הדפסה
לכתבה באתר
ישראל היא מדינה צעירה ללא מסורת בנייה. הבטון
והבלוקים, שהוטמעו בענף הבנייה בתקופת המנדט הבריטי, שולטים בה ללא מצרים ורק החיפוי התחלף: טיח, אריחי אבן או אלומיניום. אלא שבשנים האחרונות הגיע פולש חדש ואגרסיבי – העץ - ותפס תאוצה מהירה כחומר חיפוי של בנייני יוקרה, וכמשטח דריכה (דק) שהפך לברירת מחדל של ממש.
בהדמיות האדריכליות, העץ "סקסי" יותר מהבטון, והוא בוודאי מסייע לקידום המכירות של בניינים, אולמות אירועים ופרויקטים במרחב הציבורי. השימוש המקומי והטרנדי הוא בעיקר תפאורתי, כחיפוי וכאיפור לאדריכלות לא יצירתית של המבנה עצמו. העץ הוא לא חלק מהקונסטרוקציה ואין לו דומיננטיות בעיצוב הפנים. החיבה לעץ מזכירה עוד טרנדים שנשלפו מקטלוגים של אדריכלים ומעצבים בפינות אחרות של העולם, בלי קשר לתרבות ולאקלים המקומיים, כמו גגות רעפים, כיסאות "אימס", קירות לבנים וחלונות קופצים. היוקרה המבוקשת מסתכמת לעתים ב"קופי פייסט" לארץ הקודש, ללא כל הליך גיור, אך יש כמובן גם מקרים מוצלחים.
האדריכל עדי וינברג השתמש בעץ ארז כדי לחפות חזית של וילה. "נוח מאוד לעבוד עם העץ", הוא אומר, "אפשר לשחק עם העובי ועם הרוחב. ארז הוא עץ חי ולא 'מלוקק', והלקוחות התלהבו מאיך שהוא נראה". לדעתו, ההצלחה של חיפוי העץ בבניינים המשותפים נובעת מכך ש"זה נותן תחושה שמישהו השקיע בך. זה מוכר".
במקומות אחרים בעולם שמהם הועתק הטרנד יש שימוש מנומק יותר בעץ. אדריכלים יפנים בני זמננו כמו קנגו קומה ושיגרו באן הם שניים מהמתכננים הבולטים בחומר הזה, והם עושים זאת באופן טוטאלי: העץ מרכיב את הקונסטרוקציה והמעטפת, והוא מהווה חלק בלתי נפרד מהקונספט. קומה תיכנן חנות המתמחה בעוגות אננס בצורת סל במבוק; באן בוחן את גבולות החומר בכל פעם מחדש, למשל בקתדרלה בעיר כרייסטצ'רץ' בניו זילנד. בפינלנד, אחת מיצואניות העץ הגדולות בעולם, בניינים רבים נבנו בעץ. גם בסלובניה, שאדריכליה מושפעים מאלבר אלטו הפיני ובמדינות נוספות באירופה, בונים לאורך מאות שנים בחומר שמצוי בשפע בטבע.
ההתלהבות הישראלית מהעץ לא לקחה בחשבון שני דברים: תחזוקה וסביבה. ראשית, רוב הדקים עשויים מאורן או מאיפאה, והאחרון מגיע מיערות הגשם. ארגון "גרינפיס" תבע לאחרונה להפסיק את השימוש באיפאה, והזכיר במפורש את ישראל כמדינה שמובילה בשימוש בו, ופעילים סביבתיים ניסו להתפרץ לבניין עיריית תל אביב-יפו במחאה על השימוש המופרז שנעשה בו ברחבי העיר. פרויקט-הדגל הוא כמובן נמל תל אביב (בתכנון מייזליץ-כסיף אדריכלים), שחופה באיפאה לכל אורכו ורוחבו. אלא שבמתחם הזה, שהפך לאחד המצליחים בישראל, העץ הוא דווקא חלק בלתי נפרד מהקונספט (גם אם הקונספט לא נוסה לראשונה בישראל).
האדריכל ד"ר נועם אוסטרליץ', מומחה לבנייה ירוקה ומרצה באוניברסיטת תל אביב, אינו מתרגש ממחאת הירוקים נגד האיפאה. "יש כל מיני סוגים של עץ איפאה, ויש כל מיני מקורות לעץ שבחלקם יש מדיניות ניהול תקינה", הוא אומר, ומתכוון ליערות שבהם עצים שנכרתים מוחלפים בשתילים חדשים.
לאחרונה התברר, כי עיריית תל אביב-יפו אימצה את הטענות של הארגונים הסביבתיים. בעקבות הפרסום ב"ידיעות אחרונות" על טענות הארגונים הסביבתיים, הודיעה העירייה כי עבודות חיפוי יתבצעו בעץ שהגיע ממקור מורשה בלבד ולא מכריתת עצים מסביבתם הטבעית. בינתיים, הבהירה העירייה גם לאדריכלים כי היא מחויבת לצמצם את הפגיעה ביערות הגשם. התוצאה הצפויה: יותר אדריכלים יעבדו עם תחליפי עץ (כפי שיפורט בהמשך).
