8 המורים שלא תצליחו להוציא מהראש

דיים עדנה

מיס קראבפל מ"משפחת סימפסון" היא דוגמא לניצחון הרוח והליבידו על אכזריותם הקטנונית של החיים

עדנה קראבפל נכנסה לעסקי החינוך כאידיאליסטית צעירה שרצתה לעזור לילדים. חצי מיליון שנות הוראה וכמספר הזה קופסאות סיגריות אחר כך, קראבפל היא סמל אולטימטיבי לשחיקה. שחיקת המורה שנאנסת מוחית מדי יום על ידי עשרות פרחחים מטונפים שהוריהם מסרו את אחריות גידולם לקרטונז; שחיקת השכיר שעובד רוב חייו בעבודה שהוא לא אוהב תמורת שכר מביש; והשחיקה החברתית המואצת של אשה גרושה מעל גיל 40, שאין לה גרוש עשיר שיסדר לה אינפוזיה שתזין את שדי הסיליקון שלה בקצב של CC 200 כל שלוש שנים.

קראבפל היא קבוצת סיכון מהלכת – לתשישות נפש, לדיכאון, להתאבדות, לקריסטל מת'. היא אומנם יצור מוכה, אך לא מובס. למעשה, היא בלתי ניתנת להריסה. גם כשכל אספקט של חייה שלה מזכיר לה את הפער הבלתי נסבל בין מה שהיא רוצה עבור עצמה לבין מה שיש לה, קראבפל עדיין מספיק חזקה כדי להסתכל לתהום ולצווח !HA.

היא תמשיך לפעור למחצה את עיניה הטרוטות, הצפרדעיות, ולחפש גבר שיעריך את מה שיש מתחת לתספורת קן הציפור שלה, כמו גם את מה שיש מתחת לחצאית הירוקה הכעורה שלה. היא תמצא אהבה או תמות תוך כדי ניסיון, כנראה ממחלת מין. מחקרים (ובמחקרים הכוונה לפרק של "משפחת סימפסון") הראו שעדנה יצאה עם רוב הגברים ספרינגפילד, כולל קלטוס ההיל־בילי. ועכשיו יש לה רומן עם נד פלנדרז, רומן שהצופים מתבקשים להכריע את גורלו. עדנה אמרה פעם לכיתה של ברט: "רובכם לא תתאהבו ותתחתנו מתוך פחד למות לבד".

מאט גרונינג, יוצר "משפחת סימפסון", אנא, תן לעדנה לחמוק מהסטטיסטיקה, אחה את הלב השבור הזה. ואז תסגור את הסדרה, לגמרי הגיע הזמן. רועי פודים

הגברת עם הכלב

גרייס מוסו מ"פרקר לואיס" היתה חתיכת ביץ' זועמת עם עבד גותי. לך תילחם בזה

הימים ימי תחילת שנות ה־90. אני ילדה בבית ספר יסודי, צופה כל יום בסדרת הנעורים "פרקר לואיס", ומעריצה את גרייס מוסו (מלאני צ'ארטוף המדהימה), המנהלת הפסיכית של בית הספר.

תמיד נמשכתי לרעים, אבל גרייס היתה משהו אחר. חליפות החצאית המדוגמות והצבעוניות שלה, יחד עם טקס הרמת האגודלים הכועסים ומנפצי הזכוכיות, יצר הסדיזם והשנאה העזה שחשה כלפי פרקר הלהיבו אותי. וחוץ מזה, היה לה עבד - פרנק למר הגותי, שתמיד לבש שחורים ועשה כל מה שביקשה ממנו.

גרייס הפכה את למר לכלבלבה האפל, זה שמגיב לשריקת משרוקית ועוזר לה בתככים ובמזימות שנהגה לרקום כנגד הנמסיס, פרקר לואיס, האיש והבלורית. למעשה, גרייס מוסו היתה האשה הכי חזקה בטלוויזיה של אותם הימים, או לכל הפחות – בטלוויזיה שבה צפיתי, שדמות הנבל שהציגה היתה בדרך כלל זכר מכוער שהצטייד מבעוד מועד בשני משרתים לא חכמים במיוחד.

