מיאסר ערפאת ועד הקמפיין של שאנל: הכאפייה כובשת את עולם האופנה

תמונות ראשונות מתוך קמפיין הקרוז החדש של בית האופנה היוקרתי שאנל, שנחשפו בימים האחרונים, מציגות את חזונו של המעצב קרל לגרפלד (שאחראי גם על הצילומים) לעונה הבאה. הדוגמנית ג'ואן סמולס ניצבת לצד שחקן החיזוק הצעיר הדסון קרוניג בן השש, כשהיא לבושה בפריטים מתוך קולקציית הקרוז שהוצגה במאי האחרון בדובאי וביקשה לגשר בין הקוקטיות הפריזאית של בית האופנה לאלמנטים הלקוחים מתוך הפנטזיה האוריינטליסטית של לגרפלד על המזרח התיכון.

>> הורידו כאן את האפליקציה החדשה של Xnet לאייפון או לאנדרואיד

לצד גלביות נוטפות שיק וצבעוניות פסאודו-מדברית, הרכיב לגרפלד באחת מתמונת הקמפיין מראה שבעיניים מערביות, ישראליות בפרט, עלול להתפרש כחתרני ופוליטי. בתמונה המדוברת לבושה סמולס אוברול קצר באריגה זהה לכאפייה האדומה וז'קט תואם בצבעוניות של שחור ולבן, זהה גם הוא לכאפייה המוכרת לנו. אם במהלך תצוגת האופנה פוזרו על המסלול פריטים בודדים בדוגמת הכאפייה שנבלעו בקקופוניה צבעונית, הרי שבחיבור בין שני הפריטים יחד על דוגמנית אחת ובצילום אחד, אין מקום לספק: דוגמת הכאפייה היא אחת ההצהרות האופנתיות של שאנל לעונה הבאה.

עוד בערוץ האופנה

• בית התפוצות ממתג מחדש את היהדות באמצעות אופנה
• דודו לכל ילד: מעצבת האופנה דורית בר אור יורדת אל העם
• חפש את המזרחי: למה הילדים בפרסומות ישראליות נראים לא מכאן?
  

זו אינה הפעם הראשונה שבה הכאפייה עושה את דרכה אל זירת האופנה. מתפקידה ככיסוי ראש מסורתי של גברים, הפכה הכאפייה לסמל למאבק עממי לשחרור פלסטין ולסימן ההיכר של יאסר ערפאת, ואומצה בהמשך על ידי קבוצות שוליים פוליטיות. לאחר שבשנות ה-90 היא הופיעה כפריט לגיטימי באופנת רחוב רדיקלית, בשנת 2008 הפכה הכאפייה לפריט אופנתי מסחרי. הרצון למסחר את התדמית המרדנית הוביל לריקון שלה מכל תוכן פוליטי, כאשר נמכרה בשלל צבעים ברשתות אופנה כמו H&M, אורבן אאוטפיטרס ואפילו קסטרו, שהציגה כאפייה בקולקציית אביב-קיץ 2008 של המותג הישראלי. המגמה זכתה לתמיכה מסלבריטאים כמו מרי קייט אולסן, מדונה, סטינג, קירסטן דאנסט ואפילו יהודה לוי שלנו, שהעניקו לכאפייה חותמת אופנתית. בהרצאה שנשא ב-2010 הפרופסור לאנתרופולוגיה טד סוודינברג תחת הכותרת "כאפייה: מסמל התנגדות למוצר בחנות", הוא הסביר כי "אם בעבר כאפייה הביעה סולידריות עם הפלסטינים, עכשיו היא אביזר אופנה קלישאתי וחסר משמעות לחלוטין".  

בהקשר זה, מעניין לשאול מדוע בחר לגרפלד להציג בגדים עשויים בדוגמת כאפייה, כל שכן בעידן שבו סרטוני עריפת ראשים של דאע"ש פותחים את מהדורות החדשות. לדברי יארא משעור, עורכת מגזין האופנה והנשים הערבי "ליילק" המופץ בישראל ובשטחי הרשות הפלסטינית, הבחירה של לגרפלד אינה מקרית ונובעת מפנייה לשוק הערבי, ולעתודות הנפט שלו. "הוא בעצמו אמר בראיון טלוויזיוני כי המזרח התיכון קם לתחייה. דובאי היא העתיד, זה הכסף הגדול, בגלל זה הוא גם קיים את תצוגת האופנה שלו שם".

