רשימות שמדרגות את "עשרת הסרטים הכי מקוללים בתולדות הקולנוע" אפשר למצוא תמיד יצירות כמו "סופרמן", "פולטרגייסט" ו"תינוקה של רוזמרי", שבמהלך הפקתן התחוללו תקלות מחרידות, או שקללה משונה רדפה את הנפשות הפועלות, שבהמשך דרכן סבלו מהתעללות הגורל. משום מה, המדרגים לא כוללים ברשימות האלה את הסרט "אני והחבר'ה", שיצא ב־1986.

 

בואו להיות חברים של Xnet בפייסבוק

 

אולי בזמן הצילומים לא התרחש שם שום דבר מחריד, אבל אם בוחנים את הביוגרפיה של חלק מכוכבי הסרט שהפך לקאלט, יש תחושה שקללה אפפה את רובם: ריבר פיניקס מצא את מותו באוקטובר 1993 באדיבות תערובת סמים קטלנית, אחרי שבילה במועדון בבעלות ג'וני דפ בלוס אנג'לס; קורי פלדמן התמכר גם הוא לחומרים אסורים וחווה השפלות ומבוכות בקריירה; ואפילו קיפר סאתרלנד, לפני שהפך לכוכב הסדרה "24", התמודד עם התמכרויות, תקופות מדכדכות ומדשדשות ועם בריחתה של ארוסתו ג'וליה רוברטס רגע לפני החתונה. גם הקריירה של במאי הסרט רוב ריינר התרסקה בשנים האחרונות, והוא לא מצליח לשחזר את הישגיו משנות ה־80.

 

יחד עם זאת, "אני והחבר'ה" הוא יותר מסתם עוד סרט מקולל - הוא סמל של דור שלם, ומככב בזיכרון הקולקטיבי של כל מי שגדל והתבגר באייטיז. מספיק רק להזכיר את שמו של הסרט הנוגע ללב הזה, כדי לגרום להתקף נוסטלגי לכל מי שביקר בקולנוע רב חן בתל אביב בשלהי אותו עשור. השבוע ימלאו 25 שנה לצאתו למסכים בארצות הברית, וזה עיתוי טוב לשחזר את המיתוס של הסרט, שנקרא במקור "Stand By Me", על שם שירו של בן אי. קינג, שמתנגן במהלך הקרדיטים.

 

קאסט מנצח

 

"אני והחבר'ה", המתרחש בעיירה פיקטיבית בשם קאסל רוק, אורגון, ב־1959, מסתמך על "הגווייה", סיפור של יצרן רבי המכר סטיבן קינג, שהקלישאות נוהגות להכתיר אותו תמיד כ"אשף האימה והמסתורין". קינג שיבץ בסיפור אלמנטים מילדותו, למשל את הסצנה המפורסמת בה מותקפים הילדים על ידי עלוקות. בתחילה האולפנים שכרו את שירותיו של הבמאי אדריאן לין להיות אחראי על העיבוד הקולנועי, אבל הוא לא הצליח לסיים בזמן את צילומי "תשעה וחצי שבועות של שיכרון חושים". וכך נאלצו המפיקים לפנות לריינר, שחקן בדימוס (שהתפרסם בזכות הופעתו כ"ראש כרוב", חתנו הליברל של ארצ'י באנקר השמרן בסדרה "הכל נשאר במשפחה"), כדי שייקח את מושכות הבימוי במקום לין.

 

ריינר אהב את הסיפור של קינג, שנכלל בקובץ "עונות מתחלפות" מ־1982. עלילת הסיפור עסקה בארבעה חברים שיוצאים למסע הרפתקאות/חניכה/התבגרות ביערות אורגון כדי לחפש אחר גופה של נער שנעלם, והשמועות מתעקשות שהוא נדרס על ידי רכבת. לאחת הדמויות קראו גורדי - נער אינטלקטואל שאוהב לספר סיפורים, חי בצל אחיו שנהרג בתאונת דרכים ותואר כסוג של מתבונן.