ידיד אמר לי השבוע שעד הרגע האחרון הוא קיווה שיקרה משהו מיני בין גרייס לפרקר לואיס. מתברר שגרייס ממש עשתה לו את זה. ובכן, רגע כזה כמעט קרה, באותו פרק אלמותי שבו הגיע מנהל חדש להחליף את מוסו, ופרקר הבין סוף סוף שעדיף השטן שאתה מכיר, ומוטב שלטון פשיסטי וסורר של אשה אחת שהוא עוד יכול לתמרן, על פני מנהיג זכר שמכיר את השטיקים שלו בעל פה. לורי שטטמאור

צ'יצצצאנג!

בסדרה שבה כולם לא נורמלים, מצליח סניור צ'אנג מ"קומיוניטי" להיות הלא נורמלי הגדול מכולם

איך אפשר שלא למות על סניור צ'אנג (קן ג'ונג הגדול מ"בדרך לחתונה עוצרים בווגאס"), המורה המופרע לספרדית ב"קומיוניטי" האהובה? הרי הבן אדם קורא לעצמו "אל טיגרה צ'ינו", ומי שמתכנה הטיגריס הסיני לא יכול שלא להיות המגניב באדם. וגם קצת לא שפוי, שכן סניור צ'אנג - שנכנע להתקפי זעם מופרעים, שרודה ומתעלל בתלמידיו, שמדגים באופן יומיומי גזענות ואפליה מה הם ושלא מחזיק אף בגרם אחד של מודעות עצמית - הוא אחד מהאנשים הפחות נורמליים בקולג' שמלא עד גדותיו באנשים לא נורמליים.

הסניור כל כך לא נורמלי עד שבסוף העונה הראשונה מתברר שאין לו שום הסמכה ללמד משהו, לא כל שכן ספרדית, והוא נאלץ לחזור אל ספסל הלימודים כדי לתקן את המצב. התוצאה היא שבמהלך העונה השנייה צ'אנג נע בין השתתפות סמי־רגועה בקבוצת הלימוד של ג'ף, עאבד, בריטה והשאר, ובין התקפי הטירוף שמשאירים אותו מחוץ לקבוצה, טווה מזימות מופרכות ונותן דרור לשד שבפנים.

למעשה, במהלך חלקים נכבדים מהדרך רומזים יוצרי הסדרה שצ'אנג הוא בעצם בן דמותו של גולום מ"שר הטבעות", כולל סצנה שלמה שבה משחזר צ'אנג את סצנת ה"גולם-נגד-גולום" המפורסמת מהסרט, ולמרות שיש כאלה שיאמרו כי מורה שסובל באופן כה ברור מאישיות דו־קוטבית איננו מתכון להצלחה פדגוגית, אני חושב שהם טועים. הרי מי הוא מורה לחיים אם לא איזה סיני מופרע שמתעקש ללמד ספרדית בטכניקות הפחדה ועוד לסנן מדי פעם אל תלמידיו המנומנמים "הלילה אתם הכלבות שלי"? בדיוק. יוני בינרט

השטן לובשת טרנינג

סו סילבסטר הופכת את "glee" לסדרה שלא רק לוזרים ותיקים יכולים לאהוב

איזה מזל שיש את סו סילבסטר. בין כל ילדי הכאפות של "glee", אפשר להתנחם בדמות אחת שמייצגת משהו אחר. גם למי שלא נאלץ לתת למישהו אחר את ארוחות הצהריים שלו בבית הספר, ולאלה שלא ספגו השפלות בצרורות בהפסקות, יש את הדמות של המורה הפסיכוטית, והכל כך מצחיקה, שאפשר להזדהות איתה. סילבסטר, המאמנת המטורללת של המעודדות, היא הסיוט של כל תלמיד ובאותו הזמן הפנטזיה הרטובה של כל תסריטאי.

ביער הגליקים בהנהגת המורה המתולתל וחסר עמוד השדרה שלהם וויליאם שוסטר (ואני מסרב לקרוא לו מיסטר שוסטר, לא מכבד אותו מספיק), ניצבת לה אי שם באמצע סו (ג'יין לינץ'), חמושה תמיד בטרנינג של רוסייה משודרגת, אופי של דיקטטור פר אקסלנס, ומספקת פאנצ'ים חדים ללא הפסקה. גם באותם פרקים, ואלוהים יודע שהיו לא מעט, שפשוט בא לנו לכבות את הטלוויזיה במקרה הטוב, או לתקוע לעצמנו מזלג בעין במקרה הרע, אפשר לבנות על סילבסטר שתתעלל באיזו מעודדת בצורה משעשעת, תסביר למורה שוסטר למה היא שונאת אותו וסתם תסתובב במסדרונות בית הספר ותשליט את הטרור הקורע מצחוק שלה. ויש גם בונוס. בין כל החומות והרשע של הדמות, אפשר היה למצוא גם את הפן האנושי שלה, הרגיש אם תרצו, כשמגלים על אחותה הלוקה בתסמונת דאון של סילבסטר, ועל הדרך מחממת הלב שבא היא דאגה לה ושמרה עליה מפני, כשחושבים על זה, אנשים כמותה. גיא גולד

