הדפסה
לכתבה באתר
אורי פסטר מתעב ראיונות, והוא לא בדיוק מנסה להסתיר זאת. האיש שהפך לתופעה בזכות השתתפותו כמנטור/מדריך/מפקד טירונים בריאליטי המצליח של yes, "חי ב־LA LA לנד",
מחכה לנו בבית קפה פסטורלי ברמת השרון, בגינה עם צמחים מטפסים ומאווררים שכמעט גורמים לך לשכוח שבחוץ חם יותר מבגיהינום, כשהוא לוגם תה ועובר על ניירת בניחותא. השלווה הזאת מופרת כאשר הוא מזהה את צמד העיתונאיות הטורדניות ומיד פניו מתקדרים.
בואו להיות חברים ש Xnet בפייסבוק
את הפגישה הזאת הוא לא רצה לקיים. הראיון נולד אחרי שכתבה אודות הבמאי האניגמטי בעיני רבים יצאה לדרך ופסטר נדרך. בשנים האחרונות הוא העתיק את פעילותו המקצועית ללוס אנג'לס. עד שבאו דודו אהרון ושות', רבים מכם שכחו מקיומו. אבל הוא ידע אילו ניצוצות יוצאים כשמעבירים את שמו דרך גלגלי השיניים של התעשייה המקומית והיה לו חשוב לתת את הצד שלו. להגן על עצמו. לענות למלעיזים, ללא מפרגנים.
"יש איזה חוסר אינפורמציה לגבי מיהו ומהו אורי פסטר", הוא פותח, "הרי ממה זה בא? מהפחד שלי מהשמחה לאיד ומעין הרע. קחי לדוגמה את אקי (אבני - ל.א), שאני מאוד אוהב והייתי שותף להרבה דברים בקריירה שלו. הוא עשה טעות מאוד גדולה. הוא בא לאל.איי וברגע שקיבל תפקידון הוא עשה ראיון ב־'7 לילות', כשהוא מצולם ליד יגואר לא שלו ובית לא שלו וזה וזה. זה פותח לאנשים פה את העיניים. אנשים לא מפרגנים".
אז הגענו לקלישאה שהישראלים לא מפרגנים לישראלים שמנסים להצליח בחו"ל.
"נו, ומה? זה לא קרה לאפרים קישון? ומי מפרגן לחיים טופול? הלכתי לפני חודש לראות את "כנר על הגג" בלוס אנג'לס. הוא הזמין אותי. יצאנו מחדר ההלבשה שלו ועמדו שם 400 מקסיקנים - אני נשבע לך - מקסיקנים שצועקים 'טופול! טופול! טופול!'. הוא שם דבר. מי יודע? מי מפרגן לו כאן? מי נותן לו עבודה? בכל ראיון הוא אומר 'לא נותנים לי עבודה'''.
ההצלחה של פסטר, 51, כבמאי תיאטרון ישראלי איננה מוטלת בספק. הוא ביים הצגה ראשונה בהבימה בגיל 24 ומאז ניפק להיטים שסידרו ללא מעט אנשים בתעשייה חיים נטולי משכנתה ועתירי מכוניות גדולות מדי. בין ההצגות שעשה ניתן למנות את "פיטר פן", "הקוסם", "חתולה על גג פח לוהט", שני פסטיגלים ואת "גריז". בברנז'ה סומן כבמאי גאון ובלתי מתפשר, שלעיתים מעביר את שחקניו על דעתם ומרים הפקות גרנדיוזיות במחירים של בתים בכפר שמריהו.
מה שכן מוטלת בספק היא ההצלחה שלו בלוס אנג'לס, העיר שבה הוא מתגורר בחמש השנים האחרונות. באותן שנים שמענו שהוא מצלם סרט עם בט מידלר, דסטין הופמן וג'ייסון אלכסנדר (ג'ורג' מ"סיינפלד"). שהוא עובד על הצגה עם אותו אלכסנדר, על הצגה ישראלית עם שרית חדד, על תסריט עם מורן אטיאס ועל עוד כמה פרויקטים שנכון להיום לא ראו אור. למעשה, מאז יצא סרטו "מלך של קבצנים" לאקרנים ב־2007 ונשחט בביקורות, פסטר לא היה מעורב בעוד פרויקט בסדר גודל של במאי במעמדו.