 

"כשקראתי את הסיפור חשבתי לעצמי: 'אולי אם אהפוך את גורדי לדמות הראשית, הסרט יהיה בעצם עליו, ויציג את כל הספקות שלו והתחושות שלו לגבי אביו'", סיפר ריינר בראיון. "גורדי חש שאביו לא אוהב אותו, ובזכות העזרה מחבריו הוא מתחיל להרגיש טוב עם עצמו, ובהמשך הופך להיות סופר מצליח. ברגע שהיכתה בי התובנה שהפוקוס צריך להיות על גורדי, הכל נהיה פתאום ברור. ואז התחלתי להתרגש מהפרויקט".

 

ריינר ידע שהוא חייב לדייק ולהצטיין בליהוק כדי להפוך את הסיפור של קינג לסרט ראוי, והוא החל לבחון עשרות נערים. למבחנים התייצב גם וויל וויטון - גיק ביישן ושקט בן 12, שכבר היה לו ניסיון במשחק, והתמודד על התפקיד של גורדי.

 

ריינר מאוד התרשם מוויטון: "הוא היה הגורדי המושלם. היה לו לוק מתוק ורגיש". בסרט, העלילה מסופרת במבט לאחור דרך הקריינות של גורדי, שהפך לסופר מפורסם וכותב על זיכרונות נעוריו באורגון. לתפקיד גורדי המבוגר בחר ריינר שחקן בשם דייוויד דוקס, אבל אחרי הצילומים ריינר לא היה מרוצה מביצועיו והחליף אותו בשחקן ריצ'רד דרייפוס, כוכב "מלתעות" וחברו מתקופת התיכון.

 

לתפקיד כריס צ'יימברס, הילד האלים שבא מבית מעורער וממשפחה של פושעים ואלכוהוליסטים, בחר ריינר בילד שחקן בשם ריבר פיניקס, שהחל למשוך תשומת לב בהוליווד. "ריבר נבחן בהתחלה לתפקיד גורדי, אבל חשבתי שהוא מתאים יותר להיות כריס", סיפר ריינר. "ריבר היה כמו ג'יימס דין הצעיר ואף פעם לא ראיתי קודם לכן מישהו כמוהו".

 

לתפקיד טדי חיפשו היוצרים מישהו "עם הרבה כעס, שיש לו צד אפל", והתקשו לאתר אחד. ואז התייצב קורי פלדמן, נער בעל ותק קולנועי שכלל את "גרמלינס" ו"הגוניס".

פלדמן הצליח לצמרר את ריינר, "ואם להיות כן, אני לא חושב שיש מישהו אחר שיכול היה לגלם את טדי חוץ מקורי. אחרי שפגשתי אותו אמרתי 'וואו, אני לא יודע מה עובר עליו בחיים, אבל הוא הילד היחידי שמסוגל לעשות את התפקיד הזה. אגב, לפני שהחלטנו איזה צחוק יהיה לקורי בסרט, בחנו יחד 30 סוגי צחוקים, עד שמצאנו את זה שיהיה דומה למה שסטיבן תיאר בסיפור שלו".

 

לתפקיד וורן השמנמן, שהופך קורבן ללעג בשל משקלו, ליהק ריינר את ג'רי אוקונל (לימים כוכב "גולשים בזמן" ו"פיראנה 3D"). "היום ג'רי הוא גבר חתיך, אבל בילדותו הוא היה עגלגל", שיתף ריינר. "כשהוא הגיע אלינו בכלל לא היה לו ניסיון, אבל ברגע שהוא נכנס לחדר ידענו שהוא וורן. למרות שהיינו בטוחים שהוא הילד הנכון, לא היינו בטוחים שהוא יוכל לעשות את זה, ובכל זאת החלטנו ללכת עליו".

 

צילומי הסרט נערכו באתרים שונים במדינת אורגון, וכן בקליפורניה, וכיאה לילדים, החבורה נהנתה להשתולל, לפעמים יותר מדי. הם עשו בלגנים במלון בו השתכנו, כולל זריקת רהיטים לבריכת השחייה, התחמקות מתשלום על משחקי הווידאו בלובי והטחת בוץ במכוניתו של סאתרלנד. באחד הראיונות שהעניק סאתרלנד הוא טען שבאחד הימים הצוות והשחקנים קנו עוגיות, בלי לדעת שמדובר בעוגיות חשיש. אוקונל המסכן אכל אותן ופרץ בבכי.

