הדפסה
לכתבה באתר
חסמים רבים מקשים על חייהם של האדריכלים הצעירים בישראל. צמד מקומי שבחר לצאת מכאן קיבל החלטה נכונה: סטודיו Shaga,
שאותו הקימו רק לפני שנתיים גרי פרידמן (35) ושני ברט (33), הופך לשם חם באמסטרדם ובלונדון.
הסיפור של השניים התחיל במסלול שגרתי בטכניון, כאשר כמו עוד אלפי צעירים ישראלים הם נרשמו ללימודי אדריכלות. שם הכירו, הפכו לבני זוג, והחליטו לנסוע יחד לחילופי סטודנטים באחד מבתי הספר המוערכים באירופה, בעיר דלפט הסמוכה להאג. הם לא חזרו משם: פרידמן וברט החליטו להישאר ולהשלים (בהצטיינות) את התואר, ואז המשיכו ללימודי תואר שני בבית ספר נחשב אחר, ה-Architectural Association (AA) בלונדון, שבין בוגריו הישראלים רם כרמי ורון ארד. בשבוע שעבר הם הרצו בישראל כאורחי החוג לעיצוב פנים של המסלול האקדמי, המכללה למינהל.
"שיטת הלימוד בישראל פיתחה אצלנו גמישות מחשבתית ועודדה חוש המצאה וחשיבה מחוץ למסגרת", הם אומרים. "כשנסענו לחילופי הסטודנטים היינו בטוחים שאנחנו חוזרים תוך גג שנה, אבל הולנד הפגישה אותנו עם כל כך הרבה הזדמנויות לאדריכלים צעירים". ואכן, תוך כדי הלימודים הם התחילו לעבוד במשרדים מובילים: פרידמן במשרדו של בן ואן-ברקל (UNStudio) וברט במשרד תכנון הנוף והסביבה WEST8. עם הזמן הצטרפה ברט למשרדו של ואן-ברקל, שם עבדו יחד כארבע שנים וצברו ניסיון בפרויקטים משמעותיים כגון פרויקט רב-ייעודי בסינגפור, מתחם RAFFLES בהנגז'ו, תחרות למוזיאון בפרנקפורט, תחרות למרכז קונגרסים בשטרסבורג, הצעה לחידוש טיימס סקוור בניו יורק והצעה לתחנת רכבת בברמינגהם.
על קו אמסטרדם-לונדון
לאחר שזכו במענק תמיכה ממשרד התרבות ההולנדי, פתחו השניים משרד באמסטרדם וכעת הם משקיעים בתחרויות, במחקר ובהוראה. את זמנם הם מחלקים על קו אמסטרדם-לונדון, בין משרדם הפרטי לבין הקורסים שהם מעבירים ב-AA לתלמידי תואר ראשון ושני. לדבריהם, הם מטפלים במרחבים המשנים את תפקודם בהתאם לתהליכים טבעיים ורגישות להקשר הסביבתי והתרבותי, וביחס למורכבות הצרכים התפקודיים.
בהצעתם לתכנון בניין עיריית נתניה, לה הם ניגשו בשיתוף האדריכל המקומי מוטי שיוביץ, קשרו השניים אוסף מבנים לכדי מתחם אחד, תוך פיתוח מרחבים ציבוריים לא רק במפלס הקרקע אלא לגובה מגדל העירייה. תחרות נוספת שאליה הם ניגשו, בשיתוף האדריכלית האיטלקיה מרגריטה דל-גרוסו, הציעה מודל חדש לתחנת רכבת תחתית בסופיה, בירת בולגריה. בהצעה, שזיכתה אותם בציון לשבח (מבין 130 הצעות שהתמודדו), מדובר בתחנה שנהנית מאור-יום מרבי, כשבלילה היא הופכת למוקד תאורה לסביבה – בניגוד למודל המוכר של תחנות סגורות ואטומות לעולם החיצון.
