שמה של מעצבת שמלות הכלה והערב ענבל דרור נישא למרחקים בקרב כלות שהתחתנו בארץ בעשור האחרון, אבל זו הפעם הראשונה שהיא מסכימה להתראיין לתקשורת. לפני 12 שנה החלה לעצב מדירת הוריה באשדוד - שבה היא מתגוררת כיום בדירת פנטהאוז על שפת הים – ומאז שמרה בקנאות על פרטיותה ופעלה ללא יחסי ציבור והרחק מהסצנה האופנתית התל אביבית.

 

 

למרות זאת, כעבור שנתיים בלבד בדירת הוריה, הבינה שיש לה ביד מוצר מנצח, וב-2004 הקימה בצפון אשדוד את בית האופנה הנושא את שמה, היכל ענק בן 700 מ"ר, המעסיק קרוב ל-50 עובדים, בנוסף ל-12 מתפרות שעובדות עבורה, כדי לספק את ההזמנות של המוני הכלות שעולות אליה לרגל, ובשנתיים האחרונות גם את אלה שהיא מקבלת מרחבי העולם.

 

 

>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

 

 

השבוע החליטה לשבור שתיקה בראיון ראשון ל-Xnet, המתקיים במקביל לדריסת הרגל הראשונה שלה בתל אביב, עם היכל הכלות החדש שהיא משיקה ברחוב הירקון - 250 מ"ר הפרושים על פני שלושה מפלסים, בעיצובו של אדריכל הצמרת אלכס מייטליס.

 

 

עוד בערוץ האופנה

 

 

גם במקום החדש דרור לא מחפשת להתערות באווירה האופנתית התל אביבית. בחנות השוכנת מול שגרירות ארצות הברית, היא מכוונת לתיירות בבתי המלון שעל חוף הים, שיוכלו לרכוש אצלה ישירות מהקולב שמלת ערב או חליפה, או לרדת לקומה התחתונה ולדגום שמלת כלה מהקולקציה. בכלל, בעת האחרונה דרור משקיעה את עיקר האנרגיה בשוק הבינלאומי. אתר האינטרנט שלה עמוס להתפקע עד סוף שנת 2015 באירועי מכירה בינלאומיים, כשרק בחודש הבא היא עורכת מכירות Trunk Show מיוחדות בפריז, שיקגו, לונדון, סידני, מיאמי, בירמינגהאם שבמדינת מישיגן בארצות הברית, וניו יורק. חלק מהאירועים מתקיימים במקביל, כך שדרור מחזיקה בשלושה צוותים בינלאומיים, שנוסעים מסביב לעולם כדי לספק את הלקוחות מיפן, אוסטרליה, ארצות הברית, איטליה או צרפת, וגם את אלה שמגיעות מדובאי ולבנון ישירות לחנויותיה באירופה. כשהיא נשאלת על האסטרטגיה הבינלאומית של המותג, היא עונה באגביות, "אין אסטרטגיה". אם מנסים בכל זאת להבין איך פרצה פתאום בעולם, עוד בטרם פורסמה כתבה אחת אודותיה כאן בישראל, היא מספקת תשובה שמותירה את התעלומה בעינה: "לפני שנה וחצי התחלתי לקבל פניות מכל העולם - ערימות של הודעות בפייסבוק מבחורות, ופניות מחנויות ומיחסי ציבור. הבנתי שאולי הגיע הזמן לצאת לעולם".

 

 

והיא בהחלט יצאה לעולם, ובגדול. בחודש האחרון זכתה דרור לפרסום אוהד באתרי האופנה של ווג אמריקה, ווג פריז, וההאפינגטון פוסט, אשר סיקרו את הקולקציה שהציגה בשבוע האופנה לכלות שהתקיים באוקטובר בניו יורק. הווג האמריקאי בחר שמלה בעיצובה לאחת מעשר השמלות המיוחדות של האירוע כולו, כשלצדה שמלותיהם של מעצבים איקוניים כמו קרולינה הררה, מרקזה, ואולג קסיני. גם בווג הצרפתי עשו לה כבוד, בנשימה אחת עם השמות הגדולים של שמלות הערב וכלות - אוסקר דה לה רנטה וורה וונג, כשבחרו בשמלה בעיצובה כאחת מהיפות ביותר שנצפו על מסלולי שבוע האופנה, תוך ציון הגזרות החושניות שהיא יוצרת והחומרים המעולים שמשמשים אותה. איך זה קרה? "אין לי משרד יחסי ציבור", מחזירה אותנו דרור לנקודת ההתחלה. "ווג היו בתצוגה, וכנראה שאהבו. זה קרה במקרה".

