הדפסה
לכתבה באתר
הלווייתה של מרגרט תאצ'ר בחודש אפריל האחרון הזרימה אל לונדון מאות ממנהיגי העולם, שבאו להעניק כבוד אחרון לאשת הברזל של בריטניה. בין נציגי אומות העולם התייצבו גם ראש הממשלה בנימין נתניהו ורעייתו שרה, לבושים על פי קוד הלבוש הנהוג בטקסי הלוויה ממלכתיים באנגליה: הוא בחליפה שחורה ועניבה שחורה, היא בכובע שחור.
התצלום של הגברת הראשונה של ישראל חבושה בכובע שחור הכה את הישראלים בתדהמה. מעטים החמיאו ללבוש המהוגן של שרה ולאומץ האופנתי שהפגינה, שעה שמנגד, הרשתות החברתיות ומדורי האופנה, כתשו את ההופעה וכינו אותה מגוחכת. למה? כובע.
עוד בערוץ האופנה
מה יש בו בכובע האלגנטי והמעוצב, שמזכה את קייט מידלטון בתואר אייקון אופנה ואת שרה נתניהו בתואר קורבן אופנה? האם זו החריגה הבלתי נסלחת מסגנון הקז'ואל הנונשלנטי הנהוג בישראל, או הקישור האוטומטי שנעשה בין הכובע לכיסוי הראש הנהוג במגזר הדתי?
את הרתיעה מהמראה המקושט והאלגנטי, ניתן למצוא כבר בדברים שכתבה בשנת 1910 חמדה בן יהודה, אשתו של מחייה השפה העברית, אליעזר בן יהודה, ומי שהיתה כתבת האופנה הראשונה בפלשתינה. בן יהודה תיארה את קישוטי הכובעים שחבשו הבורגניות בתל אביב ובמושבות הברון כ"קישוטים של נוצות וציפורים שלמות, אשר היו מבהילות בגודלן".
נשות היישוב הישן והעלייה הראשונה, אשר הגיעו ארצה מאירופה, הביאו איתן לבוש אלגנטי ואביזרים נלווים, שביניהם לא מעט כובעים. אולם מהר מאוד החל תהליך ההתנתקות הכפויה ממנהגי הלבוש האירופאים, כחלק מאותו כור היתוך שנועד לייצר את הישראלי החדש, נטול המניירות הגלותיות.
מאה שלמה חלפה מאז ועדיין קשה לישראלים לעכל אנשים בכובעים. מנגד, בתעשיית האופנה המקומית עושה רושם שמכינים את הקרקע לשינוי. תמי בר-לב, יעל כהן מהמותג Justine ואורית אביעזר, הן שלוש מעצבות כובעים פעילות, שמנסות להחזיר עטרה ליושנה ולהחדיר בישראליות את האלגנטיות והקישוטיות שהיו פה פעם.
הראשונות לאמץ את הבשורה הן פאשניסטות מקומיות וידועניות עם תעוזה וסגנון לבוש אישי ובולט. אומנם עדיין לא מדובר במגמה גורפת, אך בהחלט ניתן לראות ניצנים של שינוי. הדוגמנית עמית מכטינגר, למשל, נראתה לא פעם בכובעי מגבעת שחורים, שמוסיפים נוכחות ללוקים הניסיוניים שהיא מרכיבה בעזרת הסטייליסט יונתן פרימרמן. לפני שנתיים היתה זו הסטייליסטית ליאת אשורי, שהפציעה לחתונה של מאיה בוסקילה כשאת ראשה מעטר כובע פיסולי של קרן וולף, שאומנם מתמחה באביזרים ותכשיטים, אך מעצבת גם כובעים ואביזרים לראש. חובבות כובעים נוספות שבהן ניתן לצפות בביצה המקומית הן אפרת גוש, נינט טייב, קארין דנסקי, רונית יודקביץ', אילנה ברקוביץ' וקרן מור, שלא חוששות להפגין מראה ייחודי וטוטאל לוק מעוצב הכולל כובע על הראש. האם בשורת הסלבס תציף גם את ההמונים?
