תצוגת הדפסה של -- נקודות למחשבה: ספטמבר בעולם האופנה

ללא מילים

30 שניות של צפייה בתצוגת האופנה של דולצ'ה וגבאנה גרמו לי להיזכר בקליפ של השיר Open Your Heart של מדונה, שבו היא לובשת חליפה גברית שחורה בגזרת אוברסייז וכובע Pork Pie וצועדת עם ילד קטן אל עבר השקיעה.

בעצם, ככל שהתעמקתי במסך הקטן, התחלתי לראות קליפים וצילומים של מדונה בלא מעט תצוגות אופנה, כאילו הפכה זו לספר ההשראה של חורף 2012-2011. אצל אלכסנדר מקווין וכמעט בכל התצוגות שהיה בהן מוטיב פטישי נזכרתי, איך לא, בקליפ Human Nature וב־Justify My Love. הפקת האופנה הגרנדיוזית שלה למגזין W שבה היא נראית כרוכבת סוסים מהודקת וקיצונית (בצילומו של סטיבן קליין) יכלה בקלות להיות הרפרנס לקולקציית החורף של לואי ויטון, ובתצוגת האופנה של מיו מיו אפשר היה לשלב את הקליפ של "אוויטה". לא ייאמן, גם כשהיא לא עושה כלום היא נכנסת לנו לראש. תופעה.

שימי לב

בהמשך לאייטם הקודם, זה הזמן לשים לב לכובע החדש שהולך לככב ברחובות. ה־Pork Pie, בעל המגבעת השטוחה והשוליים העגולים, לא ירד מהראש של הדוגמניות בתצוגות האופנה של DKNY ודולצ'ה וגבאנה. מדובר בשני מותגים שמאוד מחוברים לרחוב, ודגמיהם מועתקים חדשות לבקרים על ידי רשתות האופנה. הדרך הנכונה לחבוש כובע זה, בהשפעת שנות ה־80, היא כאשר הוא נשען מעט לכיוון העורף והפוני מציץ מלפנים.

שידורי המהפכה

אין דרך לייפות את הנושא. כאשר את חלק מתעשיית האופנה, רוב האנשים הסובבים אותך עונים להגדרה "אנשים רזים", ואיני מתייחסת רק לדוגמניות. לכן די הופתעתי כשפגשתי לפני כמה שנים את העיתונאית יעל רגב, שעונה להגדרה פשניסטת־על ושהמרחק בינה ובין מידה 36 לא קטן בכלל. רגב, שחיה ונושמת את עולם האופנה, התלוננה באוזני כל מי שרק היה מוכן לשמוע על ההיצע המביך של פריטי אופנה לנשים במידות גדולות.

העניין נפתר כאשר לפני שנה חברת ML הרימה את הכפפה וצירפה את יעל לצוות הקריאטיבי שלה. התוצאה לא איחרה לבוא: בחודש האחרון השיקה החברה את הקו הצעיר והמעודכן mlLY, המלא בפריטים שווים שמכבדים את בעלות הגוף הנשי. בחברה עיצבו בגדים שיחמיאו לאישה העסיסית ולא ניסו בכל מחיר לייצר קולקציה אולטרה־טרנדית, תוך בחירה מדויקת של פריטים שיגרמו לכל בחורה מעל מידה 44 להיראות קולית בדיוק כמו חברתה הרזה. כל הכבוד לאבי מלכה, מנכ"ל ML, על היוזמה. מחכים כבר לקולקציה הבאה.

שיפור מעמד האישה

בחודש הבא, כשתדפדפי במגזין האופנה שלנו לחורף הקרוב ותיווכחי לדעת שאין הרבה חדש תחת השמש מבחינת הטרנדים המרכזיים, האינסטינקט הראשוני שלך יהיה מן הסתם לקטר על המצב. הנושא של הטרנדים החוזרים נטחן עד דק בכל פורום אפשרי, ורוב חצי הביקורת מופנים אל עבר תעשיית האופנה.