כששואלים אותו על המיסוך הכבד שהוא מפעיל על הפרויקטים האלה שלא התרוממו עדיין, הוא נכנס למגננה."אני לא חייב לאף אחד דין וחשבון, ואני לא עושה שום דבר בארצות הברית או באירופה כדי להוכיח משהו למישהו פה".
לגיטימי, אבל כשאתה מדבר בעיתונות על פרויקטים הוליוודיים ועל האנשים שישתתפו בהם, ובסוף זה מתמסמס, אנשים מתחילים לשאול שאלות.
"היתה תקופה שהייתי תמים וניסיתי לסחוף איתי חברים שרציתי לעזור להם. אני חושב שעפר שכטר יפספס אם הוא לא יגיע לאמריקה. הוא בסך הכל שלח אודישן. שירי מימון בסך הכל שלחה הקלטה של שיר. שרי גבעתי גם. היו הרבה שניסו. את רובי פורת שובל, שאני מת עליה, ניסיתי להכניס אותה לסרט שלי. היא כל כך התאימה לתפקיד. אמריקה זה נורא בעייתי".
זה גם מה שאמרת לשרית חדד?
"המחזמר של שרית חדד עוד ייצא לפועל, אבל לא בקיץ, כמו שחשבתי. אני בלוס אנג'לס כרגע במימון חברת ההפקה שאיתה אני עובד, וורקינג טייטל, איתה אני גם עושה את הסרט 'סולד אאוט', שייצא בינואר 2012 בפסטיבל סאנדאנס. כרגע אני לא רוצה לגלות מי משתתף בו ומי לא. אני גם אביים עיבוד קולנוע ל'המתאבד' של ארדן עם מאריסה טומיי וגם סרט ישראלי בשם 'עממי 41', על משפחה שמאמצת טייס רוסי שמטוסו הופל כשנלחם עם הסורים נגד ישראל. מעולם לא רציתי לעזוב את ישראל ולהיות הבמאי הישראלי הראשון שמצליח בהוליווד. זה לא היה החלום שלי. אני עדיין לא בטוח אם זה החלום שלי".
דיברנו עם שחקנים שעבדו איתך. הם אמרו משהו כמו "פרפקציוניסט, קשה לעבוד איתו, דורש הרבה וצועק כל הזמן".
"חשבתי על התחקיר שלך, באתי מוכן. מי שצעקתי עליו, אני חותם לך שהגיע לו. אני תמיד אומר שהתהליך לא חשוב, חשובה התוצאה. אנשים שאומרים 'הוא צעק עליי' הם אנשים שלא הצליחו. האנשים שהצליחו יכולים לבוא ורק להגיד תודה. יאיר לוטן? הרגתי אותו. הרגתי אותו ב'הכל אגדה'. אחר כך שלחתי אותו ללמוד בבית הספר שבו למדתי בלונדון, ותראי איזו קריירה גדולה הוא עשה. אותו הדבר יהיה עם שחר סורק. שניהם ירושלמים, צנועים, לא מדברים יותר מדי".
לאלה כוכבים ישראליים כן יש סיכוי לפרוץ באמריקה?
"שכטר חייב לעשות את השינוי. את שומעת אותו מדבר אנגלית, את אומרת לעצמך: 'ג'יימס דין'. היום הוא כבר יותר מתורבת, אבל הוא יכול לחזור להיות ג'יימס דין. לרן דנקר יש סיכויים מאוד גדולים. מורן אטיאס? אם יהיה לה אורך רוח והיא לא תחזור כל הזמן לישראל לעשות כל מיני קמפיינים. אגב, יש הבדל מאוד גדול בין איילת זורר לגל גדות. האחת היא שחקנית שמקבלת תפקידים בגלל איכויות המשחק שלה, שהיא כבר מעל גיל 40, עברה דברים, היתה בסרט של ספילברג והוא אהב אותה - היא מסודרת. גל גדות היא כמו שרי גבעתי. הן סוג של דוגמניות. מלהקים אותן בזכות יופיין. בינתיים".
