הדפסה
לכתבה באתר
פסטיבל הקולנוע ה־63 של ברלין, שננעל בשבת, עמד בסימן כוח נשי: סרטים שנוצרו על ידי במאיות, דמויות נשיות מרתקות והופעות משחק בלתי נשכחות של שחקניות. לפיכך, לא פלא שהקרב על פרס השחקנית המצטיינת היה צפוף במיוחד. 3 הדיוות הגדולות של הקולנוע הצרפתי - איזבל הופר, ז'ולייט בינוש וקתרין דנב - התקוטטו ביניהן על הפסלון הנחשק.
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
מול המלכות של ארץ הבאגטים התייצבה חבורה בינלאומית שכללה בין היתר את ההוליוודיות אוון רייצ'ל ווד, שאימצה מבטא רומני מגוחך ב"המוות ההכרחי של צ'ארלי קאנטרימן", ורוני מארה, שכיכבה בסצנת נשיקה לסבית עם קתרין זיטה ג'ונס ב"תופעות לוואי", מותחן פסיכולוגי סטייל היצק'וק לו אחראי סטיבן סודרברג.
אבל את כל הגברות המפורסמות והמהוללות הללו הביסה שחקנית אלמונית אחת מצ'ילה, שכבר מתחילת הפסטיבל הפכה ליקירת המבקרים ולחביבת הקהל ונחשבה למועמדת מובילה לזכייה - פאולינה גרסיה, שניצחה תודות למשחקה ב"גלוריה", סרט בו היא מגלמת גרושה בת 58 שמחפשת ריגושים אחרי שילדיה עזבו את הבית.
הזכייה של גרסיה בפרס שימחה את קהל הנוכחים בטקס הסיום, ואלה הגיבו בתשואות. הם ידעו להעריך את הבחירה המוצדקת של חבר השופטים, אותו הנהיג השנה הבמאי ההונג קונגי וונג קאר וויי ("מצב רוח לאהבה"), שמבין דבר אחד או שניים בנשים.
גם הסרט הרומני שזכה ב"דוב הזהב", הפרס הגדול של ברלין, "Child's Pose", מציב במרכזו אשה חזקה - אם שתלטנית המנסה לגונן על בנה בן ה־32, שדרס ילד קטן ועומד למשפט באשמת הריגה. מפיקת הסרט, עדה סולומון הרומנייה, דיברה בנאום הזכייה חוצב הלהבות שלה על הכוח הנשי וחשיבותו, על כמה טוב שיש השנה בברלין סרטים שנוצרו על ידי מפיקות, וכמה חשוב שיהיו עוד כאלה.
אבל לא רק הגירל פאוור שלט בעיר הגרמנית הסוערת - גם המשלחת הישראלית כבשה את הפסטיבל. נכון, השנה לא השתתף בתחרות הרשמית אף סרט כחול־לבן, אבל העברית שלטה ברחובות והמסיבה הישראלית היתה צפופה ומבוקשת.
ב"פנורמה" היוקרתית, המסגרת השנייה בחשיבותה בפסטיבל ברלין, דווקא היו לנו שני נציגים: "רוק בקסבה" של יריב הורוביץ ו"הנוער" של תום שובל. בעוד הראשון זכה בפרס הקונפדרציה הבינלאומית לבתי קולנוע איכותי, השני הסתפק בביקורות משבחות במיוחד ובהקרנת בכורה מפוצצת ונלהבת.
"רוק בקסבה" (שמגיע בסוף השבוע הנוכחי גם למסכים בישראל) מסתמך על הזיכרונות של הורוביץ מהשירות הצבאי שלו בשכם בתקופת האינתיפאדה הראשונה, שלהי שנות ה־80. עלילתו עוסקת בקבוצת חיילים המתמקמת על גג בית פלסטיני ברצועת עזה.
המנחה הגרמני שניהל שיחה עם יוצרי הסרט אחרי הקרנת הבכורה, הגדיל לעשות כששאל את הורוביץ אם בכוונתו להציג את סרטו בעזה, כאילו החמאס היה מאפשר זאת. הורוביץ התחמק בדיפלומטיות מהשאלה הנאיבית, ואמר שבעולם אוטופי הוא ישמח לעשות זאת. הורוביץ לפחות אהב את התגובות של הקהל, ש"ריגשו אותי מאוד. הקהל ראה את הצד האנושי של החיילים שלנו, וזאת היתה המטרה שבגללה התחלתי לחשוב על הסרט הזה כשעוד הייתי חייל בשטחים".
הורוביץ הגיע לבכורה מלווה במשלחת אימתנית, שכללה את מפיקי הסרט מיכה שרפשטיין ומשה אדרי ואת השחקנים, ביניהם יון תומרקין ו אנחל בונני, שחגג באותה הזדמנות יום הולדת. "הקרנת 'רוק בקסבה' היתה מאוד מרגשת, אבל גם מאד מלחיצה", מתוודה תומרקין. "פחדתי שהקהל הגרמני לא יבין הרבה דברים ושהם לא יאהבו את הסרט, אבל בסיום ההקרנה הופתעתי לטובה מתגובת הקהל וממחיאות הכפיים".