 

 

המרטין מרג'יאלה של האופנה הישראלית

 

 

ה"מקריות" הזו התבררה כמשתלמת מאוד כשבעקבות שבוע אופנת שמלות הכלה קיבלה דרור הזמנה ממארגני שבוע האופנה של ניו יורק להציג את שמלות הערב וקו החליפות בעיצובה. להזמנה כזו אפילו דרור הנחבאת אל הכלים לא יכולה לסרב, כך שכרגע היא נמצאת במגעים בנוגע לתצוגה שלה בספטמבר הקרוב בשבוע האופנה המרכזי בניו יורק. "יש לי מלא עבודה לקראת התצוגה", אומרת דרור, "כנראה שיש לי מזל ואלוהים מקצר לי את הדרך".

 

 

את מבקרת בכל טראנק שואו שלך בעולם כדי לפגוש את הלקוחות?

"אם הייתי רוצה לבלות בכולם יחד, הייתי צריכה לבתר את הגוף שלי לשלושה חלקים", היא צוחקת.

 

 

מאיפה קיבלת את הפנייה החו"לית הראשונה שלך?

"איש עסקים מדובאי, שיש לו חנות בלונדון. בהתחלה לא השתכנעתי, אבל הבנתי שאם אני רוצה בלונדון אני צריכה חנויות גם בניו יורק, פריז ומילאנו".

 

 

את מוכרת גם אצל מרק אינגרם, אולי גורו שמלות הכלה הגדול בארצות הברית. איך נפגשתם?

"מרק הוא ה'גיידר' שלי, אדם מדהים שהכרתי, שמחזיק את שוק הכלות בארצות הברית. כולם חולמים לעבוד איתו. בפגישה הראשונה הוא בא לאסוף אותי מהמלון, ואני החלטתי לעשות הליכה בעיר לפני הפגישה, כך שכשהגעתי למלון הוא פגש אותי עם קוקו ונעלי ספורט. הוא לא האמין שזאת אני, מיס ענבל דרור פרום איזראל. אבל הוא אימץ אותי והיום אנחנו בקשר הדוק".

 

 

דרור נולדה וגדלה באשדוד, הבכורה מבין שלושה ילדים. היא מתארת ילדות פשוטה של תלמידה שאהבה לאייר אופנה במחברות, אבל בעידוד הוריה למדה בתיכון פיזיקה ומתמטיקה מוגברת. "הייתי מציירת בבית, כמו שאנשים שרים באמבטיה. זה לא הופך אותי למעצבת ואותם לזמרים", היא צוחקת.

 

 

כבר במהלך השירות הצבאי נבחנה לשנקר, ואת הלימודים החלה בחופשת השחרור מצה"ל. "הדגל ירד לחצי התורן: אימא שלי התבאסה, אבא שלי תמך. הם היו בהלם תקופה, אבל זה מה שרציתי", היא אומרת. בשנקר היא אספה חברים רבים, ביניהם המעצב קובי גואטה (לשעבר המעצב של המותגים "כאוס" ו"רה-ורו") ומעצבת שמלות הכלה גולדי סרוסי, שנשארה חברה קרובה עד היום.

 

 

"הייתי די רחפנית, חיה בבועה של העולם שלי", היא מספרת על שנותיה בשנקר. "האם התייחסו אליי מוזר כי אני אשדודית? וואלה, לא שמתי לב. חינכו אותי בבית שכולם שווים, אבל כן, הייתי האשדודית של שנקר. הייתי עסוקה בהישרדות. לא באתי מבית עם כסף ועבדתי בארבע עבודות במקביל: מוכרת בחנות נעליים בשינקין, מלצרית בקייטרינג עד אמצע הלילה, ניקיתי את חדר המדרגות של הבניין בו גרתי, והחל משנה ב' תפרתי שמלות כלה לחברות מאשדוד".