 

הבשורה על פי מתי

מתי מ"עניין של זמן" חתר תחת הקונבנציה של המורה הדביל להתעמלות באכילת הראשים שלו כמחנך

כתלמידת בית ספר יסודי, "עניין של זמן" נראתה לי הכי מגניבה שיש. חשבתי לעצמי איזה קול זה היה יכול להיות אם הייתי לומדת בכיתה שלהם, בטח הייתי מתאהבת במרקוביץ', ומרכלת על וייצמן בהפסקות עם דנה ברגר.

בעונה הראשונה, אחרי ש"עניין של זמן" הפכה להיט, הגיע לשכונה בחור חדש, המורה מתי הראל, המחנך והמורה להתעמלות, שאת דמותו גילם עמית ליאור. חדר המורים הפך מיד להיות הרבה יותר מעניין, בהתחשב שבעובדה שעד כה היה שם רק המורה גבאי הנרגן (שאת דמותו גילם נפלא עמיקם כהן), ועוד כל מיני מורים שאף פעם לא נכנסו לשיעור בכיתת י"א של התיכון.

המורה מתי, שבהתחלה היה שנוא על התלמידים, הפך מהר מאוד לחברם הקרוב, לאיש סודם ולמורה שהוא לא פחות קול מהתלמידים שלו. הבנות רצו אותו, הבנים רצו להיות כמוהו (נניח), הוא היה מפריד במריבות, נותן כתף כשקשה, וגם נותן בראש שצריך. לפני כשנה חזר למסך כצ'רמר דה לה שמעטה בסדרה "עד החתונה". גם שם הוא ניסה לנהל רומן כפול עם מיקי קם וחלי גולדנברג והראה שיש עוד מוג'ו בטרנינג הזה. רעות מתתיהו

אמונה רוקדת

לידיה גרנט, המורה למחול, החזיקה בידה מקל, הכתה בו בחזקה ברצפה ובמבט רושף אמרה לתלמידיה דאובי השרירים: "יש לכם חלומות? אתם רוצים תהילה? ובכן, לתהילה יש מחיר, וכאן המקום בו תצטרכו להתחיל לשלם אותו בזיעה". ולירוי, קוקו, ג'ולי, הולי, ברונו, דני ודוריס, בין היתר, נשמעו לקולה הרועם, עלו על שולחנות ושרו ורקדו את עצמם עד קצות מנהטן והאצבעות.

במשך חמש שנים מילאו לידיה וילדי "תהילה" את פס קול נעורי באנרגיה בלתי פוסקת. העובדה שדבי אלן, הכוכבת שגילמה אותה, היתה בעצמה רקדנית וכוריאוגרפית מדופלמת, רק תרמה לאמינות של הדמות המתולתלת שלמרות קומתה הנמוכה יכלה להסתכל לכל תלמיד בעייתי בגובה העיניים. היא התחילה כדמות משנית ביותר, אך הפכה לדמות דומיננטית שהופיעה בכל גלגולי המותג בקולנוע ובטלוויזיה.

כמורה היא היתה הכי קשוחה, לא מתפשרת ודורשת מתלמידיה רק את התוצאה הכי קרובה לשלמות שיש – רק אז היא היתה מניחה לרגע את המקל ומביטה בעיני תלמידיה שהבינו שהם צריכים להודות לה על העתיד המזהיר הצפוי להם. דורית שובל

ג'י פורס

מיסטר ג'י מ"סאמר הייטס היי" לא משלב מוגבלים בשיעורי הדרמה כי הם יורידו את הרמה. זו הישגיות!

מיסטר ג'י הוא המורה לדרמה ב"סאמר הייטס היי", סדרה אוסטרלית שהיא בעצם מוקיומנטרי העוקבת אחר שלוש דמויות מרכזיות בבית ספר תיכון במלבורן, את שלושתן מגלם הקומיקאי כריס לילי.