"הייתי בלונדון לפני חודשיים, וביקרתי בבית הכלבו הרודס (שנמצא בבעלות משפחת המלוכה של קטאר, א"י) ורוב הלקוחות במקום היו משפחות מהנסיכויות", מסבירה משעור את הכוח הכלכלי של הלקוחות מהמפרץ. "בהרודס שיפצו את המקום בצורה מוגזמת וגרנדיוזית, שמותאמת לטעם של הלקוח הערבי, והדבר המעניין ביותר הוא שינוי שעות פעילות החנות. אם בעבר הרודס היה נסגר בשבע בערב, היום הם פתוחים עד תשע בערב. למה? כי הלקוח הערבי מתייחס לקניות כאל בילוי. הם יכולים לעשות קניות במשך שעות. במו עיניי ראיתי איך אורזים להם מזוודות של בגדים. זה לא הלקוח הסיני או היפני שבא, קונה מה שהוא צריך ויוצא. כאן מדובר בתרבות בילוי לגיטימית".

אז הבחירה של שאנל בדובאי היא שאלה של כסף?

"המקום הכי מתאים לשאנל זה דובאי. יש שם שוק גדול של נשים שאוהבות יוקרה ורוצות להתלבש. היום בשורה הראשונה של תצוגות האופנה של שאנל אתה יכול לראות הרבה דמויות מהעולם הערבי, כמו התאומות האייה וסאמה אבו ח'דרה ודינה עבדול עזיז, והקולקציות מסוקרות בערוצים דובאי TV ואל ערבייה. ההזמנות הראשונות הולכות לקהל הזה".

את מאמינה שהלקוחה הערבית והמערבית ילבשו בגדים בדוגמת הכאפייה?

"למה לא, זה שאנל!".

הכאפייה המקורית מגיעה בשלושה צבעים: לבנה, אותה חובשים בעיקר גברים בדואים; באדום ולבן, הפופולארית בירדן ובמדינות המפרץ הפרסי ומייצגת עמדות של לאומיות וצבאיות; והכאפייה בשחור ולבן, שפופולארית בעיקר בעיראק ובקרב גברים פלסטינים, ומקושרת למאבק העממי נגד הכיבוש הישראלי. כאמור, עם השנים היא אומצה על ידי חברות אופנה ומעצבים כמו ראף סימונס או המותג threeasfour.

"היום הכאפייה זה סוג של פאשן", מודה משעור, "אבל גם הצהרה פוליטית, תלוי בקונטקסט. במקרה של לגרפלד, השימוש בכאפייה הוא ביזנס נטו, קריצה לתרבות הערבית ולקהל המוסלמי ממדינות המפרץ".

מצד אחד, העולם מדבר על אסלאמיזציה ובמהדורות החדשות רואים את ההשתלטות של דאע"ש והראשים הערופים. מצד שני, בא קרל לגרפלד ומציג בגדים שמזוהים באופן ישיר עם סמל למאבק פוליטי. למי הוא בעצם פונה?

"העולם הערבי הוא עולם גדול. לכל מדינה ערבית יש את המבטא שלה ואת המנהגים שלה. אי אפשר להסתכל על העולם הערבי כעל מכלול אחד. דאע"ש זה לא דובאי, והאופן שבו אנשים חיים בביירות שונה מהחיים בתימן, נניח. אי אפשר לשים את כל הערבים בקופסה ולהצביע עלינו כעל גוש אחד. זאת טעות שהרבה אנשים מחוץ לעולם הערבי עושים, כי יותר קל להם לחשוב ככה. אני מאמינה שצריך שיהיה גיוון, וגם בזמנים קשים כמו עכשיו, שיראו שקורים בעולם הערבי גם דברים טובים".