הכובענית תמי בר-לב, המעצבת בשלוש השנים האחרונות כובעים בעבודת יד, מספרת כי בשנה האחרונה חלה עלייה בהתעניינות של הקהל הישראלי בכובעים: "לקוחות מגיעות לסטודיו, מתעניינות, מוקסמות מהכובעים. לצערי, רק בודדות רוכשות כובע בסופו של דבר". מה מעכב את הלקוחות לעבור משלב ההתעניינות לשלב הביצוע? "אין לי תשובה מושכלת", מתנצלת בר-לב. "אנחנו חברה קז'ואלית. כובע הוא אביזר שמגניב אנשים, אבל הם יעדיפו לא להתבלט במרחב הציבורי. אני יכולה להעיד על עצמי, שבכל פעם שאני יוצאת מהבית עם כובע על הראש, אנשים אומרים לי 'מזל טוב'. ישר מקשרים את זה לאירוע. אף אחד לא עוצר לחשוב שאולי אני חובשת כובע כי אני רוצה להתקשט. אולי כי אין לנו במסורת קוד לבוש לאירועים שמצריך כובע. באנגליה, שם למדתי, חובה להגיע עם כובעים למרוצי סוסים, חתונות, לוויות וכמובן, כל אירוע עם המלכה".
הכובעים שמעצבת בר-לב, בוגרת שנקר, חריגים בנוכחותם בנוף האביזרים הישראלי. שפתה העיצובית קרובה יותר לכובענים תיאטרלים כמו הבריטים סטיבן ג'ונס ופירס אטקינסון. אצל האחרון עשתה בר-לב את הסטאז' שלה, עם סיום לימודיה בלונדון. בשובה ארצה ב-2012 הקימה בר-לב סטודיו שמציע כובעים בעבודת יד, המעוצבים מתוך דיאלוג עם הלקוחות – מרביתן כלות שמעוניינות בתחליף מקורי להינומה. לצד כובעים אלו, שנוצרו בהזמנה אישית, ישנם כובעים מעוצבים מראש, מרביתם Headpieces צבעוניים. "נשים יעדיפו לרכוש בעיקר Headpieces שחובקים את הראש כמו קשת לשיער ומוסיפים טוויסט למראה", אומרת בר-לב, "ופחות כובע מסורתי שמכסה את כל הראש".
"הפריחה בנראות של כובעים היא מגמה עולמית", אומרת הכובענית אורית אביעזר, שחזרה לישראל עם משפחתה לפני כשנה, לאחר תקופה ממושכת בקנדה וארצות הברית. "רואים את זה על מסלולי התצוגות וכמובן, הודות לקייט מידלטון, אייקון אופנה שמוביל את הנראות של הכובעים".
בדומה לכהן, גם אביעזר, מעצבת גרפית שלמדה כובענות בקנדה והתמחתה בכובעי קוקטייל הנמכרים בחנות האונליין שלה באטסי, שומרת על מראה אלגנטי ומאופק, המתכתב עם שנות ה-20 וה-40. בין לקוחותיה נמצאות גם נשים דתיות. "אני דתייה בעצמי", היא אומרת, "הכובעים שלי לא מסתירים את השיער כנדרש על פי ההלכה, אבל יש גם דתיות כמוני, שהולכות עם מכנסיים וחובשות לבית הכנסת כובע שלא מכסה הכול".
אביעזר מספקת את אחת התשובות המוכרות ביותר לשאלה למה ישראליות סולדות מכובעים – פשוט כי הן מרגישות בהם כדתיות. אלא שהכובעים שמוצעים למכירה היום הם הכול חוץ מכיסוי ראש שעלול להתפרש כדתי. מה שמותיר את השאלה על כנה: מדוע במדינה חמה כמו ישראל, לא הצליח הכובע לתפוס כאביזר חובה להגנה מפני השמש. "נשים אינן מבינות את הנזק שנגרם לעור הפנים שלהן", אומרת חוקרת האופנה אילה רז, מחברת הספר "חליפות העתים" (הוצאת ידיעות אחרונות). "אבל כמו הרבה שאלות באופנה, גם השאלה מדוע לא חובשים בישראל כובע מצטברת לשאלות שנותרו ללא מענה, כמו למה נשים נועלות עקבי סטילטו לא נוחים וכולאות את עצמן במחוכים.
"עד שנות ה-50 נשים חבשו כובעים, והם היו אביזר מרכזי במלתחה", מוסיפה רז. "אך בתקופה שלאחר מלחמת העולם השנייה, אנשים בחרו להתקשט פחות. גם בישראל העדיפו להסיר כובעים. איך אפשר ללבוש כובע מקושט כשבארץ שולט הצנע ולאנשים אין מה לאכול? רק בעשור שלאחר מכן, בסוף שנות ה-60 אנו רואים את הכובע חוזר, אבל בפרשנות אחרת של ההיפים, כשנערות צעירות הילכו עם מכנסיים רחבים וכובעים פעמוניים. והיום? אחד הטרנדים הבולטים הוא העור השזוף. כולן רוצות להיות שזופות. אז למה שהן ילכו עם כובע?"
