הדפסה
לכתבה באתר
כשמשוטטים בהנאה מתחת לצמרות העצים ביער כפר החורש, סמוך לנצרת, דבר אינו מרמז על העובדה שכאן מסתתרים שרידיו של יישוב שאינו קיים עוד. כאן, בכפר שנקרא מעלול, חיו עד לפני 63 שנים 800 תושבים, נוצרים ומוסלמים. ככל שמתקדמים במעלה הגבעה, נחשפים אט-אט בפני המבקרים שרידיו של הכפר הזה: תחילה, מצבות האבן המרשימות המכסות על קבריהם של אבות הכפר; לאחר מכן מופיע מבנה פשוט של מסגד מט לנפול, ואז מתגלות לפתע שתי הכנסיות הגדולות הניצבות בפסגת הגבעה, צמודות לגדר של בסיס סמוך. שתי הכנסיות, האחת קתולית והשנייה פרוטסטנטית, שמורות היטב. אחת מהן אפילו שופצה לאחרונה והושבה לשימוש.
דווקא הכנסייה הפרוטסטנטית, שלא שופצה, מעניינת יותר בהבט האדריכלי: התומכות העצומות הניצבות בשתי שורות מצדי הבניין, חמש תומכות מכל צד, הן המרכיב הבולט ביותר. אבן הגיר המקומית, ששימשה כחומר הבנייה העיקרי, נותרה חשופה וגולמית. מבעד לאחד החלונות אפשר להציץ אל האולם הפנימי, כשתקרת צלעות חושפת אולם תפילה מלבני ומוארך הנחצה בשליש האחרון באיקונוסטאזיס – מחיצה נמוכה ובנויה, שבעבר קושטה באיקונות נוצריות וכיום היא חשופה וריקה.
צפו בסרטון כדי להכיר את המקום:
ארבעה חלונות צרים, שכל אחד מהם ממוקם בין שתי תומכות, מחדירות אור שמימי ומחזקות את הסדר והארגון שכנסייה רוצה. תקרת הצלבים המקושטת, שבדרך כלל מטויחת, חשופה לגמרי ומציגה את טכנולוגיית הבנייה המקומית שנותרה בשלמותה: דוגמה מרשימה לאדריכלות שהייתה נהוגה בארץ ישראל במאות שעברו. הכנסייה הקתולית, שזכתה לשיקום, נעולה ואטומה בלוחות ברזל ולכן אי-אפשר להציץ פנימה. כיפת הבטון במרכז האולם, ושני מגדלי הפעמונים הריקים המזדקרים משני צידי החזית, יוצרים מבנה מצועצע ביחס לכנסייה הקודמת, אך השלמות והטיפוח מחזקים את הניגודיות שבין היער לבניין.
- מה חושב אדריכל ההתנחלויות על מבקריו מהשמאל?
- ופרידה מהנדסאי האדריכלות שבנה את בית הכנסת בכפר דרום - סמל ההתנתקות
את שרידי הרחובות, הבתים, הבארות, הבוסתנים ושאר מוסדות הכפר כבר לא ניתן למצוא. הם קבורים מתחת להריסות ולעצים שניטעו על גביהם. התבוננות בנוף הזה מעוררת את המחשבה, כי אין צורך לצפות בסרטים אפוקליפטיים כמו "כוכב הקופים" או "עולם המים"; כדי לראות מקרוב כיצד נראה הרס לא הגיוני של סביבת מגורים, מספיק לצאת מהבית לנסיעה קצרה. זאת, משום שבישראל ההרס נמצא כמעט ליד כל יישוב, לפעמים אפילו בתוכו, והוא נמשך גם היום. במקרה הזה, המפגש בין עוצמת מבני הכנסיות, ההרס מעשה ידי אדם ובין היער "הטבעי", יוצר הרגשה מוזרה שאליה ניתן להתייחס בכמה רבדים: חברתיים, פוליטיים וגם תכנוניים.
ביער, ביער
הכפר מעלול הוקם על שרידי היישוב היהודי מהלול, המוזכר בספר יהושע כמסמן את גבולה הצפוני של נחלת שבט זבולון. במעלול התגוררו כאמור מוסלמים ונוצרים, וב-15 ביולי 1948, במסגרת "מבצע דקל" שהתמקד בגליל המערבי התחתון, גורשו תושבי הכפר ובתיהם נהרסו. מתוך כבוד, הותירה מדינת ישראל את מבני הדת ואת בית הקברות על כנם, ולצד מחנה צבאי שהוקם במקום נטעה קק"ל את "יער כפר החורש", בין השאר כדי להסתיר את חורבות הכפר.
היער ניטע לכבודה ולזכרה של ד"ר גרטרוד לוקנר, שסיכנה את חייה למען הצלת יהודים בשואה. לוקנר אף נכלאה בגין פעולתה למשך שנתיים במחנה הריכוז ראוונבריק, ולכבודה נקרא על שמה גם בית אבות בנהריה. פליטי הכפר עברו ברובם להתגורר בנצרת וביפיע הסמוכות, והמשיכו לשמור על קשר עם שרידי בתיהם באמצעות סיורים ופיקניקים שבועיים. לפני כשנתיים, לאחר שאספו תרומות מבני הכפר - נוצרים ומוסלמים - שופצה אחת משתי הכנסיות, ובאישור צה"ל היא חזרה לפעול אחת לשנה, בחג הפסחא.