___________________________________________________________________________________________________________
עוד פנאי פלוס:
- 25 שנה לסרט הפולחן "אני והחבר'ה"
___________________________________________________________________________________________________________
"ניסיתי שהם יבינו אותי"
אז איך מצא את עצמו פסטר מנצח על הווילה? לפני כשנה נפטר אביו האהוב ולהלוויה הגיע גם אלעד קופרמן (המפיק של התוכנית, ל.א), שהפציע לחלוק כבוד ועל הדרך החזיר את פסטר לאור הזרקורים המקומי.
"סיפרתי לאלעד שמה שהפריע לאבא שלי, זיכרונו לברכה, היה שבשנים האחרונות לא רואים אותי בטלוויזיה ולא מדברים עליי. היו שנים שהייתי מאוד פופולרי. אלעד אמר לי: 'אתה יודע מה? אתה הרי בלוס אנג'לס, ואנחנו עושים עכשיו התוכנית הזאת. בוא תשתתף'. אלעד יודע ששנים על גבי שנים אני מסרב להופיע מול המצלמה. קיבלתי הצעות להופיע בכל הריאליטי".
גם "כוכב נולד"?
"ברור. אבל אני לא אוהב לראות את עצמי, לא סובל את עצמי".
בטח היה לך קשה לראות את הסצנה שבה נעלבת מאלון דה לוקו עקב הכן־גייט.
"בקשר לזה, אל תשאלי מה קרה לי: שרי גבעתי עשתה מסיבת פרידה כי היא חוזרת לארץ. היא הזמינה אותי לברביקיו. זאת היתה מסיבה הוליוודית כמו שרואים בקולנוע. היא התקינה שם מנגלים, מסכי הקרנות והביאה די.ג'יי. כשראיתי שם את שולחן האלכוהול כמעט נפלתי. ואז היא באה, לוקחת לי את היד, מביאה אותי לבריכה ופתאום מתחילה מוזיקה ועל המסכים מופיע רמיקס אורי פסטר, ביוטיוב (שיצר נוי אלוש, ל.א). כל הנוכחים מוחאים כפיים, היא מרימה לי את היד, ואני? אתן לא יודעות כמה נעלבתי. ואז היא אמרה לי משפט חכם: 'מה, אתה משוגע? אתה פרסונה, זאת הפרסונה שלך, ועכשיו היא ביוטיוב'. עכשיו כולם אומרים לי 'אתה טאלנט' ואפילו המבקר שלכם, סיפרו לי, אמר לי שאני צריך תוכנית משלי".
למה בעצם אתה מסיים כל משפט, ב"כן?".
"ניסיתי שהם יבינו אותי. בגלל זה התחיל כל העניין ה'כן'. במאי שרואה שלא מבינים אותו, נכנס לחרדות שלו ולבלבול שלו. כל הזמן רציתי את האישור שלהם, וככל שאמרתי יותר 'כן' הם פחות הבינו אותי ולקחו את זה למקום הומוריסטי. לא אכפת לי, אבל אלון דה לוקו יכול לשכוח מזה שאעשה איתו את קליפ ה'כן'. שיעשה את זה לבד, אני לא אשתתף בזה. את יודעת, אומרים, יש דבר שמאוד ידוע בתיאטרון - מה שקורה בחדר החזרות, נשאר בחדר החזרות".
מה אתה חושב על הזמרים באמת?
"לזהבה בן יש את הכישרון הכי גדול. הייתי כמו כלבלב לידה. היא יכולה לשתוק ולשתוק ואולי להגיד לפעמים כמה דברים שטותיים, אבל פתאום יוצא לה משפט של חוכמת חיים של מישהי שהגיעה ממקום כל כך נמוך, הגיעה למקום כל כך גבוה וחזרה למקום הנמוך. התוכנית הזאת, יש לה פוטנציאל להביא אותה למקום טוב. לא בחו"ל, אבל פה".