 

ריינר בכלל לא היה בטוח שיש לו להיט ביד. "לא ידענו אם הסרט יצליח או לא. יומיים לפני תחילת הצילומים כל המימון של הסרט הלך לעזאזל, ולמזלי נורמן ליר, יוצר 'הכל נשאר במשפחה', נרתם ברגע האחרון ובישר 'אני אממן את הסרט הזה'. התחלנו לצלם בלי שאפילו היה לנו מפיץ". אך כשהסרט יצא למסכים בארצות הברית, באוגוסט 1986, הוא זכה לביקורות נלהבות. ___________________________________________________________________________________________________________________________

 

עוד בפנאי פלוס:

___________________________________________________________________________________________________________________________

 

ילדות אחרת

 

לצד הביקורות וההצלחה הקופתית הנאה והפיכת הפסקול הנוסטלגי (שהיה מלא בלהיטים של ג'רי לי לואיס, באדי הולי ושאר גיבורי הפיפטיז) לרב מכר, הסרט אף קיבל למועמדות לאוסקר בקטגוריית התסריט המעובד, והיה מועמד לפרס הסרט הטוב ביותר בטקס גלובוס הזהב, בעוד ריינר זכה למועמדות לפרס הבמאי המצטיין. ההצלחה של "אני והחבר'ה" היתה נקודת מפנה בחייו של ריינר, והוא הראשון שיודה בכך: "ב'אני והחבר'ה' יש לצד ההומור גם מלנכוליה, וזאת הפעם הראשונה שעשיתי משהו ששיקף את האישיות שלי. לכן ההצלחה שלו היתה דבר גדול עבורי. מבחינתי ההצלחה הזאת נתנה לי תוקף".

 

יש תחושה ש"אני והחבר'ה" נגע לצעירי אותה תקופה דווקא בגלל שהוא חרג מסרטים סטריאוטיפיים על התבגרות והציג ילדות שהיא לא בהכרח נחמדה, מתקתקה וכיפית. הוא גם לא נרתע מלדבר על בדידות, מצוקה וניכור. הצופים הצעירים הזדהו גם עם חדוות ההרפתקה ורצו לשחזר בעצמם מסעות כאלה וגם סוג כזה של ידידות. לא מעט צעירים יצאו בעקבות הסרט למסעות באזור מגוריהם.

 

בעקבות ההצלחה המפתיעה (הסרט, שעלה רק 8 מיליון דולר, גרף בארצות הברית בלבד הכנסות של 52 מיליון) החלה הוליווד לנפק סרטים דומים על מסעות של ילדים, שהילה של מלנכוליה ופסקול נוסטלגי אופפים אותם ("משחקי ילדים" - "Mean Creek" במקור, שנעשה ב־2004, נחשב לשעתוק בולט).

 

ב־25 השנים שחלפו מאז יציאת "אני והחבר'ה" המעמד שלו לא דעך. להפך. הפולחן סביבו נשמר ודורות חדשים ממשיכים להצטרף למחנה האוהדים. הסרט גרר גם מספר מחוות (הפוסטר של "אני והחבר'ה" מגיח בסרטים שונים, למשל בחנות וידאו ב"משאלת מוות 4"), וגם פרודיות. אחד המשפטים המפורסמים מהסרט -"Hey, you wanna see a dead body?" - כיכב בחלק נכבד מהן. גם הסצנה בה ילדים צועדים על מסילת רכבת חזרה באינספור סיטואציות, ואילו האינטרנט רוחש מחוות לסיפור שגורדי מספר ליד המדורה - נקמת הילד השמן במהלך תחרות זלילת פאי אזורית שנגמרת בהקאה קולקטיבית. באורגון מציעים מסלולי טיולים בעקבות הלוקיישנים בהם צולם הסרט, ותיירים מכל העולם (במיוחד מיפן) עדיין נוהרים לשם.