ייצור כמויות אדירות של קולקציות בכל שנה (טום פורד, למשל, סיפר שכאשר עמד בראש גוצ'י ואיב סאן לורן נדרש להנפיק 16 קולקציות מדי שנה), התרכזות בליין ה־Ready to Wear ולא באופנת ההוט קוטור והפיכת בתי האופנה לחברות מסחריות שמונפקות בבורסה - הוציאו קצת את העוקץ ואת היכולת לחדש.

יש מי שרואים את מקור הבעיה במותו של אלכסנדר מקווין ובהתנהגותו האקסצנטרית של ג'ון גליאנו, שני מעצבים יצירתיים במיוחד, אבל תרשו לי להסתכל על המצב דרך משקפיים ורודים. העשור הראשון של שנות האלפיים, כאמור, מתאפיין במִחזור מראות והשראות מהמאה הקודמת, אבל התופעה המעניינת באמת היא שבכל עונה מופיעים כמה טרנדים במקביל, לעתים אפילו מנוגדים זה לזה.

בשנת 2011 אנו מוצאים את עצמנו מתלבטים אם לאמץ את המראה הניאוני (שנות ה־80) או דווקא את הסגנון הבוהמייני (שנות ה־60). האם לבחור בג'ינס בגזרת בויפרנד וחולצה גזורה (גראנג', שנות ה־90) או להפתיע דווקא בחצאית מידי צרה וחולצת משי (שנות ה־40). עולם האופנה חדל בעצם להיות מוביל ופורץ דרך והפך לספָק הבגדים של אוכלוסיית העולם.

השינוי הזה מצביע על מגמה מדהימה ומשמחת, שאולי היא עצמה הטרנד של שנות האלפיים: אינדיבידואליות, עליונות הסגנון האישי על פני כל חזון של מעצב אופנה זה או אחר. הסגנון האישי הוא שמכתיב לעולם האופנה אילו פריטים אנחנו רוצים ללבוש, והראיה הטובה מכל היא נוכחותם ההיסטרית של אתרי אופנת רחוב ובלוגים אישיים והשפעתם על מעצבי־העל. בפעם הבאה שתיכנסי לחנות האהובה על שלל המראות שבה, זכרי שאת נמצאת בעידן נהדר של מימוש עצמי.

על מה ולמה

יש דברים שאי אפשר להסביר. למשל, לא משנה כמה סרטים יעשו על קייט מוס וכמה הסברים ייתנו, עדיין לא ברור מדוע זו הפכה לתופעה בעוד דוגמניות יפות ומושלמות ממנה לא התרוממו כלל.

בשנים האחרונות קורה אותו דבר עם הדוגמנית הדנית פרייה בהה אריקסן, גם אם לא במימדי אייקוניות כמו של מוס. פרייה, הממוקמת היום במקום השני בדירוג דוגמניות־העל, היא יפה אמיתית, אך לא מתקרבת לפנים המושלמות והמעניינות של חברותיה לפסגה כדוגמת אבי לי קרשאו, או לארה סטון, ובטח שלא לנטליה וודיאנובה. למרות זאת, בדפדוף במגזיני האופנה של ספטמבר פרצופה ניבט מכל עבר - מהקמפיין והסרט המדובר של שאנל ועד למודעות של H&M העממית. אולי בעצם יש הסבר לתופעה. מזל. מזל גדול.

המלשינון

אחרי התבוננות בכ־30 תצוגות אופנה והורדה מייגעת של תמונות, אני מאבדת כל עניין ושום דבר כבר לא מרגש אותי, חוץ מ... זיהוי פריט שמוכר לי מאיפשהו. בתצוגת האופנה האחרונה של סלין ובקמפיין החברה הציגה המעצבת פיבי פילו פריטי לבוש מבדים שנראים כמו גזעי עץ. פשפוש קל בזיכרון העלה שראיתי את הטריק הזה בעבר: חברת האופנה רודארטה כבר נטעה דוגמנית בתוך הופעה שכזאת, בעונה שעברה. מביך.