Common Raven: עיצובים לנערות רוק מתבגרות

אפשר לחטוא בהכללה גסה ולומר שמעצבי האופנה נחלקים לשניים: אלה שלעולם יתאימו את עצמם לתמהיל של המעסיק, גדול ככל שיהיה, ואלה שחולמים על תווית הנושאת את שמם מהרגע הראשון שבו הם אוחזים במספרי גזירה.

רחל כהן, המעצבת של המותג Common Raven, שייכת ללא ספק לאסכולה השנייה. אנו נפגשות בסטודיו נטול היומרה שלה בפאתי שוק הפשפשים ביפו, בצהרי שישי, כשברקע רעש צופרים, בתי קפה הומים וקולות הרוכלים של "שדרות הנירוסטה".

כהן, 28, שבה ארצה לפני כשנתיים, לאחר שסיימה את לימודי האופנה בבית הספר לעיצוב מרנגוני שבאיטליה והשתלמה בבתי האופנה של ז'יל סנדר במילאנו ומרי קטרנזו בלונדון.

"העבודה עבור השמות הגדולים היא מרתקת ומעשירה, אך גם מכלה", היא מסבירה. "הרגשתי שהגיע השלב לצאת מהקופסה. הבנתי שיש לי מה להגיד וצברתי דברים שרציתי להוציא החוצה בדרך שלי".

בחורף 2013 משיקה כהן קולקציה שנייה, כולה על טהרת הגותיקה האורבנית, המזוהה עם מאסטרים ותיקים כהלמוט לאנג ואן דמולמיסטר וקרובה מאוד ברוחה לסגנון האפל של ריק אוונס, ראף סימונס, ג'יבנשי, גארת' פיו ואלכסנדר וונג.

המבחר, מצומצם אך מגובש, כולל חצאיות עיפרון, שמלות "נדן" מגברדין, סריגי ג'רזי, ז'קטים מטוויד, מכנסי סקיני, ז'קט אופנוענים מעור, כותנות שקפקפות ממשי וכותנה, והכול בפלטה קודרת של שחור־אפור־לבן. פריטים אלו זכו בחלקם לשילובים של הדפסים שבטיים מקוריים, פאנלים מעור וריבוי רוכסני כסף גלויים.

ניכר כי העיסוק בגוף מנחה את המעצבת: הגזרות מחטבות, מייצבות, מכסות בקנאות כמעט דתית ובד בבד מאפשרות לעור להציץ החוצה, ולא בביישנות, דרך שסעים עמוקים ופתחים באזור הבטן, המרפקים והברכיים. המראה שמתקבל הוא מינימליסטי, לוחמני ונוטף סקס־אפיל מהסוג המזוהה עם עולם הרוק'נרול.

_________________________________________________________________________________________________________________________

עוד מעצבות:

• לי גרבנאו לא מתנצלת בדרך להצלחה
• ג'רי שי משלבת בין אדריכלות לאופנה
• מי עומד מאחורי המותג "אוה מנדלבאום"?
  

_________________________________________________________________________________________________________________________

לא צריכה את סימונס

זוהי הקולקציה השנייה שלך. איך היית מסכמת את חוויית הכניסה לשוק המקומי עד כה?

 "לא אחדש אם אומר שמדובר בתחום תובעני והעיסוק בו דורש חוסן נפשי.

"התסכול הגדול נובע מעצם העובדה כי אין למעצב שליטה מוחלטת על התוצאה הסופית: אתה יכול לעבוד בדייקנות, יסודיות ומסירות, אבל אינך יכול לחזות את הכשלים שבדרך, כמו בדים שנתגלו כאיכותיים פחות ממה שחשבת, טעויות של גזרן, אי־דיוק של מדפיס או פגם של מתפרה.

שרשרת הייצור כל כך ארוכה, שכאשר יוצא דגם העומד בציפיות הראשוניות שלך, זה דבר אדיר. אתה לא מאמין שזה קורה לך. ואחרי כל זה מגיעה ההתמודדות עם הלקוח ועם שיטת הקונסיגנציה (הקולציה נמכרת גם ב־ l'etranger וברשת רזילי, מ"ר).