מה לגבי כל השאר?
"אביהו צריך ללכת ללמוד פסיכולוגיה. הסתכלתי לפעמים מהצד איך הוא מקשיב ונותן וקיים בשביל כל השאר. זאת תכונה יפה. הוא גם מאוד צנוע, שזה היה גם בעוכריו. אלון דה לוקו הוא הכי פושר. ג'ולייטה, אין לה מחסומים. יש לה אמביציה שאי אפשר לעצור. אגב, גם התגובה הראשונית שלי לג'ולייטה כשהתיישבנו בסלון והיא התחילה לדבר על השיער והקוסמטיקה היתה מאוד אותנטית. זה היה שוק עבורי. מה את מזיינת לי את המוח? בזה את עכשיו הולכת להתעסק"?
ודודו אהרון?
"לא ידעתי מי זה דודו אהרון וזה גם עצבן אותו. אתה בא לפה, אתה בא לתחרות. תתחרה. מה אתה כל הזמן מזכיר שאתה ממלא את נוקיה? מה שכן, הוא לא דיווה, הוא אדם טוב, רגיש מאוד. מתחשב מאוד, תמיד מחפש לעזור. אנשים טועים לגביו".
זאב בודד
נכון להיום, אתם יכולים לחרוש את הארכיונים על ימין ועל שמאל ולא תמצאו יותר מדי על חייו האישיים של פסטר. בזמן שהבמאי הישראלי מסכים לדבר על חייו המקצועיים, חייו האישיים לוטים בערפל. בראיון הוא מגלה שיש לו שני בתים "גדולים מאוד ומפוארים מאוד", כדבריו, בישראל, וכרגע הוא חי במלון בוטיק בעיר הסרטים. הוא לא נשוי, וורקוהוליק מלידה ומתרחק משערוריות וכל מה שמריח ממדורי רכילות כמו מאש. למעשה, קמצוצי האייטמים שנכתבו עליו במדורי הרכילות השונים לא זכו לתגובה הולמת ממיסטר פסטר. ובאמת, הוא מודה שהוא זאב בודד.
למה אתה גר במלון? אתה שם כבר כמה שנים, למה אתה לא מתיישב עד הסוף?
"אני פוחד מהצעד הזה. בואי נדבר דוגרי, כן? אם באמת אצליח, אז אקנה לי. מה גם שהסרט והמחזמר הבאים יכולים לא לתפוס, זה קורה, ואז...", הוא מהרהר, אך מיד ממשיך: "אני גר במקום מאוד יפה במערב הוליווד. המקום נקרא צ'ארלי, כי הוא היה פעם הסטודיו של צ'ארלי צ'פלין. היום זה מלון בוטיק. חברות ההפקה האמריקאיות מושיבות שם יוצרים שמגיעים לעבוד בעיר. אליזבת מוס (פגי מ"מד מן", ל.א) שכנה שלי. היא גרה שם כבר כמה חודשים, כי היא בכלל מניו יורק. היא באה לשם עם אמא שלה. יש שם את מאט דילון, ג'ורג' לוקאס בתקופות מסוימות. לאורך כל הדרך סירבתי שההפקה של 'LA LA לנד' תבוא לצלם שם. ביום האחרון לצילומים שבי זרעיה שכנע אותי. הם הגיעו, ראו, ורק אז כולם הבינו אותי. מי אני, מה אני. שאני באמת גר במקום נחמד".
ומה יהיה הסוף? תחזור לארץ, תישאר שם?
"ישראל היא הבית, לא רציתי לנסוע להוליווד, אני שם כי יש לי פרויקט. הפרויקט התארך, אבל הוא רק פרויקט. אבל אנדוד לאן שהעבודה תיקח אותי. תמיד".
"חי ב־LA LA לנד", ראשון־חמישי, 20:30, yes Comedy