 

ובזאת לא מסתכמות המחוות. בסדרה "24", בה כיכב סאתרלנד, יש דמות בשם מיילו פרסמן (אותו מגלם אריק בלפור), הקרויה על שם אחת הדמויות של "אני והחבר'ה". גם הסרט "סופר 8" מבית היוצר של ג'יי.ג'יי. אברמס וסטיבן ספילברג, שיצא כאן בשבוע שעבר, שואב את השראתו מהקלאסיקה של ריינר. אפילו ב"יוסי וג'אגר" הישראלי עשו לו הומאז': באחת הסצנות מביאה מש"קית לחיילי המוצב את "אני והחבר'ה". גם סדרות מצוירות סוגדות ל"אני והחבר'ה", למשל "משפחת סימפסון" (באחד הפרקים הומר מספר שבגיל 12 הוא מצא גופה) ו"איש משפחה" (פרק בשם "Three kings" עושה פרודיה על שלושה סרטים של סטיבן קינג, "אני והחבר'ה" ביניהם).

 

לכבוד חגיגות חצי היובל, יצא בארצות הברית בחודש מרץ האחרון עותק די.וי.די מחודש ובלו ריי של הסרט, ולרגל האירוע נערך בקליפורניה איחוד של חברי הצוות, אליו הגיעו רק אוקונל, וויטון ופלדמן. מתברר שהסרט עדיין נוכח לא רק בזיכרונות של מי שצפה בו אז, אלא גם המעורבים בו מתקשים להיפרד ממנו. כהוכחה: ריינר קרא לחברת ההפקות שלו "קאסל רוק", על שם העיירה בסרט, וזה אומר הכל.

 

איפה הם היום?

 

כמה מאנשי "אני והחבר'ה" הצליחו לשרוד את הקללה שרובצת על הסרט

 

רוב ריינר: "אני והחבר'ה" הפך את ריינר לאחד הבמאים המבוקשים בהוליווד. מעמדו התעצם בזכות הלהיטים "כשהארי פגש את סאלי", "הנסיכה הקסומה", "מיזרי" ו"נדודי שינה בסיאטל", אבל החל מאמצע שנות ה־90 משהו השתבש ואבד לו מגע הקסם. הוא ממשיך לעבוד בבירת הסרטים, אבל קשה לזכור מתי הוא עשה סרט טוב או שובר קופות.

 

ג'רי אוקונל: הילד השמנמן לשעבר הוא כיום גבר שרירי וחייכן, ואחד העסוקים מבין אנשי הקאסט. ברזומה שלו אפשר למצוא סדרות כמו "ג'ורדן" ו"גולשים בזמן", וסרטים לא ממש אנינים, מ"תרגיל לשוטרים מתחילים 5" ועד "פיראנה 3D". אוקונל נשוי לשחקנית היפה רבקה רומיין ואב לתאומות.

 

קורי פלדמן: הקריירה של פלדמן רצופה עליות, אך בעיקר מורדות, ומאבקים בהתמכרות לאלכוהול ולסמים (ב־1990 נעצר עם הרואין וקוקאין ונשלח למכון גמילה). לפני שנה נאלץ פלדמן להתמודד עם האבל על מות חברו הטוב, השחקן קורי היים. כיום פלדמן, גרוש פעמים, הוא הזמר המוביל של הלהקה "The Truth Movement".

 

וויל וויטון: הברנש הפחות מוכר בחבורה מתמחה במדע בדיוני, נשוי עם שני בנים חורגים ומופיע בסרטים ובסדרות מהז'אנר, למשל "מסע בין כוכבים: הדור הבא". הוא גם תפעל שני בלוגים.

 

ג'ון קיוזאק: ב"אני והחבר'ה" הוא גילם את דניס, אחיו המת של גורדי המספר, ומאז הקריירה שלו המריאה, והוא זכור מסרטים כמו "להיות ג'ון מלקוביץ'", "נאמנות גבוהה" ועוד רבים. חבל שבשנים האחרונות הוא כושל בבחירותיו ועושה סרטים מיותרים.

 

קיפר סאתרלנד: הכוכב הכי בולט שיצא מהקאסט. גם הוא ידע שנים קשות ומשברים, אבל תפקיד הסוכן החשאי ג'ק באוור ב־8 העונות של "24" הפך אותו שוב למניה לוהטת בבורסה ההוליוודית. בשנה הקרובה נוכל לראותו בסדרה חדשה בשם "Touch", מאת יוצר "גיבורים".