"בסך הכול, הקולקציה הראשונה קצרה תשבחות, ואת האמוציות והצרחות לכרית אני משתדלת לתעל לאפיק רציונלי - פשוט לגשת לכל בעיה באופן קונקרטי".

"מצד אחד, הייתי רוצה להישאר לעבוד בתעשייה האירופאית עוד כמה שנים כדי ללמוד ולצבור ניסיון, אבל זה לא התאפשר בשל קשיים בקבלת האשרה.

"מצד שני, הרגשתי שאני מוכנה לשלב הבא. קרה שלא השמעתי את קולי, או שעשיתי זאת ודעתי לא התקבלה - ובדיעבד התברר שצדקתי.

"עבדתי תחת מעצבת חדשה בז'יל סנדר, צעירה ונלהבת, שלא הייתה פתוחה לביקורת ולו ברמיזות העדינות ביותר, ואז, במדידה, ההערות שהיא קיבלה מראף סימונס תאמו את מה שחשבתי.

"דברים מהסוג הזה מחזקים לך את הביטחון, כשרוב הזמן אתה שרוי בחוסר ביטחון מוחלט מול כל הענקים שם. ככה אתה לומד שיש ערך לדרך המחשבה שלך, שצריך לסמוך יותר על החושים.

"כשתכננתי את הקולקציה הראשונה רציתי שראשי הרוכסנים יהיו דמויי טופרי עורב. אני זוכרת שישבתי באיזה פארק בלונדון והסתכלתי על יונה מתה, רגלה שרועה על המדרכה, והיה לי הדחף לחתוך את הרגל ולצקת אותה.

"ויתרתי והצטערתי על זה, כי אז בדיוק יצאה הקולקציה של אן דמולמיסטר, שאובזרה בשרשראות טופרים, וכשהתעניינתי בדבר נודע לי שכל המעצבים והצורפים עובדים באופן הזה.

"אני חושבת שעוד איישם את הרעיון הזה, יש בזה כל כך הרבה יופי. אסור לכבול את עצמך בחוקים מיותרים".

"התחלתי לחשוב על מקום משלי עוד בלונדון - שם גם נהגה שם המותג. תמיד חיבבתי עורבים, וקולקציית הגמר שלי הייתה כולה מונוכרומטית שחורה וחיברה בין הדברים.

"עם החזרה לארץ לוח הזמנים היה די ברור: שיפוץ החלל, ששימש בעבר את סבי כמשרדים של מפעל מתכות בבעלותו, והתאמתו לסטודיו, הזמנת בדים ותחילת העבודה על קולקציית הקיץ, שנה מראש.

"רציתי לעבוד עם כמה חברות טקסטיל איטלקיות. ידעתי שיש להן סוכן באיסטנבול, נסעתי, חיפשתי שם מתפרות, נפגשתי עם כמה ספקי בדים מקומיים, ואז העבודה התחילה להתגלגל".

סדר יום: קודר

איך את מגדירה בעצם את הקו העיצובי שלך ומה מייחד את Common Raven?

"ערב נסיעתי לאיטליה, מי שהיוו דמויות השראה עבורי היו ג'ון גליאנו ו אלכסנדר מקווין, וזה ניכר גם באיוריי מאותה תקופה: מסות של בד, צבעים, פרחים, הדפסים.

"אחרי שנת הלימודים הראשונה באה התפנית, הכול התבהר לי. עוד בטרם ניתבתי את עצמי לאופנה נמשכתי לסגנון האפל והמורבידי, שלא מזוהה כלל עם מרנגוני.

"תמיד הוקסמתי מעבודותיהם של ה.ר. גייגר ואגון שילה. ובאשר לכוכבי הנישה, אני לגמרי מכוונת לשם, בדרכי שלי, אם כי ברור לי שאין באפשרותי להשיג תוצאות זהות - מדובר בגופים גדולים ובצוותים מקצועיים מהטובים בעולם, בזמן שאני עובדת לבד. אבל יוצאים דברים טובים גם מהלבד הזה".

