"הייתי ילד דומיננטי מאוד, דעתן, כזה שיש לו תמיד מה להגיד. מין טיפוס שמתווכח עם המורים ואומר מה שלבו חפץ, בלי מעצורים. הייתי מקובל בין החברים ונחשבתי למעין מנהיג לא רשמי של הכיתה.

 

"בכיתה ט' למדתי בבית חינוך תיכון כצנלסון בכפר סבא. יום אחד הגיעה לכיתה שלנו תלמידה חדשה מהצפון. ג'ינג'ית, מצחיקנית, דעתנית, רהוטה, שנונה. התלמידים היו כרוכים אחריה. הייתה לה אישיות חזקה, לא פחות משלי, והיא התבלטה מיד בקרב הילדים בכיתה, ואני, במקום לקבל אותה בזרועות פתוחות ובנפש חפצה ולהקל עליה את המעבר, הרגשתי מאוים מנוכחותה.

 

"פתחתי נגדה במסע ילדותי מטופש, שכלל התעללות מילולית, כינויים בשמות גנאי לא נעימים, וביטול דבריה בכל הזדמנות. התחרות בין שנינו הייתה גלויה לעין כל. כיניתי אותה בכינויים שונים, שאחד מהם, 'פה גדול', דבק בה גם בהמשך. כל מה שהיא אמרה, אני אמרתי את ההפך. רציתי שהיא תזוז הצדה, שתיתן לי לשוב למקום שבו הייתי רגיל להיות, שתפסיק להפריע לי באישיות המרשימה שלה.

 

"נוכחותה בסביבתי לא נעמה לי עד כדי כך, שלימים, כאשר שובצתי להדריך יחד איתה בתנועת הנוער העובד והלומד, התקוממתי. כנראה, כאשר היינו צריכים לרשום עם מי אנחנו רוצים להדריך, היא רשמה את שמי. כך יצא ששובצנו להדרכה יחד. כשגיליתי את זה, הייתי המום. לא האמנתי שזה קורה לי, וזמן קצר אחרי כן עזבתי. פשוט פרשתי בגללה מההדרכה. עזבתי אותה לנפשה והשארתי אותה עם כל הילדים הצעירים, בלי עזרה או תמיכה.

 

"השנים חלפו, עזבנו את בית הספר ואת התנועה ואיש איש פנה לדרכו. לימים, אותה ילדה הייתה לשחקנית מפורסמת, כזו שאתה קורא עליה בעיתונים ורואה את פניה בטלוויזיה לעתים קרובות. במשך השנים עקבתי אחרי הקריירה שלה, ובכל פעם שנתקלתי בשמה או בדמותה – הרגשתי לא טוב עם עצמי. רציתי לבקש ממנה סליחה על הסבל שגרמתי לה בנערותנו. אפילו קיוויתי שאתקל בה ברחוב ביום מן הימים ונוכל לפתוח בשיחה, אבל זה לא קרה.

 

"ההזדמנות הגיעה ממקום אחר. בעיסוקי כעורך דין ויזם, הפועל בין השאר גם באינטרנט, אני יושב במשך שעות רבות ביום מול המחשב. זה מעייף ומתיש לפעמים, אבל גם מהנה מאוד. הפייסבוק, שבו יש לי חברים רבים, אפילו יותר מאשר לשני ילדיי גם יחד, פתוח רוב שעות היום בחלון נפרד, ואני מציץ בו מפעם לפעם כדי לנוח, לראות מה חדש אצל חבריי, לומר דבר או שניים לאומה, להגיב על דברי אחרים, לצ'וטט או פשוט לעשות לייק לתמונה, לקובץ וידיאו או לאמירה שמוצאים חן בעיניי. הואיל וצברתי די הרבה שעות פייסבוק ואני איש של אנשים, צברתי גם לא מעט חברים, שחלקם הפכו מחברים וירטואליים לחברי אמת.

 

"באחד הימים, בעודי משוטט כהרגלי בפייסבוק, צדו עיניי תמונה מוכרת. זו הייתה התמונה של הג'ינג'ית ההיא, אותה סלבריטי שפעם למדה איתי בכיתה. לא התלבטתי. מיד הצעתי לה חברות, וחיכיתי. אחרי כמה ימים של המתנה היא אישרה אותי כחבר. החלטתי שאני אוזר אומץ ופותח את הנושא, ופניתי אליה באמצעות מערכת ההודעות.

 

"בתחילה היא לא זכרה מי אני, אבל אחרי כן, כשסיפרתי לה שלמדנו יחד בתיכון, היא נזכרה. אמרה שלא פלא שהדחיקה אותי מזיכרונה, כיוון שהתעללתי בה קשות והחוויה הייתה טראומטית מאוד בעבורה. הודעתי לה שאני רוצה להתנצל בפניה ולבקש את סליחתה על ההתנהגות הלא בוגרת שלי באותם ימים רחוקים, והיא אמרה כי היא מקווה שאת ילדיי אני מחנך בדרך אחרת. הבטחתי לה שכך אני עושה, והודיתי שכבר זמן רב אני מחכה לפגוש בה ולהתנצל.

 

"מבחינתי, זו הייתה התנצלות אמיתית, כנה ועמוקה. ביקשתי סליחה מעומק הלב. לדבריה, התנצלותי התקבלה והסליחה ניתנה".

 

השורה התחתונה:

 

"על אף היותי בעל לשון חדה, שמשתלחת די בקלות ולעתים מקדימה את המחשבה, חשתי הקלה רבה. מאז אותו יום אני חושב פעמיים וסופר עד עשר לפני שאני מצליף בלשוני. סוף סוף הבנתי בצורה ממשית, ולא מקריאה בספרות העידן החדש, עד כמה מילים יכולות להכאיב".

__________________________________________________________________________________________________________

 

 

מה הסיפור שלכם?

 

אם גם לכם יש חוויה מיוחדת שעברתם, אירוע שאתם מתים לשתף בו אחרים, או משהו אישי ששמרתם בבטן ועכשיו אתם מוכנים לספר עליו- צלצלו אלינו ל: 03-6386951 או שלחו מייל: farkash33@gmail.com

______________________________________________________________________________________________________

 

 

לכל אדם יש סיפור: