הדפסה
לכתבה באתר
>> בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק
תם שבוע האופנה של תל אביב,
ולראשונה מזה שנים מוקפת תעשיית האופנה המקומית בבאז חיובי של עשייה, התרגשות וכבוד. אך לצד מתחם התחנה שלבש חג וחובבי האופנה שנהרו אליו בשמחה, המציאות היומיומית של המעצבים והחנויות לא הפכה בין לילה לקלה או נוצצת יותר. למעשה, רבים מהמעצבים מספרים כי המאבק ההישרדותי בתנאי השוק המקומיים רק נהיה קשה יותר, ומדווחים על תנועה נמוכה בחנויות.
"להבדיל משנים קודמות, יש הבדל מהותי בין החודשים שאחרי החגים", אומר חזי רותם, יועץ עסקי לרשתות אופנה ומזון. "בספטמבר ואוקטובר השנה ישנה ירידה של עוד כ-10 אחוז בכמות הקונים לעומת השנה שעברה. לאור העובדה כי בשנה שעברה היתה ירידה של כ-20 אחוז, מדובר בירידה חדה של 30 אחוז מסך המכירות. לדעתי הסיבה היא המחאה החברתית, שהצליחה ושינתה את הרגלי הצריכה המקומיים".
"עונת החורף היא הקשה ביותר עבור המעצבים הישראלים", מסכימה יחצנית המתמחה בתקציבי אופנה. "יש את ספטמבר השחור, החודש הגרוע מכל, ואחריו מגיעים חודשי החורף, הקשים יותר מהקיץ. אנשים לא ממהרים לקנות, כי הרבה יותר קל להוציא כסף על כפכפים מאשר על מגפי עור". בתקופה האחרונה נוספה למיתון החורף הקבוע צרה נוספת המעיבה על ענף האופנה כולו: התייקרות מחירי הכותנה והתייקרות הייצור בעולם, בעיקר בסין, עקב המשבר הכלכלי.
סיביל גולדפיינר מקום איל פו. ''בעבר לקוחות הניחו ערימה ליד הקופה, אבל היום זה כבר כמעט לא קיים''
"המצב קשה", מספרת מעצבת שהעדיפה לא להזדהות. "גם הקיץ, בזמן המחאה, היה לא קל, ועכשיו נכנסנו לתקופה מאתגרת יותר מתמיד. המחאה שינתה את הכללים והשפיעה גם על המעצבים. אני ועוד רבים כמוני לא מבינים מה זכות הקיום שלנו. איך אנחנו משתלבים בתוך מהפכה הדוגלת בפשטות וצמצום הוצאות? אני מכירה הרבה מעצבים שמחפשים עוד אלטרנטיבות בנוסף לעיסוקם המרכזי. אני גם מכירה בעלי חנויות שהחלו לצמצם את שעות פתיחת החנות".
סיביל גולדפיינר, מנכ"לית ובעלים של מותג האופנה קום איל פו, לא מסתירה את המצב המאתגר שבו נמצאת הרשת. "עוד לא התאוששנו מהמשבר הכלכלי של שנת 2009", היא אומרת בגילוי לב. "לדעתי יש השפעות משמעותיות של המחאה ושינוי הרגלי הצריכה. אני יכולה להגיד שבעבר לקוחות הניחו ערימה ליד הקופה, אבל היום זה כבר כמעט לא קיים. מצד אחד אני שמחה על המחאה החברתית, אך מצד שני זה מאוד קשה לעסקים. כאזרחים אנחנו מתחילים להבין שלא צריך את כל מה שמוכרים לנו. אך מהצד העסקי זה הופך לבעיה, וכולם מרגישים בשינוי".
כדי להתמודד עם המצב הנוכחי של שוק האופנה, קום איל פו שינו לאחרונה את האסטרטגיה השיווקית של המותג ועברו לייצר ארבע קולקציות בשנה – לפי מזג האוויר והצרכים המקומיים ולא בהתאם לחוקים הנהוגים בחו"ל, על פיהם עובדות הרשתות. גולדפיינר מעידה שבקום איל פו משקיעים בחוויית קנייה והענקת ערך מוסף לכל פריט לבוש. "כבר אי אפשר לעשות רק בייסיק, מפני שהרשתות עושות זאת", היא אומרת. "קיימת תחרות גדולה על הנישה הזו, שמקשה מאוד על המעצבים הישראלים".