"אני מעצבת לבד. אין לי אנשי סוד, אבל גם אין לי כמעט סימני שאלה, הדברים די ברורים לי.

"במהלך העבודה על קולקציית הביכורים היה חסר לי המבוגר האחראי, אם כי בסופו של דבר החופש מכבלי הפיקוח וחוסר הניסיון מניעים אותך להעז. לפעמים אתה קולע ומגבש חוקים משל עצמך, לפעמים אתה נכשל ולומד לקח.

"תמיד יש רעיון כללי שמאגד את הדברים. אני לא פורשת לוח של דימויים ולא עובדת לפי נושאים עונתיים. קולקציית החורף יצאה מהפרקטיקה במטרה ללמוד מטעויות הקולקציה הראשונה, לייעל ולהפוך את הפריטים ללבישים ועמידים יותר.

"לא ויתרתי על השימוש בעור, על נושא הקעקועים ועל הגרפיקה השבטית, שמלווים אותי לאורך כל הדרך, כמו גם על ההשפעות מעולם הרוק'נרול, חיבתי להופעות חיות, ללהקת גאנז אנד רוזס ולמיק ג'אגר, ששימש השראה לז'קט עור בעל שרוולי רגלן קצרים, למשל.

"העיסוק באנטומיה, חיתוך וחיטוב הגוף, עצמות, חשיפת מפרקים - גם הוא מוטיב חוזר. מפליז ממוחזר שמקורו במפעל המתכות המשפחתי, שהועתק לראשון לציון, יצקתי ראשי רוכסנים דמויי עצם המנדיבולה (לסת תחתונה) של פרה וכן קו של תכשיטים דמויי עצמות בציפוי כסף.

"זאת הייתה קולקציה קשה מאוד לביצוע, עם פער גדול בין הרצוי למצוי, וזה מה שגורם לבגד לעבור אבולוציה בדרך מאיור האופנה למוצר המוגמר".

"לכאורה, הגזרות שלי מתאימות לנערות דקיקות שלרוב ידן אינה משגת, אבל אני לא רואה זאת כך. האישה שאני מעצבת עבורה היא נערת רוק מתבגרת, מישהי עם הבנה שהבגד צריך לאסוף את הגוף, להקנות לו יציבה - דברים שמאוד חשובים לי אישית.

"לאחרונה דנה ברגר מצטיירת לי כאחת שתישא את הבגדים בדרך שבה אני רואה אותם בעיני רוחי. כמובן שאשמח להלביש את נינט ואת אפרת גוש, אם כי כבר הצלחתי לממש חלום הרבה יותר משמעותי, כאשר זולה ג'יזס, זמרת אמריקאית שאני מעריצה הרבה זמן, רכשה אצלי שמלה במסגרת הופעתה בתל אביב".

מה תכניותייך לעתיד?

"חשוב לי מאוד להצליח בארץ, אבל תוך כדי להתמקצע, להתרחב ולנסות את מזלי בשוק האירופאי. בכוונתי להעביר בהדרגה את הייצור לחו"ל ולהמשיך לדבוק בסטנדרטים ובלוחות הזמנים שהונחלו לי ב'עולם הגדול'.

"בעוד אנחנו מדברות, קולקציית הקיץ הבא כבר כמעט מוכנה. נאמנוּת לעצמך, חריצות ואורך רוח הם בעיניי התשובות להצלחה".

זמרת הג'אז זולה ג'יזס. גם היא לבשה Common Raven

Common Raven, בית האשל 17, יפו; להשיג גם ברזילי, קניון רמת אביב, ת"א. טווח מחירים: 2,000-450 שקל

__________________________________________________________________________________________________________

עוד במגזין GOstyle :

• מאיפה השמלה של סיון קליין?
• טרנד: הקאמבק של העניבות
• ג'נוארי ג'ונס חושפת כתפיים