 

 

עם תום הלימודים נסעה לשנה באיטליה, שם השתלמה בבית האופנה של רוברטו קוואלי. עם חזרתה ארצה כעבור שנה, בחרה לצאת לדרך עצמאית כמעצבת שמלות כלה. "חיפשתי תחום שאני יכולה לעשות בו כסף. קסטרו פנו אליי, אבל לא התעניינתי בלהצטרף לקבוצה. רציתי לבד".

 

 

עד היום היא שמרה על פרופיל נמוך ונמנעה כמיטב יכולתה מחשיפה תקשורתית, כך שגם חיפוש מתקדם ברשת לא יעלה תמונה שלה, או פרטים מהביוגרפיה שלה. רק את שמה מכירים רבים, ודאי ממדורי האופנה המציינים את שם המעצבת של שמלות הסלבס. בעולם שבו כל סטודנטית אופנה בשנה ג' שוכרת משרד יחסי ציבור, מדובר בתופעה מוזרה לחלוטין.

 

 

רצית להיות המרטין מרג'יאלה (המעצב שאיש לא ראה) של האופנה הישראלית?

"ברוך השם שזה ככה. לטעמי, מעצבים צריכים להיות מאחורי הקלעים והבגדים צריכים להיות בפרונט. כך אתה בוחן את העבודה נטו ולא את האופי של המעצב, שהוא בכלל לא רלוונטי".

 

 

את גם מנותקת מהברנז'ה בתל אביב. לא יראו אותך עושה סלפי במועדונים או בהשקות.

"אני מעדיפה להתכרבל עם בעלי והילדים בבית, מאשר לצאת לבלות עם אנשים שאני לא מכירה מהתעשייה. מבחינתי לצאת לבלות זה עבודה, ואני לא מתכוונת לעבוד גם ביום וגם בלילה. אם יש משהו חשוב, אני אגיע. אבל אני קטנה, מטר וחצי, בין כה וכה אף אחד לא שם לב אליי. אני מאמינה שכל אחד עושה החלטות בחיים על פי הזמן שיש לו".

 

 

מהכלה של ערן זהבי ועד הכלה של דונלד טראמפ

 

 

לפני כחודשיים היא קיבלה אימייל מהמפיק מוטי רייף – הזמנה להצביע עבור טקס פרסי האופנה שיתקיים בסוף נובמבר. היא לא ממש התייחסה אליו, ורק לאחר שקיבלה טלפון מרייף, פנתה לחברה הקרוב, צלם האופנה יניב אדרי, שיעזור לה להצביע - "אני לא מכירה כמעט אף אחד, חוץ מכמה חברים שעובדים איתי צמוד". החברים הקרובים שעליהם מדברת דרור הם בעיקר אדרי ומעצב השיער יניב זאדה, שעומדים מאחורי כל הצילומים המרהיבים של הקולקציות שלה ונוסעים איתה ברחבי העולם בחיפוש אחר לוקיישנים - הם כבר הספיקו לצלם בפריז, ברומא, בלוס אנג'לס, ולקראת קטלוג 2015 הרחיקו עד ונציה. כל אותה עת כלל לא ידעה שהיא מועמדת בקטגוריית שמלות הכלה והערב. רק לאחר שמעצבת האופנה דורית בר אור אמרה לה שהצביעה עבורה, הבינה שהיא מועמדת, ואף העפילה לשלב הגמר, אחת מבין ארבעת המועמדים הסופיים בקטגוריה, יחד עם ליהי הוד, ויקטור (ויוי) בלאיש וגדי אלימלך. "אם אני כבר מועמדת, אז עדיף לזכות. אבל אם לא - לא נורא. זה מה יש", היא מתמצתת את גישתה לחיים ובצדק – הרי את הכלות שעולות לרגל אל העסק שלה, המועמדות לפרס כלל לא מעניינת.