בונני מחזק ואומר ש"מרגש לדעת שכל ההקרנות של 'רוק בקסבה' היו סולד אאוט. היה לנו חשוב לבוא לברלין עם סרט בעל אמירה אנושית שנוגעת ללב של כל אדם בעולם, ולא רק של ישראלים. בזכות הסרט אנשים בעולם רואים על המסך את הקונפליקט הנצחי הזה בו אנו חיים. ואני בהחלט גאה לייצג את המדינה שלנו עם הסרט הזה".
הסרט "הנוער", אותו הפיקו גל גרינשפן, רועי קורלנד והאחים אדרי, מציג נושא אקטואלי במיוחד: סיפורה של משפחה ישראלית ממעמד הביניים, שקורסת בעקבות משבר כלכלי. בעוד האב (משה איבגי) מתקשה לעמוד בתשלום חובותיו ועומד לאבד את דירת המשפחה, שני הבנים שלו (אותם מגלמים האחים דוד ואיתן קוניו מקיבוץ ניר עוז, שמעולם לא שיחקו קודם לכן) מחליטים לחטוף תלמידת תיכון (גיטה אמילי) בת עשירים, כדי לדרוש דמי כופר.
"האנשים בברלין מאוד אהבו את 'הנוער' בגלל שזה סרט אוניברסלי", מדווח איבגי. "מדובר אומנם על משפחה מסוימת, שהסיפור שלה מאוד אישי. אבל אלה הסיפורים של אנשים בכל העולם, על רקע קריסת מעמד הביניים, ולכן אני חושב שכל כך הרבה אנשים מתחברים אליו. הוא גם מותח מההתחלה ועד הסוף. אגב, במהלך הצפייה בהקרנת הבכורה ניתקתי את עצמי לגמרי. המקום שלי בתוך הסרט הוא כמו רוח רפאים, אז יכולתי לראות את זה מהצד".
פסטיבל ברלין אומנם לא זר לאיבגי, והוא כבר נכח בו בעבר, אבל הפעם הוא נהנה במיוחד. "המשלחת של 'הנוער' היתה קבוצה מאוד מגובשת: רקדנו יחד, בילינו יחד. כאילו כל הזמן היינו במסיבה אחת גדולה".
עבור הבמאי תום שובל היה מדובר בהגשמת חלום. "אני באמת נרגש שסרט ראשון קטן ואינטימי מצא את עצמו מוקרן באחד הפסטיבלים היוקרתיים והחשובים וזוכה לחיבוק והכרה.
"אני עוד לא מעכל את כל מה שקורה, ואירועים מדהימים עוברים כאן בהרף עין - מפגישה עם במאים ושחקנים שאני אוהב כמו פול ראד ופול ורהובן, לראיונות עם עיתונאים שאני נוהג לקרוא כסינפיל מושבע, לצעידה על שטיחים אדומים. זה פשוט לא נתפס. אבל הכי מרגש היה לצפות עם השחקנים והצוות בסרט בפרמיירה עמוסת אנשים. אין הרבה רגעים כאלה שהאור יורד באולם, המסך עולה והסרט שלך מתחיל. זה שווה הכל".
קולנוענים ישראלים הפועלים בהוליווד אף אחראים לאחד הטרנדים שיותר בלטו בנוף הפסטיבל ה־63 - פורנוגרפיה. המפיקים הישראלים אבי לרנר, דני דימבורט ובועז דוידזון הציגו ב"פנורמה" את סרטם "לאבלייס", על חייה ומותה של לינדה לאבלייס, כוכבת "גרון עמוק", סרט הפורנו הכי מפורסם ורווחי בכל הזמנים, שהחליטה לצאת נגד התעשייה של הסרטים הכחולים.
"הסיפור של לינדה ריתק אותי", נימקה אמנדה סייפריד, כוכבת סרטים לכל המשפחה כמו "מאמא מיה!" ו"עלובי החיים" את נוכחותה בסרט שעוסק בנושא כה עסיסי. "זו התנסות קולית עבורי. לא הדאיג אותי לגלם כוכבת פורנו בסרט אמנותי".
ואילו המפיק הלוהט רם ברגמן, ישראלי לשעבר, סייע לחברו הטוב ג'וזף גורדון לוויט להרים סרט ראשון כבמאי: ב"ההתמכרות של דון ג'ון" לוויט מגלם צעיר שרירי ורודף נשים מניו ג'רזי, שמכור לאתרי פורנו ומתאהב בבחורה רומנטיקנית, אותה מגלמת סקרלט ג'והנסון.
"רציתי לספר סיפור על אהבה", הסביר לוויט, "סיפור שיעסוק במערכת יחסים בין גבר שצופה יותר מדי בפורנו לאשה שצופה יותר מדי בסרטים הוליוודיים רומנטיים. חשבתי שזה יכול להיות מפגש מעניין". וזה אכן מעניין, סקסי ומשעשע. משב רוח קליל וכיפי בפסטיבל שהיה כבד ועגמומי, לעיתים יותר מדי.
_________________________________________________________________________________________________________________________________________
עוד בפנאי פלוס :
- מעשנת ומעצבנת: מה עובר על אדל?