יוסי קצב, מעצב ומייסד המותג Sketch, דווקא מעיד על עלייה במכירות, אך עדיין מספר שהמצב ברחוב קשה. "צריך להיות עיוור כדי לא להבחין בשינוי", הוא אומר. "כאילו החדירו לאנשים לראש שהכול נורא יקר ועובדים עליהם בעיניים. אני בעד המחאה, אך היא יוצרת סוג של מיתון. עלויות הייצור לא ירדו – בסין הייצור עלה בכ-20 אחוז, אך מצפים מאיתנו להוריד מחירים כדי לתמוך במחאה. יותר מזה, אף מנגנון ממשלתי לא בא לקראתנו". קולקציית הקיץ הבאה שלו, הוא אומר, תתומחר באופן דומה לזו של הקיץ שעבר, כשרק מוצרי קצה אחדים יעלו יותר.
עידו רקנטי. ''הלקוחות חייבים להבין שאנחנו לא קיימים רק לצורכי נראות'' (צילום: תום מרשק)
גם מעצב האופנה עידו רקנטי, שהציג בשבוע האופנה תל אביב, מספר כי כל המעצבים סביבו מעידים על אחת מהעונות הקשות אי פעם מבחינת מכירות. "חורף זו תקופה קשה עבור כל המעצבים, ועתה אף יותר בגלל המיתון העולמי שמחלחל גם לכאן", הוא אומר. "גם הרשתות מהוות איום, בעיקר כשיש להם נתח פרסומי עצום. הלקוחות חייבים להבין שאנחנו לא קיימים רק לצורכי נראות, אלא גם מוכרים מוצר בשורה התחתונה".
גל סגירת החנויות שפוקד את רחובות הקניות בחודשים האחרונים תורם אף הוא לתחושה הקשה של תעשיית האופנה המקומית. ההלם הראשוני הגיע עם ההודעה על סגירת המותג המבטיח רוס אובטה, המשיך עם סגירת חנותו של יוסף במתחם התחנה, ועתה מגיע גם למעצבים צעירים נוספים. בתחילת נובמבר נסגרה חנותה של יעל מניה במתחם גן החשמל, כחלק מהשינויים המתמשכים שעוברים על האזור שנחשב עד לא מזמן להבטחה גדולה. לטענת מניה, הסגירה לא נבעה מאילוצים כלכליים, אך היא עדיין בחרה לצמצם עלויות ולקבל את לקוחותיה בסטודיו שבביתה, שם – היא אומרת – יש אווירה חמה ונעימה יותר.
מותג נוסף שהעדיף לוותר על מיקום תל אביבי מרכזי ולהתמקד בפלח שוק אחר הוא פראו בלאו, שסגר את החנות ברחוב דיזנגוף בתל אביב לטובת חנות חדשה בירושלים. "הקהל ברחוב השתנה", מספר המעצב פיליפ בלאו. "יותר ילדות, כלות ואמהות של כלות. אין לנו מה להציע להן. במקומנו נפתח סטודיו פאשה, וזו בדיוק התשובה לשאלה למה מקומנו לא כאן יותר".
בוטיק קפה ביזאר. ''אם המצב היה נפלא לא הייתי סוגרת''
גם הבוטיק התל אביבי קפה ביזאר, שסיפק פריטים של מותגי יוקרה מיובאים בסגנון צעיר, סוגר בימים אלו את שעריו. בעלת הבוטיק טל הולצמן, שילדה לפני כחצי שנה, אומרת כי החליטה להקדיש את זמנה לאמהות, אך מציינת כי "אם המצב היה נפלא לא הייתי סוגרת. לא היתה ירידה, אבל אני צריכה להשקיע הרבה אנרגיה בחנות כדי שתמשיך כך. החלטתי לפרוש".
דווקא רותם מצביע על הצד האופטימי: "למרות המצב הקשה, אנחנו מרגישים התאוששות קלה בזכות החורף, שהקדים לבוא השנה", הוא אומר. "בשנה שעברה החורף הגיע רק בסוף נובמבר, ואילו השנה הרגשנו את הקור כבר באמצעו".
ומה עם פתרונות למצב? למעצבים דווקא יש כמה רעיונות. רקנטי חושב שעזרה ממשלתית – בעיקר הורדת המע"מ ומתן הטבות בתשלום הארנונה – יכולה לעזור למעצבים רבים לשמור על מקומם ברחוב. גולדפיינר, לעומתו, חושבת שיש צורך בשינוי מחשבתי עמוק יותר שיגרום לצרכנים לתמוך בתוצרת כחול-לבן: "אנחנו עדיין חושבים כמו בשנות ה-80", היא אומרת. "שתוצרת חוץ היא טובה יותר".
