ברנדו לפורטר (בביוגרפיה שפרסם על ניומן) כי "הוא היה ביסקסואל בדיוק כמוני. אבל אני תמיד נתפסתי עם המכנסיים למטה, והוא הצליח לעשות את זה בסתר".

6. הוא הסתבך עם היהודים

ברנדו היה פעיל זכויות אדם נלהב ומעורב פוליטית. הוא תרם לקמפיין הבחירות לנשיאות של ג'ון קנדי, תמך בחרם על דרום אפריקה, לקח חלק במצעדים ובהפגנות למען זכויות השחורים, השתתף בסרטים שנשאו מסרים פוליטיים, ושלח בחורה אינדיאנית לקבל בשמו את פרס האוסקר על משחקו ב"הסנדק" כמחאה על היחס לאינדיאנים בהוליווד.

עם היהודים, לעומת זאת, ניהל ברנדו יחסים מורכבים. בראיון לפלייבוי ב-1979 אמר כי השליטה של היהודים בתעשייה גורמת לכך שזהו המיעוט היחיד שלא זוכה ליחס סטריאוטיפי מבזה בסרטים. "היהודים עשו כל כך הרבה למען העולם", אמר ברנדו, "ולכן, אני מניח, אני יותר מאוכזב, בגלל שהם לא הקדישו לנושא תשומת לב".

שני עשורים מאוחר יותר, בראיון ללארי קינג (היהודי) ב-1996, חזר ברנדו על הדברים, והפעם עורר מהומה. ברנדו סיפר לקינג כי "הוליווד נשלטת על ידי יהודים" שלא מגלים רגישות למיעוטים אחרים. הוא ציין כי הסרטים ההוליוודיים משתמשים בסטריאוטיפים כלפי כל המיעוטים – השחורים, האיטלקים, הסינים, היפנים – אבל לעולם לא כלפי יהודים, "בגלל שהם יודעים ששם מותחים את הקו". כשקינג אמר כי דבריו עשויים להתפרש כאנטישמיות, מיהר ברנדו לדחות את הטענה: "לא, לא. אני אהיה הראשון לשבח את היהודים ולומר 'תודה לאל שיש יהודים'. הם אנשים מדהימים".

זה לא ממש עזר. דבריו של ברנדו חוללו סערה בקהילה היהודית בארה"ב. הרב הארווי פילדס הסביר שלטעון שהיהודים שולטים בהוליווד זה בדיוק כמו לטעון שהיהודים שולטים בבנקים. הליגה נגד השמצה שלחה "מסר לסנדק השנאה: אתה לוקח כסף בשמחה ממפיקים הוליוודיים ואז משמיץ את התעשייה עם האשמות והכפשות".

רבים מידידיו היהודים של ברנדו נחלצו להגן על כבודו, לספר שמדובר בידיד אמת של היהודים, ולהסביר שדבריו הוצאו מהקשרם (לימים טען כך גם לארי קינג). ברנדו עצמו נפגש עם הרב מרווין הייר ממרכז שמעון ויזנטל, ובתום שיחה בת שלוש שעות סיפר הרב כי ברנדו "נשבר ופרץ בבכי". הרב הייר נתן לברנדו את החותם הסופי: "אני משוכנע שמרלון ברנדו איננו אנטישמי".