בחודש הבא הם ינחו בארץ, מטעם ה-AA, סדנת תכנון בינלאומית הפתוחה לסטודנטים, לאדריכלים, לאדריכלי נוף, למעצבים ולגיאוגרפים. מחיר ההשתתפות בסדנה - שתיערך במכללת שנקר ובמדרשת שדה בוקר – גבוה מאוד (700 פאונד), אך למשתתפים ישראלים נבחרים תינתן מלגה. את הסדנה ינחו מתכננים ומעצבים מובילים בתחומם: האדריכלים סבין מולר מסטודיו SMAQ בברלין, אלפרדו רמירז מסטודיו Groundlab הלונדוני, האדריכל הלונדוני דניאל ווידריג והאדריכל האמריקאי ממוצא צרפתי מארק פורן. באירוע הסיום ישתתפו בין השאר בן ואן ברקל ומנהל ה-AA, ברט סטילס.
מדוע האדריכלות בישראל פשטנית מאוד לעומת הנעשה בהולנד?
"החסמים לא קשורים למתכננים עצמם אלא נובעים מסיבות כלכליות, כשלזה מצטרפת הבנת המתכנן במלאכת עיצוב המרחב. גם בהולנד היום מצמצמים תקציבים, המיועדים בין השאר לתרבות ולשוק הבנייה, אבל תרבות רבת שנים של חדשנות וניסיוניות עדיין מניעה את החברה ההולנדית ומאפשרת לה ליצור אדריכלות מעניינת".
אתם מתכוונים לחזור לארץ?
"אנו בהחלט מעוניינים בפרויקטים ובשיתופי פעולה בישראל. בהולנד מתקיימת עשייה אינטנסיבית סביב בנק אדיר של משרדים עכשוויים כמו OMA ,UNstudio ,WEST8 ,MVRDV ומגוון ההזדמנויות לאדריכלים צעירים הוא מרשים ומסקרן. בישראל קיימים מכשולים רבים העומדים לפתחם של האדריכלים הצעירים, אבל לאחר עבודה על פרויקטים בכל העולם אנו מאמינים בתרומה לעיצוב החברה והעתיד בישראל ולכן מעורבות בנעשה כאן חשובה לנו".
גם אם יחליטו פרידמן וברט לשוב ארצה, ניסיונם והצלחתם לא יסייעו להם להשתלב בשוק העבודה הישראלי שבו מעמד האדריכל נמוך. לעומת שוק העבודה ההולנדי, שפתוח לכל אדריכל צעיר, תקנות "רשם המהנדסים והאדריכלים" יאלצו אותם לעבור השתלמות בת שלוש שנים כשכירים, ובסופה לעבור מבחן מפרך. אפשר להניח, במידה רבה של ודאות, שקלושים הסיכויים שהשניים יחליטו לחזור ארצה במצב הנוכחי.
פרויקטים ישראליים שהם אוהבים במיוחד
• מוזיאון תל אביב לאמנות: "עדיין לא ביקרנו בו אבל עקבנו אחר בנייתו ואהבנו את התעוזה ללכת על פתרון לא שגרתי, המשלב בין טכניקות בנייה ועיצוב מתקדמות. פרויקטים מסוג זה דוחפים קדימה את שוק הבנייה בארץ ומצביעים על פתיחות ומוכנות לשינוי".
• מוזיאון ישראל, ירושלים: "חשיבה עיצובית ומוזיאלית מרשימה שנוצרה מתוך רגישות לחוויית המבקר".
• מגדל הבנק הבינלאומי, תל אביב : "גם במעבר אקראי בשדרות רוטשילד ובהתבוננות חטופה במגדל, קיים משהו מרשים בפרופורציות ובפרטים - מחלל לובי הכניסה הגבוה, לשקיפות ולפרטי קיר המסך. המבנה נבדל מהמגדלים בסביבתו. גם אוסף האמנות הישראלית המוצג בו מרשים ביותר".