מתכננים יישוב ל-7,000 תושבים
זה למעלה מעשר שנים, שעמותת "זוכרות" מקיימת סיורים בכפרים הערביים שנהרסו במלחמת השחרור, וביום שבת הקרוב
יתקיים הסיור ה-50 במעלול. בסיורים אלה מפגישה העמותה את פליטי הכפר עם ישראלים (יהודים) שבאים לשמוע, ללמוד ולהכיר את המציאות שבה חיים שכניהם. בסיור הקרוב יתקיים סיור מודרך בין השרידים, יוצב שלט שיציין בשלוש שפות (עברית, ערבית ואנגלית) את שם הכפר, ולסיום יציגו צעירי מעלול טיוטה לתוכנית שיבה אל הכפר.
"אנחנו מעוניינים להביא את הידע לציבור הישראלי ,שבדרך כלל לא מודע לנכבה הפלסטינית", מסביר רכז פרויקט סיורים ותכנון שיבה בעמותה, עמר אלע'בארי. "האירוע, שיכלול סיור והקראת עדויות של פליטי מעלול, ינכיח את הכפר באופן פיסי, תרבותי ואנושי וכך יפריח חיים במקום". אלע'בארי טוען, כי עקורי הכפרים מעוניינים באופן מפורש לשוב ליישוביהם. אמנם אין עדיין תוכנית פעולה מפורשת, אך לדבריו, בקרב הדור הצעיר מתעוררת המודעות לפעולה.
"כשסיפרתי לאבא שלי שאני עובדת על תוכנית לחידוש מעלול, הוא צחק ואמר שזה לא יקרה, אבל אחרי שהראיתי לו את הסקיצה שהכנו, הרעיון כבר התחיל להיכנס לראש שלו", מספרת רואן בשאראת (28), שסבה וסבתה התגוררו בכפר עד 1948 ובימים אלה היא משתתפת בסדנה לתכנון השיבה למעלול. בשאראת מציינת כי הקשר עם שרידי הכפר מלווה אותה מאז ילדותה, אם באמצעות סיורים משפחתיים ואם בפיקניקים שנערכים כמעט מדי שבת במקום, כך שתכנון השיבה נראה היה לה כצעד מתבקש.
"מתוך 800 התושבים המקוריים של מעלול, היום יש כבר 7,000 אנשים", היא אומרת, "ואנחנו מתכננים כיצד הם ישובו לכפר כך שיהיה מקום לכולם". על-פי התוכנית, שמצויה בשלבי הכנה, יוקם מחדש מרכז הכפר בהתאם לתכנית ששירטטו רשויות המנדט הבריטי, שתיעדו בשנות ה-40 את רחובות ובתי הכפר, ובכך מאפשרים לדעת באופן מדויק כיצד נראתה מעלול.
מה היה פה בכלל?
מעיון בתוכנית הבריטית אפשר ללמוד שמעלול מוקמה על דרך מרכזית שהובילה לנצרת, שלא נותר ממנה עוד זכר. הפריסה הפיזית מזכירה כפר ערבי טיפוסי המתאפיין בחוסר תכנון מקצועי, כזה שמתפתח באופן אורגני לאורך מאות שנים ומתבסס על "ידע ילידי" המותאם לטופוגרפיה ולאקלים המקומי. רחובות הכפר התפתלו בהתאם לשיפועי הגבעה והבתים נחלקו לחצרות שכללו בית מגורים ומספר מבני שירות עם חצר פנימית. המסגד הקטן הוקם בשוליים הצפוניים, ושתי הכנסיות מוקמו בשוליים המזרחיים על מגרשים גדולים במיוחד. הבריטים אפילו טרחו לציין צמחיה ייחודית בכפר וסימנו את עצי הזית שעיטרו חלק מחצרות הבתים.
ביחס לבנייה הפשוטה בכפר, הכנסיות היו מבני ציבור מרשימים למדי, שיכולים להתחרות גם היום במבני דת דומים. הפרוטסטנטית (זו שלא שופצה) משקפת פשטות צורנית שמתאפיינת בקווים נקיים ובצורות בסיסיות (מלבן, משולש, קשת), פשטות הנדסית וחומרית - כל אלה יוצרים הרמוניה שמשתלבת בנוף היער, ומצד שני מחזקת את הנוכחות האנושית המנוגדת לטבע.
מסביב לגרעין הכפר ההיסטורי שאליו ישובו בני הכפר איש-איש לביתו, כך רוצים להאמין בשאראת ושותפיה לתוכנית, יוקמו שכונות מגורים חדשות שבהם יאוכלסו הדור השני, השלישי והרביעי של צאצאי מעלול. "אנחנו רוצים להחזיר את מרכז הכפר כמו שהיה", היא מסכמת. "אני חושבת שזה אפשרי ומאמינה שנחזור. אנחנו לא חושבים על הזכות, אלא על השיבה". וזה לא הכפר היחיד שמתכננים את חזרתו. גם ליד כפר סבא זה קורה
- איך מגיעים לשם: צמוד לכביש 75, מצפון למגדל העמק ומערבית לנצרת, בשוליו הצפוניים של עמק יזרעאל
בשבוע הבא: עוד על עמק יזרעאל בערוץ האדריכלות של Xnet