 

 

כשהיא נדרשת לאפיין את קהל לקוחותיה, היא עונה בפשטות: "כל מי שמתחתנת ורוצה שמלת כלה. מהמרכז, מהפריפריה, אשכנזיות, מזרחיות, צעירות, מבוגרות - כולן מתקבלות אצלי בברכה". לדבריה, מדי יום נכנסות לבוטיק באשדוד כ-170 לקוחות, מי למדידה, מי לפגישה ראשונה, ומי ישירות אל החופה. במהלך השנים היא גם בנתה את שמה כחביבתן של ידועניות רבות, שבחרו בה לעצב עבורן את שמלת הכלה שלהן. ברשימה: שרון גניש, שירלי בוגנים, מרינה קבישר, שלי חזן, מורן אייזנשטיין, חן שילוני, קארין כהן, שונית פרג'י ושי לוי (אשתו של הכדורגלן ערן זהבי) וסיגל כהן, שהתחתנה והתגרשה מהעבריין אסי ועקנין.

 

 

מה משותף לכל הנשים האלה?

"לא יודעת".

 

 

את כן יודעת. כולן נשים יפות וצעירות שהתחתנו עם כסף, חלקן עם כדורגלנים.

"והן כולן מהממות".

 

 

הן קיבלו שמלות בחינם תמורת יחסי ציבור?

"לא. כולן שילמו, ללא יוצא מן הכלל. אף אחת לא קיבלה שמלה בחינם. הרבה מהן נשארו חברות שלי, כמו מרינה קבישר. זאת מישהי שאי אפשר להתנתק ממנה. אפילו אבא שלי מת עליה".

 

 

כמה עולה שמלת כלה שלך?

"בשכירות? 14 אלף שקל בממוצע. בחו"ל זה רק למכירה".

 

 

ומה המחיר במכירה?

"אני מתביישת להגיד. מתחיל ב-12 אלף דולר, ויש גם שמלות ב-19 אלף דולר".

 

 

מה מחיר השמלה הכי היקרה שמכרת?

"כמה מאות אלפי שקלים, ללקוחה שקנתה ממני בקאן. את המחיר המדויק אני לא חושפת, אבל לעצמי לא הייתי קונה במחיר הזה".

 

 

אז אפשר להגיד שהיום את אישה עשירה. את מגלגלת עשרות מיליוני דולרים בשנה.

"מגלגלת".

 

 

יש הבדל בין הלקוחה הישראלית, האמריקאית והיפנית?

"אין הבדל. זה אותן שמלות, והבחירה שלהן להגיע אליי היא בגלל הסגנון. אז לכולן אותו סגנון, והעין רואה את אותם הדברים. מה שונה? הכסף. שם זה במכירה, פה זה בהשכרה. בשורה התחתונה עדיף למכור. ישראל היא מדינה קטנה, ומעטות מאוד אלה שיכולות להרשות לעצמן להוציא סכומים גדולים. היתה לי לקוחה מווייטנאם, שהגיעה לארץ וקנתה ממני שמונה שמלות כלה. היא אפילו שכרה את צוות הצילום של הקטלוג שלי, ויניב אדרי עשה לה תמונות של החתונה. ככה שאם היתה פה אותה כמות אוכלוסייה כמו באמריקה, היה לי יותר כסף. אני מלבישה עכשיו את הכלה של דונלד טראמפ. חצי ניו יורק שלו".

 

 

ועדיין, עם כל הכסף שהשוק הזה מגלגל, תחום שמלות הכלה נחשב לנחות מתחום עיצוב האופנה לנשים, רדי טו וור.

"אתה צודק במיליון אחוז, ובכל העולם מתייחסים לזה ככה. אני מגלה את זה בכל פעם שאני מחפשת דוגמנית לקטלוג. תמיד אני רוצה דוגמנית מהטופ 50 של האתר models.com, ומחכה חודשים שיאשרו לי אותה. לצערי תמיד נותנים לי את השאריות, הקליפות של הגרעינים. אבל אני מתעקשת ומנסה, כי שם טמון סוד ההצלחה שלי: אני עושה שמלות בטרנד אופנתי. שיהיה לשמלה גם סטייל, שתשב טוב על הגוף ותזרום עם קווי המתאר. שיהיה לזה שיק, וזה לא יראה כמו שמלת כלה מנופחת מהחלומות של הילדה בת השנתיים".

 

 

אפשר להגיד שענבל דרור היא סיפור סינדרלה: הנערה הצעירה שהגיעה מאשדוד ללא אמצעים כלכליים וכבשה את ווג בלי שאף אחד יודע איך היא נראית?

"לא יודעת. לא היו לי אחיות מרשעות, וגם אחיות חורגות אין לי".