איפה מ''פ התחזוקה כשצריך אותו
הבעיה השנייה היא שתחזוקה היא כמעט מלה גסה בישראל, ועץ הוא חומר חי שדורש תחזוקה שוטפת. האיפאה דוהה ומאפירה, הבעיה בולטת במיוחד בפרויקטי מגורים משותפים ובבנייני ציבור. כך, למשל, החזית המזרחית של גן הילדים ברחוב ארלוזורוב בתל אביב שמחופה בסרגלי עץ איפאה צרים שמצלים על המבנה – והם אחראיים על החיפוי החיצוני. החזות המינימליסטית ותכנון הפנים זיכו את האדריכלים (מייזליץ-כסיף גם הפעם) בפרסים, אלא שבחלוף כמה שנים מסתמנות בעיות שמציקות לצוות ולהורים. מנהלת המקום, שביקשה שלא להזדהות, מתלוננת שהחומר לא פרקטי: "חם בקיץ וקר בחורף. זה יפה, אבל לא נוח. העץ נשבר ואין מי שיתחזק את הבניין, אני כעת מחפשת תרומה. האדריכל חשב על היופי, ואני חולמת על כיסוי נוסף".
אוסטרליץ' מציין, כי אם רוצים לשמור על המראה המקורי צריך לשמן את החומר פעמיים בשנה. "גם אם לא משמנים", הוא טוען, "זה עץ עמיד שמחזיק עשרות שנים, ויש כאלה שאוהבים את המראה האפור. אפשר גם לשמן לאחר מספר שנים ואז העץ חוזר לעצמו". עם זאת הוא חושב ש"כשאין בעל בית אחד הסיכוי שהמצב ישמר לאורך זמן הוא נמוך".
אדריכל הבית של "עץ ועצה", אביב אברמוב, מדגיש שהחברה רוכשת רק מיערות מתחדשים. הוא ממליץ להשתמש בעצים קשים כמו איפאה, שהוא הזול ביותר ולכן הנפוץ ביותר בישראל (בין 450 ל-600 שקלים למ"ר), ארז (סידר) וטיק שמחיריהם נעים בין 600 ל-1000 שקלים למ"ר. לדעתו, האדריכל צריך להיות "כלב השמירה" בכל הנוגע לבחירת העץ: "הוא צריך להבין את ההבדלים בין עץ לעץ, לתכנן מפרט טכני שיאפשר לעץ להחזיק מעמד, ולבחור באיזה צד בחזית לשים את העץ. אם שמים עץ בחזית צפונית, זה 'שגר ושכח', אבל מפנה דרומי דורש תחזוקה". הוא מציין כי שימון עץ עולה כ-60 שקלים למ"ר, ואומר ש"בבית פרטי אפשר לעשות את זה לבד".
תחליפי עץ
ארווין שילינגר, מנכ"ל חברת "אינדן", מייבא חומרים שמזכירים עץ טבעי. אחד מהם הוא פרודמה – לוחות Hpl מחופים
פורניר טבעי במקום שכבת נייר – שאותם אפשר לראות, בין היתר, בבניין במרכז רמת השרון (בר אוריין אדריכלים). בניגוד לפרויקטים אחרים של המשרד שחופו באיפאה, כמו בניין ברחוב גנסין ומגורי יוקרה ברחוב אנטוקולסקי, כאן נראה שהחזות אינה נפגעת עם הזמן. "מדובר בחומר שמחזיק מעמד עשרות שנים", טוען שילינגר. המחיר בהתאם – 800 שקלים למ"ר – מה שמסביר מדוע רוב היזמים נרתעים ממנו. כמה אדריכלים אומרים שהם היו מעדיפים חיפוי פרודמה, אך היזמים מעדיפים לחסוך ולבצע באיפאה.
חומר חליפי נוסף הוא wooden, שעשוי מפרופילי מתכת שחופו בשאריות מתעשיית הבמבוק. החומר בולט בשני פרויקטים חדשים: "רביעיית פלורנטין" (אילן פיבקו) ברחוב סלמה בדרום תל אביב, ומכון פולנסקי במכון ון ליר בירושלים (חיוטין אדריכלים).
אוסטרליץ' משתמש בחומרים על בסיס צמנט, כמו "שרה", שכאשר מוסיפים לו סילר מתאים הוא דומה לעץ. לדבריו, השימוש בחומרים מתועשים שמשלבים חומרים אורגניים קונה לו אחיזה בישראל והוא מתאים לתרבות ולאקלים המקומי, "אבל יש כאלה שמעדיפים את העץ דווקא בגלל שהוא משתנה. התחליפים ישמרו על מראה אחיד". עוד פרויקט מתעתע הוא פארק המסילה בירושלים, שבו יצרו אריח מיוחד מבטון עם טקסטורת עץ.
האדריכלים בועז קיי ואיתי בן חיים ממשרד קיסלוב- קיי חושבים שהשימוש בעץ צריך להיות חלק מהקונספט, ולא רק כחלק מטרנד. בשני פרויקטים הם שילבו עץ תוך התאמה לפרוגרמה ולמיקום: בבית ספר ברמת אפעל, שנמצא בתכנון, הם משלבים במבוק בהתאם לקונספט החינוכי של בית הספר: "חינוך, תרבות וקהילה".
לאחרונה סיימו פרויקט מגורים ביפו, שיש בו עץ בפרטי-החלונות וחיפוי פרודמה בקרניז (כרכוב) ההיקפי, "כפרפרזה לקרניזי האבן שנפוצים בעיר", מסביר בן חיים. התריסים דומים לאורן-קליר, אך זהו עץ יקר יותר: "המלוק", שמחירו 2,300 שקלים למ"ר.
>> עוד חדשות אדריכלות - בערוץ האדריכלות של Xnet