למיסטר ג'י יש שתי אהבות בולטות בחיים: האחת היא להיות מורה מוצלח לדרמה, והשנייה היא הוא עצמו. הוא משלב את השתיים בצורה מושלמת, כך שלמעשה כל שיעורי הדרמה בתיכון עוסקים בו ובכישוריו. הוא לא משתף את התלמידים בשיעור, אלא "אני אוהב להופיע מול הכיתה במשך שעה שלמה כדי ללמד אותם איך צריך לעשות את זה כמו שצריך". כך יכול הצופה להתרשם ממיסטר ג'י מרקד במסכת נמר, נוהם כחתלתול, רוקד בתוך סדין גומי לבן, או מכה נער בתחפושת סינית וצועק "תמות, סיני!".

נרקיסיזם זה שנאה עצמית יחסית למה שחש מיסטר ג'י לעצמו. המיסטר הוא הומו נשי, אך השתייכותו למיעוט לא גורמת לו לגלות עדינות כלפי מיעוטים אחרים. הוא מסרב למשל, לשלב נערים מוגבלים בשיעורי הדרמה כיוון שהם "יורידו את הרמה", ובודק האם תלמידיו מתאימים לביזנס האכזרי על ידי העלבות בסגנון: "יש לך ירכיים של פיל ופנים של סוס. מי ישלם לראות אותך על הבמה?"

בחיפושיו אחר נושא מושלם למחזמר סוף השנה הוא מוצא לבסוף את הנושא המושלם - הוא עצמו. המחזה, הנקרא "מיסטר ג'י - המיוזיקל", מתחיל כך: "במציאות של היום ילדים נאלצים להתמודד עם סמים, אלכוהול ואנורקסיה. זה נורא. מורה אחד ניסה לשנות את הכל - ולמורה הזה קוראים מיסטר ג'י!". מה יש לא לאהוב? איריס אברמוביץ'

חינוך רע

דווקא מיסטר גריסון, מורה ואדם נראי, מראה עד כמה המורים האחרים בטלוויזיה הם חבורת צבועים מזויפים 

מיסטר גריסון הוא אחת הדמויות המורכבות ביותר ב"סאותפארק". אפילו טריי פרקר, חצי מצמד יוצרי הסדרה, שמדבב אותו, אמר את זה. פרקר ביסס את דמותו של גריסון על כל המורים הכי איומים שהיו לו בחייו (לאחד מהם אפילו היתה בובת יד בשם "מר כובע" כעוזר הוראה). וכך מיסטר גריסון מזקק את כל החטאים הגרועים ביותר שמורה יכול לבצע: הוא בור שלא מקשיב לתלמידיו ולא אכפת לו מהם, במקום ללמד אותם היסטוריה הוא מעדיף ללמד אותם על ההיסטוריה המינית של איזו דמות מאופרת הסבון האהובה עליו, הוא מדבר רק על מין כל הזמן ומכניס את סטיותיו אל הכיתה, ובאופן כללי הוא טיפש, מרוכז בעצמו והכי לא מחנך שיש.

אבל דווקא אוסף התכונות האלה הוא שהופך את גריסון למודל לחיקוי – לא עבור מורים, עבור יוצרי טלוויזיה. גריסון מצליח להיות גם מצחיק נורא וגם סאטירה נוקבת על כל המורים יפי הנפש שמילאו את סדרות נעורינו לאורך השנים, אלה שלימדו רק ערכים מזויפים ובטח לא אווררו את נטייתם המינית וחיבתם לסאדו בין הגיר ללוח, וכנראה גם לא עשו ניתוח לשינוי מין והפכו לאשה בשם ג'נט. אז הנה, בכל זאת יש משהו שמחנכי העולם יכולים ללמוד מגריסון, והוא שכדאי להיות אמיתי וכן בפני התלמידים שלך ולא למכור להם סיסמאות על החיים. זה, ואיך לדחוף גרביל לתחת של מיסטר סלייב. שחר אורן

_____________________________________________________________________________________________________________

עוד בפנאי פלוס:

• וידאו: לתובל שפיר יש ים מעריצות
• האם יוסי אזולאי הוא המאסטר שף הבא?
• מה יקרה בעונה הבאה של "כוכב נולד"?